יום שבת , 18 נובמבר 2017
דף הבית » מבחני דרכים » פיז'ו 3008 – מבחן דרכים
פיז'ו 3008 – מבחן דרכים

פיז'ו 3008 – מבחן דרכים

המקום תערוכת פריז 2004. גשם קל נוטף מחוץ לביתני התערוכה בפורט-דה-וורסי ובפנים החגיגה בעיצומה: במות סבות, פנסים צבעוניים קורצים ומאירים את הלחמניות החמות ביותר לצאת מתנורי מפעלי הרכב. הימים הם ימי סגמנט השטח. טויוטה מציגה לנדקרוזר חדש, רכבי שטח עולים וצצים כפטריות כמהין ביערות לומברדיה מכל זווית ואצל כל יצרן כמעט – אפילו כאלו שלא ציפינו מהם- כמו פורשה. ומי מהם שאין לו כלי שטח גיבור ומסוקס משלו, משאיל מחברו ומלבישו מחלפות-מותג תואמות אסטרטגיה שיווקית – כמו פורשה גם כן.
רק ביתן אחד נותר נקי מטביעות סוליית צמיג בוצי, שניים בעצם: פיז'ו וסיטרואן. באותו הזמן יש לפיז'ו נציג חזק מאד בזירת הראלי העולמית – ה-206WRC – אשר גרף ארבעה תארי אליפות רצופים, אבל רכב שטח ארך-רגליים, זקוף מרווח גחון וזקור צדודית – אין. התגובה הרשמית הייתה – כבר אז – משהו בסגנון: "כן, כן, אנו מתכננים רכב שטח שיוצג בקרוב" (ובתרגום מצרפתית: "אל תעמדו לי בדרך לפובה"). וזה לא קרה. רק בשנים האחרונות, בשקיעה הגדולה של סגמנט השטח (אירוני לא?) הציגו פיז'ו וסיטרואן רכבי פנאי על-בסיס מיצובישי אאוטלנדר עם כמה שינויים הכרחיים.
רכב פנאי – מקורי ראשון – מפיז'ו לא היה. עד 2009 כשהוצג ה-3008 בתערוכת ז'נבה בתחילת אותה שנה. אלא שלא דובר ברכב פנאי במובנו הטהור אלא בקרוסאובר שזו בעצם מילת "באזז" שבאה לתאר את החוליה החסרה שבין מכונית פרטית רגיל לבין רכב פנאי גבוה וכפול-הנעה.

רעיון וביצוע
הרעיון פשוט בבסיסו – ובסובארו פחות-או-יותר המציאו את זה: קח כבסיס שלדה של דגם ג'נרי – נאמר 308 – הרם אותה מעט, הלבש אותה במרכב שיהיה שימושי-אך-אסרטיבי פלוס דקורציה מעולם רכבי השטח ולסיום הרעף עליה אבזור לרוב. זה עבד מצוין אצל פולקסווגן עם הטיגואן שמצליח מאד ומתבסס על הגולף.
ובכן הבסיס הוא באמת שלדה של 308, בגרסתו העדכנית ומתבסס על תמוכות מקפרסון בחזית וקורת מתח מאחור. המתלה האחורי מקבל שחקן חיזוק בדמות בולמי-זעזועים אקטיביים, המחוברים ביניהם ותורמים לצמצום זווית הגלגול – נטייה – בפניות. על השלדה הזו נח מרכב מעוצב המנסה לשדר את אלמנט ה"מגניבות" האינהרנטי למכוניות מסגמנט הפנאי. אני לא בטוח אם הוא מגניב אבל המראה בהחלט ששונה מהמראה המותגי הרגיל של פיז'ו ושונה מכל קרוסאובר אחר על הכביש. החזית מאד אגרסיבית, הכנפיים תפוחות ומושכות תפיחתן גם למותניים ובסיום ישבן עגלגל ובולבוסי. אני בטוח שיש מי שיאהב את זה.
תא הנהג מאד מצא חן בעיני. הטיית לוח המחוונים והדשבורד לפנים יוצרת תחושת מרחב נעימה ופיזור רוב המיתוג נכון ארגונומית. אני חייב להסתייג ממנוף ההילוכים שהוא מעט גבוה ואחורי מדי וכן מצביר השליטה-מרחוק של מערכת השמע אשר נמצא כעשרים ס"מ בלבד ממערכת השמע עצמה. עוד הסתייגות נובעת מההתרחבות-לקראת-הראש של הקונסולה המרכזית שמקשה למצא את אבזם חגורת הבטיחות.
רשימת האבזור ארוכה מאד לכן אציין רק את הגג הפנוראמי המעולה (תוספת של 6000 שקלים), תצוגה עילית לחווי מהירות, חיישני גשם ותאורה, חלונות כהים, מערכת שמע עם שישה רמקולים ושקעי כניסה נוספים, בקרת אקלים מפוצלת ועוד. בתחום הבטיחות יש כמובן בקרת יציבות ומשיכה, שש כריות אוויר, עיגוני איזופיקס למושבי בטיחות לילדים ועוד. בלטו בהעדרם מושבים בעלי הזחה חשמלית או פנסי קסנון. לרוב לא נלין על כך אבל לאור תג מחיר של 176,000 שקלים (לרכב המבחן ברמת אבזור פרימיום פאק ועם גג פנוראמי), היינו רוצים שפיז'ו ילכו עמנו את המטר האחרון שנותר.

