יום שבת , 16 דצמבר 2017
דף הבית » מגזין » סמארט טורבו לערבה
סמארט טורבו לערבה

סמארט טורבו לערבה

אישתי צוחקת עליי. בכל שנה כשאני מספר לה בהתלהבות על היום הפתוח בערבה, היא נדה בראשה ואומרת: "סע חמודי תחלום שאתה פאלח", לוקחת את תיק המסמכים ומטופפת על מגפוניה למשרד עו"ד אי-שם בגוטהם סיטי. והיא לא טועה לגמרי שכן המסע השנתי הזה, הוא עבורי בריחה קוגניטיבית משגרת החיים והסחת-פאזה לקיום ארצי ורומנטי בעיני מי שעיר הייתה מקום מגוריו כל חייו.

רוצים גם אתם לנהוג ב-סמארט טורבו?

סמארט טורבו ליום פתוח בערבה. בראנץ' מושלם בדרך לאי שם. אחרי שנמלטנו מהגשם יכולנו סופסוף לעצור תחת שמש חורפית חמימה. צילום: רוני נאק

ויש למסע הזה מטרות נוספות: לפגוש חברים שחיים את החלום במושבי הערבה התיכונה, להתעדכן בפיתוחים החלקאיים החדשים, לחזור הביתה עם ארגז עמוס בירקות מדהימים שאין להשיג בעיר ולעשות את הכל עם מכונית קטנה. כמה קטנה? הכי קטנה שאפשר!

והעליה לרגל כבר התקיימה עם קטנות אחרות: הונדה ג'אז, טויוטה יאריס, ואפילו סיטרואן C1. רק פעם אחת "פישלתי" עם וולוו S60 מוגדשת – אבל אף אחד לא התלונן. השנה הלכתי עד הסוף והצלחתי לשריין – בהתראה של חודש – סמארט. מכונית שהיא הסמן הימני בכל הקשור למכוניות קטנות, מכונית ששמה נרדף למילה "קטן" (ואפשר לקבל את זה בכל מיני מובנים). מכונית שמשווקת דרך חטיבת היוקרה של כלמוביל לצד מרצדס. מה?!

הגדש לי בקו

בעולם מוגדרת סמארט כ"מיקרו קאר" וההיסטוריה של המותג הזה סוערת למדי. התקציר: קונספט הופיע בשנות ה-80', המימון והחזון הגיע מענקית השעונים SWATCH, שגילתה כי עסקי המכוניות לא דומים לאלו של השענות, היוזמה עברה לענקית הרכב VW (פולקסווגן) שהתקשתה להוריד את המיקרו הזה בוושת הבירוקרטית שלה ורק ב-88 – תחת ידי דיימלר (נכון החבר'ה של מרצדס) הושק הדגם הסדרתי הראשון – להלן Fortwo. בו אנו נוהגים היום.

על הדרך היו ניסיונות להרחיב את הצע הדגמים עם סמארט רודסטר ספורטיבית, עם דגם ארבע-מושבי ForFour על בסיס מיצובישי קולט (…איכס!) אולם אלו היו בעלי חיי מדף קצרים ובשנים האחרונות מתמקד היצרן בדגם היחיד – דגם הליבה Fortwo עם מערכות הנעה חדשות בהן כמובן הנעה חשמלית שכה מתבקשת במטרופולין הענקיים של העולם. אחד הכיוונים הבאים ש-סמארט בוחנת היא רכב פנאי דו-מושבי. הקונספט הוצג בסתיו האחרון בשם ForStars וכלל (לצד מראה מותגי מעודכן – כמובן) גם מקרן קולנוע להצגת סרטים על קירות ביניינים.

סמארט טורבו לערבה. תא המטען מספיק בדיוק לאיכלוס המעילים, ושקית קטנה עם תזונה לדרך. צילום: רוני נאק

לנסיעה קיבלתי גרסה בשם PULSE שמצויידת במנוע טורבו עם תפוקה של 84 כ"ס, תיבת הילוכים רובוטית עם משוטים מעמוד ההגה, גג פאנורמי, חישוקי גלגלים ספורטיביים, מערכת שמע משופרת, פנסי ערפל, חיווי זמן וסל"ד פנסי ערפל ועוד. מחירו של סמארט המבחן עומד על 129,900 שקלים. מספר עגול ויפה שמעורר תהיות לגבי אופציות גודל זולות יותר או אופציות מחיר גדולות יותר – אבל בואו נעזוב את זה עכשיו כי יורד גשם מבול ואני אוסף את השף דניאל זך מהביסטרו החדש לו "טרומפלדור 10" ברמת השרון (נכון, השם הוא גם הכתובת. גוגל השתלט גם על שמות המסעדות…).

