יום שלישי , 22 אוגוסט 2017
דף הבית » מבחני דרכים » ג'יפ רנגלר אנלימטד – נאמן למקור
ג'יפ רנגלר אנלימטד – נאמן למקור

ג'יפ רנגלר אנלימטד – נאמן למקור

פניתי ימינה לרדת מהכביש, בלי מפה, בלי מצפן, ללא GPS ועם מושג כללי לאן פני מועדות. בראשי תמונה מנטאלית של תא השטח ואני תר אחר גיא מסוים ובו ריכוז עצי אקליפטוס וביניהם אוצר – בריכת מים. מלא בטחון שאין הרבה מכשולים אשר רמת סירין יכולה להטיח בי שהרנגלר לא יוכל להתמודד עמם. כתריסר קילומטרים בעומק השטח גיליתי שטעיתי.

jeep rangler

קווים לדמותו

אין הרבה קווים חדשים האמת ואפשר למתוח קו אחד רציף לכל אורך שישים ויותר שנות חיי הדגם אשר הציל את אירופה מידי הנאצים והוביל משלחות והרפתקנים לכל פינה בגלובוס. הרנגלר המודרני – JK – קיבל את מראהו לפני חמש שנים ומאז עבר עדכונים מינוריים למדי, לא מעט בזכות המשבר העמוק אשר פקד את יצרני הרכב האמריקנים. מראה המרכב הייחודי לג'יפ רנגלר המתחיל משבכה בת שבעה חריצים פנס עגול ותחתיו מאותת קטן, כנפיים גדולות וצללית מלבנית, כולם כאן. כל השפה העיצובית ה"ג'יפית" הקלאסית, נוכחים לטוב ולרע.

תחת מכסה המנוע בו אוחזים הווים המסורתיים, תמצאו מנוע 6V בנפח 3.8 ל' המפיק 199 כ"ס ו-31 קג"מ. ולא אינכם טועים, למנוע הטורי "ההוא" ה-6I, זצ"ל נתונים דומים אך עקומה שטוחה יותר ונמוכה יותר בטבלת הסל"ד. הוצאת המנוע הטורי לגמלאות הייתה הכרחית בשל תקנות זיהום האוויר בהן כבר קשישה לא עמד. המנוע ה"חדש" נמצא גם הוא על מדפי קרייזר מזה זמן ומשרת את הוויאג'ר מאז שחר העמים. תיבת הילוכים אוטומטית עם ארבעה יחסי העברה (יש גם ידנית עם שישה) מעבירה את הכוח לתיבת העברה עם יחס "קצר" של 1:2.72 המסורתי של ג'יפ. משם מתפצל הכוח לשני סרנים קשיחים שהאחורי גם ננעל. נקודה מרתקת היא הדיפ' האחורי המיוצר על-ידי TFS היפנית וייחודי בכך שהוא LSD (מוגבל החלקה) אך גם בר נעילה מלאה. מערכת מתלי סליל אוחזת בסרנים הקשיחים ויחד עם שלדת סולם גמישה מספקים מהלך מתלה נאה.

תא הנהג וסביבתו תכליתיים למדי. בעוד שהמרכב שמר די בקנאה על מראה ג'ים המסורתי, תא הנהג נדד, התחלף ושינה מראהו כמעט בכל דור. איכות הפלסטיק סבירה אך לא יותר, והנדסת האנוש טובה יחסית ולא תרתיע או תפתיע עכבר הייטק שירד ממאזדה 3. ה"אנומליה" היחידה עימה יהיה עליו להתמודד היא ידית קטנה לתפעול תיבת ההעברה – לא משהו ש-RTFM (Read The Fucking Manuel) לא מסוגל לפתור. הופעת הגרסה הארוכה, המכונה "אנלימטד",  בת ארבעת הדלתות ב-06' (האגדה האורבאנית מספרת על כך שמכשירי תנועה "שלנו" היו מרכיב מכריע ב-R&D של הגרסה) הביאה ממד שימושיות שלא היה בעבר לרנגלרים הקצרים ויחד עמה התייצב באולם התצוגה מרכב מודולארי-פריק המאפשר להסיר את הגג הקשיח והדלתות תוך דקות ולהחליפם במחלפות "רכות" הנחבאות בשרוול ברגיל, או להישאר רק עם קשתות הבטיחות העליזות למראה הג'יפאי הלקאסי.

רכב המבחן הגיע בחבילת "ספורט" שעבור הלקוח הישראלי נהנית מתוספת של מוט ייצוב קדמי מתנתק, נעילות דיפ' ומערכת שמע מושקעת בהתקנה מקומית. זו חבילת איבזור "מועשרת" אשר ממקמת את הרגנלר הישראלי באמצע הדרך מול "ספורט" רגיל ל"רוביקון" אשר יגיע ביבוא סדיר ב-2011. רנגלר אנלימטד ספורט יהיה היום שלכם בתמורה ל-260,000 שקלים.