אלמנט חינני, שלא לומר חיוני ברכב פנאי, הוא דלת תא מטען מפוצלת ("הובי" בשפת פיז'ו), מדף מודולארי שניתן למקמו בשלושה גבהים, פנס מקורי המשולב בדופן התא וניתן לשליפה, ושקע מתח V12.
את ההנעה מספק מנוע 1.6 ל' מוגדש טורבו. בהתאם לטרנד העכשווי של מנועי בנזין קטני-נפח אך מוגדשים, גם המנוע הנ"ל מפיק הספק נאה של 150 כ"ס ומומנט מכובד של 24.4 קג"מ אך חסכוני בדלק וקמצן בזיהום (דרגה 7). בזכות הטורבו ומערכת ניהול חכמה מפיק המנוע את שיא המומנט כבר ב-1700 סל"ד עם משמעות של זמינות כוח טובה כמעט עלפני כל טווח העבודה שלו.
הכוח עובר רק לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים אוטומטית (לא רובוטית) עם שישה יחסי העברה. איש המכירות החביב שמסר לנו את רכב המבחן עוד טרח לציין שמדובר בתיבת הילוכים מתוצרת יפנית. לניהול התיבה תכונות למידה, אפשרות לתפעול ידני ומצב ספורט שמשנה גם את ניהול המנוע והופך את ההתנהלות לנמרצת יותר.

בתנועה
עוד לפני הכניסה למכונית, קשה להתעלם ממשקל הדלת. לא מכביד מדי, להיפך, יוצר תחושה מוצקה ו"פרימיום" לדגם שהתחושות שהוא מייצר לנהג חשובות לא פחות מאלו שהוא אמור לייצר בסובבים אותו. מאחרי גלגל ההגה השמנמן, הראות החוצה מעולה, כל המתגים "נופלים" ליד ואחרי הזחת המושבים וכיוון המראות אפשר להתחיל להתגלגל. כוח המנוע וזמינותו הרבה מורגשים כמעט מייד. תמיד יש "בשר" מתחת לדוושה ואף פעם לא תתאכזבו ממחסור בתנע כשצריך אותו. וזה נכון בתנועה העירונית או במהירות בינעירונית. המנוע עצמו שקט מאד ורק תיבת ההילוכים, מדי פעם, מדלגת בין יחסי ההעברה לא באופן מושלם.
הנסיעה בעיר נוחה ונעימה מאד. המתלים של ה-3008 מזכירים לי נשכחות מהתקופה שבה פיז'ו הייתה סמכות בכל הקשור לנוחות הנוסעים במכוניותיה. וזה הישג לא רע בהתחשב בגלגלים בחתך 50 וחישוקים בקוטר 17 אינץ' (ולחשוב שבמקור זו הייתה 308…).
להגה תגבור חשמלי והוא מאד, אבל מאד, קל. בנוסף לזה הוא גם מאד מנותק ומזכיר יותר מכל בקר של משחק מחשב מאשר הגה "פיז'ואי" מעולה. לצד הקיטור, ההיגוי הקליל הופך התנהלות עירונית ותמרוני-חניונים לדבר של מה בכך – וזו בעצם המטרה. לא?
בין גני הילדים, לקניות בסופר והביתה, למדתי להעריך את דלת תא המטען המפוצלת ואת החלל הגדול שמציע התא. אותו מרווח גחון מוגדל כ-17 ס"מ, מאפשר גם עליה נוחה על מדרכה וירידה בטוחה ממנה – כשצריך משהו "רק לרגע" מהסופר-פארם.