אטוס לי החריצה

בקרב חברים מכונה הערבה "החריץ". מכל מיני סיבות. אנחנו נתייחס היום דווקא לזו הגיאוגרפית. כי כשאתה ב-חריץ, הכיוונים ברורים (צפון-דרום) והדרך אילתה פתוחה לפניך. ואנחנו טסנו לשם. לא בלי חשש חייב לציין. על כביש רטוב, בגשם סוחף כשהמגבים בשיא מהירותם, לא חשתי הכי בטוח בעולם (הנה התמלוגים מ-אל-על). צריך להיות אקטיבי מאד ועירני כדי לשמור על מהירות של כביש 5 או 6 כשרוחות צד ומטחי גשם חזק, מורגשים הרבה יותר מאשר במכונית גדולה יותר.

אבל אנחנו היינו חמימים ונעימים בתא המרווח של הסמארט. דניאל ואני, שנינו סביב 180 ס"מ (אני קצת פחות והוא קצת יותר) ועם רגל כבדה על המצערת – פילסנו את הדרך דרומה מתחת לשמיכת העננים לעבר השמש החורפית והאוויר השקוף של ה"חריץ".

לסמארט אין הגה מוגבר ודווקא בעיר ההיגוי היה כבד וקשה באופן מפתיע. מאמץ ההיגוי לא שווה בכל תחום ההטייה ואילו היה מדובר במכונית אחרת הייתי מיד בודק שמא התעקם מוט היגוי. ונוקשות יש גם במתלים אשר בינינו אין להם הרבה (במובן של קפיצים, בולמים ומהלך גלגל) עם מה לעבוד כדי להתמודד עם פסי ההאטה התמירים של רמת השרון.

אני יודע שאתם רוצים את זה. אז הנה: שעה ורבע הגענו לדימונה, עוד עשרים דקות ועצרנו לארוחת בוקר במוצא השביל מהמכתש הקטן לכביש 26 (מעלה תמר). דניאל שלף דגים כבושים, זיתים, ולחם, ירקות ובירה אלכסנדר מקומית, אני שלפתי חאמון פרוס וגבינת מנצ'גו שהגיעו יומיים קודם לכן מהבוקריה בברצלונה במזוודה של אשתי.

פלפל נקבה וחציל לבן

"Egg Plant" אומר מיכאל אופרן כשאני מציין את הלובן המסנוור של חציליו. לדעתו החציל האמיתי – לפני זה המתורבת – היה לבן. מכאן שמו. חממת הניסויים של אופרן היא כמו מערת אלדין של הירקות. אוצר של עגבניות רבות מ"לב השור" הגדולות ועד אחרונת עגבניות השרי המתוקות, סוגים רבים של פלפלים מתוקים ובהם זן של פלפל נטול גרעינים ועשיר בטעם, קישורים מנומרים, חצילים ארוכים וקצרים, לבנים ו"חציליים" ועוד. דניאל ואני משוטטים בין השורות, טועמים על ימין ועל שמאל – שומעים הסבר מלומד על מה שעומד מאחרי כל זן "לא הנדסה גנטית אלא הכלאה גנטית" אומר אופרן. הארגז נכנס בקושי לתא המטען ואנו אחרי הלנד קרוזר הקשוח מובלים לכביש הערבה.

בריכה מדהימה? רוצים גם?

סמארט טורבו לערבה. בחזית בריכה אחריה הערוץ המדהים של נחל עשוש. לא בטוח מה יותר מזמין...מדברא. צילום: רוני נאק

מדברא היא מקום חדש. צמוד לישוב הקהילתי צוקים, מספקת מדברא נופש ומפלט באווירה מדברית. אולם בעוד שרוב הצימרים של הערבה בסיסיים ומספקים בעיקר נקודת מוצא והתארגנות לטיולים – מדברא היא מקום שתרצו להשאר בו. שמונה בקתות עשויות בוץ ומאובזרות היטב שוכנות כל אחת בוודיון קטן ופרטי הצופה לערוץ הרחב של נחל עשוש. הבקתות מצוידות בכל מה שצריך לשהיה נוחה, כולל קמין עצים, פינת בישול, גריל חיצוני ועוד, יש סוכה מרכזית, ואפשר לקחת אופני TREK איכותיים לדיווש חופשי בנחל ושבילי האיזור. מומלץ ביותר!