קווי גובה

מניסיוני החלק הכי פחות נעים ברכב שטח הוא – להגיע לשטח. לצלוח את העיר ומאות או כמה עשרות קילומטרים עד שיורדים מהאספלט יכול להיות חוויה די מעייפת ולא נעימה מאחרי הגה של כלי שטח קשוח. אבל הרנגלר החדש היה שותף נעים מאד לדהירה צפונה על כביש 6 וואדי ערה צפונה לעמק ולרמת סירין. הטרוניה היחידה נוגעת לרעש רוח נוכח למדי במהירות שיוט – בכל זאת אי-אפשר לצפות מלבנה שתהיה אירו דינאמית. ב-2000 סל"ד תנועו בקצב המקובל על כביש 6 וצריכת הדלק תתייצב על כ-9 ק"מ/ל'. לא ממש חסכני. מיקומו הביזארי והבלתי נגיש של מתג ביטול הילוך היתר תמוהה לנוכך הצורך התכוף להשתמש בו. תחום עבודה צר של המנוע יחד עם יחסי העברה מרוחקים אחד מהשני מחייבים דיגדוג שכיח של המתג הזה.

רבע מיכל דלק מאוחר יותר ויורדים לשטח. שביל שדות פתוח היורד דרום מזרחית לאורך בקעת יבניאל. הרנגלר דוהר, מרגיש בבית, סופג היטב את המהמורות ומוריד כוח ביעילות לפני השביל החלקים. לרנגלר בקרת יציבות ובקרת משיכה משולבות. לחיצה על המתג תנתק את בקרת המשיכה אך תשאיר את בקרת היציבות דרוכה להציל את עצמך משאיפות לנהיגת ראלי. בקרת היציבות מתערבת באופן מאד אגרסיבית (בלמים וסוגרת מצערת) ודי משבשת את הזרימה בקצב מהיר. רדו לקצב טיול ולא תחושו בה כלל. ב-Low תנותק בקרת היציבות אך בקרת המשיכה תמשיך ואילו ב-High זה יהיה בדיוק להיפך כשבקרת היציבות מטושטשת ותיכנס למשחק בשלב מאוחר יחסית.

דרך השדות מסתיימת במתלול מזוות ועתיר סלעים. אני משלב יחס קצר וצולל במדרון. ההילוך הראשון עדיין מעט ארוך לטעמי (היחס הקצר עוד יותר שברוביקון עדיף) אבל מאפשר שימוש מינימאלי במעצורים. למרות שאיני רואה את קצות הכנפיים, תחושת המרחב מאחרי ההגה, מעולה ואני מסוגל למקם כל צמיג בדיוק היכן שאני צריך. אם זה כדי להימנע מחריץ מים עמוק או להניף רגל על סלע גדול. בקרת המשיכה עושה עבודה נפלאה וברוב המקרים כלל אין צורך לנעול דיפרנציאלים והיא "מכפיל כוח" משמעותי ליכולת של כל רכב פנאי/שטח ובוודאי ברנגלר.

המתלול המסולע נקטע באחת, הנה כשכבר ראיתי את הכתם הירוק אליו כיוונתי, ניצב מול התחתרות נחל כזיכרון ראשון של חורף אחרון. ניסיון לאגף את המכשול על שיפולי גבעה מסתיים בציפצוף קולני המתריע שהגעתי לשיפוע-צד מסוכן (מאד לא מומלץ בכל כלי שטח) ויחד עימו גם הבנה שיש מכשולים שעדיף לעיתים לוותר (וכדאי שפעם הבאה אגיע עם את חפירה לארגן לי מעקף בטוח) לטובת השיבה הביתה. בכל זאת אני צריך להספיק להוציא את הבנות מהגן עד ארבע וחצי.

שני שבילים מאוחר יותר אני דוהר לתוך האפיק של נחל תבור, שתי חציות של נחל אכזב ואני יוצא לכביש ליד כפר קיש. מעט מאוכזב שלא הגעתי לבריכה, אך גם מסופק מהנהיגה ברנגלר ומהאופן שבו צלח את השטח.

קו תחתון

לכל שבעת העשורים של חייו היה ה"ג'יפ" נאמן לעצמו ולזהותו. וגם עכשיו הוא אינו נכנע לצו האופנה האחרון ושומר על זהות ברורה, ויכולת כמעט ייחודית, מול רוחות שינוי, משברים פיננסיים ותנועה ירוקה ואקולוגית אשר הכחידה רבים ממתחריו. השינויים שעבר הפכו את הרוביקון לשותף נעים יותר ביומיום ובעיר ובמקביל שיפרו בעוד שלב את היכולת בשטח ואת האופי הרב-משימתי של מכוניות מסוגו. אצלנו, למעט הדיפנדר 110 (רק דיזל ידני ועולה כ-100,000 שקלים יותר) אין ללקוח הפרטי חובב הסלעים אופציה טובה יותר. לפחות עד שיגיע הרוביקון בשנה הבאה.

מכל מבחר הפרסומות האדיר והמבדר של ג'יפ, זו מזקקת את המהות של המילה "ג'יפאות"

תגובה לפוסט

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר.שדות חובה מסומנים ב- *

*

http://bit.ly/2opbTV6