איכות הנסיעה מחוץ לעיר מבריקה צילום פז בר

מחוץ לעיר מתגלה ה-3008 כשייט מאד נעים. בידוד הנוסעים מהכביש, רעשי סביבה ורעשי-מנוע, טובים מאד. וסביבת הנהג הופכת לבועה ממוזגת ונעימה לשהות בה את השיוט האורך ליעדכם. אותה מערכת בקרת אקלים תעבוד קשה למדי אם תחליטו לגלול את סך השמש המכסה את הגג הפנוראמי העצום. אבל אני בטוח שבחורף זה יהיה ממש נחמד. הסתייגות נוספת מגיעה דווקא מתחום המתלים אשר מתעלים בשיבושים רגילים אך מתקשים להתמודד עם פני כביש גליים וגורמים ל-3008 לנוע הרבה בתגובה לפני הכביש. ונקודה אחרונה, המושבים. אלו היו נעימים ומפנקים בתחילה אך חסרו תמיכה לגב בהמשך עד לגרימת אי-נוחות.
התצוגה העילית, רעיון נחמד לכשעצמו שראינו בעבר במכוניות הרבה יותר יקרות, לא הכי יעילה. מיקומה גורם להזזת המבט נמוך מדי מהדרך ואפילו שהמהירות מוקרנת על הכביש ממש לפני החרטום של ה-3008, האפקט לא מושג לטעמי. נחמד אבל אפשר לוותר עליה.
במהירות שיוט נורמטיבית, יסב המנוע על 2000 סל"ד ואז תוכלו לצפות לצריכת דלק של עשרה קילומטרים לליטר ואף טוב יותר מזה. תלוי במשקל הרגל שלכם. עוד נקודת זכות היא בכביש מפותל, עליו ולמרות ההיגוי המעורפל כיב"א בחורף, ה-3008 מגלה תכונות ניהוג מעולות שהופכות כל קימוט בכביש לתענוג.

לא זול
וזה המקום לתת קרדיט. לא לפיז'ו אלא לניסן שהראו – עם הקשקאי 2X4 – שניתן למכור בישראל רכב לייפסטייל מבלי שזה יהיה כפול הנעה ועם היסטורי של שירות ביחידה מיוחדת. בתפקידו הקלאסי כ-קרוסאובר אשר אמור לתת את הפונקציונאליות של רכב משפחתי ועוד קצת, אך גם להיות "מגניב" ולתת לבעליו משהו נוסף שמכונית רגילה אינה מסוגלת, ה-3008 מצליח מאד. אני חייב לשבח את מערכת ההנעה אשר מאד מצאה חן בעיני וכן את הביצוע הכולל שהוא טוב מאד. המנוע קנה אותי עם התפוקה הטובה, זמינות הכוח והחסכנות אשר יחד עם תיבת ההילוכים מרכיבים יחידת הנעה אשר הייתי שמח לראות גם במכונית שלי.
גם אם שטח לא ממש בתפריט של ה-3008, הוא לא יירתע משביל קק"ל מזדמן וינוע עליו בלי חשש לנזק בזמן שמכונית פרטית תדעדע בקצב הליכה. מנגד עם תג מחיר של כמעט 180,000 שקלים הייתי רוצה עוד משהו: פנסי קסנון למשל, או הזחה חשמלית למושבים. בעיקר כשמנגד ניצבים מתחרים גדולים יותר, כפולי הנעה ועתירי איבזור. וזו בעצם הבעיה העיקרית של ה-3008, המתחרים שהם או זולים יותר (סקודה יטי למשל) או נחשבים יותר (סובארו פורסטר למשל) ועולים אותו הדבר.

One comment

תגובה לפוסט

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר.שדות חובה מסומנים ב- *

*

http://bit.ly/2opbTV6