סופסוף הגענו לתערוכה. ובה מצאתי את כל מה שציפיתי לגלות ועוד כמה חברים. זה מצחיק לראות כמה תשומת לב משכה הסמארט הקטנה בחניון העמוס ואף אחד לא האמין שבאמת הגענו הבוקר בנסיעה מהמרכז ל"כאן!" ושאנו עוד שעתיים כבר נחזור הכרכה.

סיור מקיף בין מערכות השקייה ממוחשבות, מצלמות שטח אינפראדומות, רכבי עבודה, טרקטורים, זרעים וסירי פויקה. כלי עבודה, מחרשות, אופנועי שטח ושיפורי 4X4. ידיים נלחצו, חיבוקים חובקו וכרטיסי ביקור החליפו ידיים. כיף אמיתי. בדיוק ה"פיקס" שהייתי צריך.

במעלה ההר

חזרה בדימונה ונגמר לנו הדלק. למטה ב"חריץ" חורף חמים עם 24 מעלות, על ההר בדימונה אחרי שקיעת החמה ושבוע אחרי השלג – 6 מעלות ורוח מקפיאה. תידלוק מלא חושף צריכת דלק ממוצעת של 16.5 ק"מ/ל' – לא רע בהתחשב בקצב הנסיעה והמטען המלא. צריך בכ"ז לזכור שכוחה של הסמארט הוא בתוך העיר. אהבתי שברירת המחדל של תיבת ההילוכים היא "ידנית" ושצריך לעשות פעולה מודעת כדי לעבור למצב האוטומטי שהוא "בסדר אבל לא מצויין" כמו שאמרה פעם הפרסומת.

שעת ערב מאוחרת, עברנו 700 קילומטרים ואנו מחלקים את השלל במטבח של "טרומפלדור 10". סביבנו הטבחים והעוזרים של דניאל במסעדה סקרנים, מושטים ידיים וטועמים, ותוך דקות מתפתח דיון סוער מה אפשר לרקוח מזה.

סמארט טורבו ליום הפתוח בערבה. סירי פויקה בהיכון בסוכה המרכזית של מדברא - מפלט מדברי לשוכני העיר. צילום: רוני נאק

טורבו

המטרה של היום הזה הייתה לבחון האם סמארט יכל להיות כלי תחבורה לגיטימי גם לשימוש בינעירוני. ואני די בטוח שכבר הבנתם כי האוטו הקטן עמד במשימה בגבורה רבה. חששות ראשונים שלי – תולדה של מפגשי עבר שלי עם סמארט – התפוגגו אחרי פרק הסתגלות קצר ומכאן נותר רק ליהנות מהדרך. ככלי נהיגה דינאמי תתקשו למצא כאן שלדה מגיבה או מתלים כירורגיים, ההתנהגות בכביש ונוחות הנסיעה, נוקשים וקופצניים אבל חשוב מזה הסמארט לא עושה "פאולים" או מתנהג באופן לא בטוח או מפתיע לרעה. האחיזה בכביש טובה, ההיגוי חד וכך גם הבלימה. מנוע הטורבו ממש מתוק והוא מספיק חזק וגמיש כדי להתגבר על תיבת ההילוכים המוזרה הזו. נהיגה נמרצת תחייב העברת הילוכים ידנית ואז תהיו מהירים כמו – אולי אפילו יותר – מהתנועה שסביבכם. בשורה התחתונה? כיף אמיתי, כלי רכב ייחודי עם תמיכה דינאמית למראה עליז. קניה רציונאלית? לא בטוח.

3 comments

  1. בפעם הבאה שאתה יורד לשם… קח גם אותי!

  2. אז הטורבו הוא מה שהופך את הסמארט לבינעירוני? המחיר בכל מקרה בשמיים! – נהגתי ב"רגיל" עד אשדוד ונכון מה שכתבת על התחושה בכבישים המהירים. נכון גם שהוא מרווח כי כל כולו עבור שני נוסעים והדלתות ענקיות. נכון ש"מדליק" לנהוג עליו אך לאחר ההתפכחות צריך לומר האמת – הרכב כייפי לעיר וסביבותיה וכל ניסיון להופכו ליותר מרכב אורבני – משעשע אך לא רציני, לדעתי.
    נ.ב. התנסחות הכתב – 10 (-:

תגובה לפוסט

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר.שדות חובה מסומנים ב- *

*

http://bit.ly/2opbTV6