יום שבת , 3 דצמבר 2016
דף הבית » מגזין » דקאר 2015 – ברוכים הבאים לגיהנום
דקאר 2015 – ברוכים הבאים לגיהנום

דקאר 2015 – ברוכים הבאים לגיהנום

כתב: ניר בן זקן 

יעוץ מקצועי: רז הימן ורני דקל

צילומים: יצרנים/קבוצות

ביום ראשון, רגע אחרי סיום חגיגות השנה החדשה יחל הקרנבל המוטורי הגדול ביותר של מרוצי השטח עם יריית הזינוק למהדורה ה-36 של ראלי דקאר. כ-400 מתחרים יתייצבו למרתון הקשוח והמפרך בעולם וכמו בחמשת הפעמים הקודמות מאז היגר מאפריקה לדרום אמריקה, יחצה הנתיב את היבשת לרוחב. יותר מ-9,000 ק"מ מבואנוס איירס לכיוון צפון צ'ילה, משם לחלק הדרומי של בוליביה ובחזרה לקו הסיום בבירת ארגנטינה אליו יגיעו פחות מ-50 אחוזים מהמשתתפים בשל אחוזי נשירה מהגבוהים ביותר בעולם המירוצים. בין האטרקציות הבולטות השנה ניתן למנות את חציית האנדים בגובה של 4,800 מטרים, מדבר אטקמה בצפון צ'ילה (המקום הכי יבש בעולם), דיונות הענק של איקוואיקו ומדבר המלח המפורסם והגדול בעולם סלאר דה אויוני שבדרום המדינה.

על שניים
בקטגוריית האופנועים חשיבות המכונה פחותה מהקטגוריות האחרות, מה שהופך את התנאים בין הרוכבים שווים באופן יחסי ואת התחרות למעניינת ביותר, בעיקר בהתחשב בכך שהשנה צפויים 4 קטעי מרתון בהם אין צוותי סיוע, דבר שמקטין את הפערים בין קבוצות היצרן הרשמיות לקבוצות הפרטיות.
מארק קומה יהיה הרוכב המנוסה ביותר על קו הזינוק (משתתף בדקאר למעלה מעשור ובעל רקורד של ארבע ניצחונות) והספרדי שחגג באוקטובר האחרון 38 סתווים הוא גם זקן המתחרים בעשירייה הראשונה. אם יצליח להגיע ראשון לסיום זו תהיה עבורו הפעם הראשונה בה ינצח פעמיים ברציפות וישתווה במספר הניצחונות למתחרהו הגדול, סירל דספרה שעבר לארבע גלגלים בקבוצת פיג'ו. "באליפות העולם בשנה האחרונה הגעתי שלוש פעמים שני (אבו-דאבי, קטארוסרדיניה) וניצחתי פעמיים (ברזיל ומרוקו). הוכחתי שעדיין יש בי את התשוקה לנצח ואת היכולת להיות תחרותי. כמובן שיש רוכבים שלהוטים לניצחון, אבל הדבר הכי חשוב בדקאר הוא להיות בריכוז מתמיד. היריב הקשה והמסוכן ביותר הוא המירוץ עצמו" אמר קומה. לצידו של קומה ירכבו בקבוצת "הכתומים" ג'ורדי וילדומוס (סיים שני בשנה שעברה), רובן פאריה (סיים שני ב-2013) וסם סנדרלנד.

חואן ברדה שיהיה השני בזינוק לדלוק אחרי ה-KTM עם הספרה 1 של קומה, כבר הוכיח לכולם שהוא מסוגל להיות מהיר מאוד כשניצח 5 מקטעי הדירוג בשנה שעברה, אבל בקטע הדירוג הלפני אחרון הספרדי הצעיר וחם המזג התרסק וצנח מהמקום השני למקום השביעי. "לנצח את הדקאר זה חלום והשאיפה היחידה שלי כרגע. יש ארבעה או חמישה רוכבים טובים ומהירים, אבל אני חושב שמארק קומה הוא הפייבוריט הגדול; הוא הכי מיומן, הכי מהיר והכי מצליח. כדי לנצח אותו אתה חייב לרכב באופן מושלם כל הזמן" אמר ברדה שלדעת רבים מהווה את האיום הגדול ביותר על קומה ואם ירכב בשיקול דעת, הוא עשוי להשיג השנה ניצחון עבור הונדה, חצי יובל מאז הפעם האחרונה בה ניצבו על המדרגה הגבוהה בפודיום הדקאר. בני קבוצתו של ברדה; יהיו הלדר רודריגז וג'רמיה ישראל (צ'יליאני ממוצא יהודי) שיתנו לו רוח גב במאבק.

גם קבוצת ימאהה תנסה לנפץ דומיננטיות בת 13 שנים של יצרן האופנועים האוסטרי, אבל בעוד הכוכב שלה משנה שעברה, סיריל דספרה עבר לארבע גלגלים, המשימה הכבדה מונחת על כתפיו של אוליבר פא שסיים שלישי בשנה שעברה. "יש לי הערכה עצמית קצת נמוכה. בשנה שעברה התחלתי בהיסוס את קטע המירוץ הראשון והשנה אני צריך להיות מהיר מקו הזינוק. העובדה שעכשיו אני הרוכב הראשון בקבוצה, מעניקה לי הרבה ביטחון עצמי ואני משוכנע שאני יכול לעשות זאת. יחד עם זאת אני גם יודע שהמירוץ יכול להסתיים עבורי 10 קילומטרים מהזינוק" אמר פא.

על ארבע
הקרב בקטגוריית המכוניות צפוי להיות השנה מרתק במיוחד לאור חזרתה של קבוצת פיג'ו, 25 שנים לאחר השתתפותה האחרונה במירוץ. בשונה מה-205 t16 המפורסמת מ-1987, ה-2008 DKR בעל הנעה לגלגלים האחוריים וזאת כחלק מהתקנות המאפשרות, לעומת רכבי ההנעה הכפולה, משקל עצמי נמוך יותר (1,280 ק"ג תודות לשימוש מסיבי בקרבון, 620 ק"ג פחות מהמיני), מהלך מתלה ארוך יותר (46 ס"מ לעומת 25 ס"מ ברכבי ה-4X4) וצמיגים גדולים יותר בקוטר 37" כולל אפשרות לכיול לחץ האוויר מתוך הקוקפיט.
את הקבוצה ירכיבו שלושה מהנהגים המנוסים ביותר; קרלוס סיינז' (פעמיים אלוף העולם ב-WRC ומנצח דקאר 2010), סיריל דספרה שנטש את כידון האופנוע (אחרי 5 פעמים בהם כבש את המקום הראשון) לטובת ההגה עם סמל האריה השואג וכמובן "מיסטר דקאר" – סטפן פטרהנסל (המתחרה המצליח והמנוסה ביותר במירוץ עם 11 גביעים מהמקום הראשון; 6 עם אופנוע ו-5 עם מכונית) שערק מקבוצת "מיני X-raid". פטרהנסל הודה בראיון עימו ש"מאז שראיתי את ואטנן עוקף אותי במהירות 200 קמ"ש בימים בהם רכבתי עבור ימאהה (אמצע שנות השמונים) החלום הגדול שלי היה להתחרות במדי פיג'ו. עכשיו החלום הזה מתגשם ואנחנו בשאיפה להחזיר את האריה השואג לפסגה".

בתשעת החודשים שחלפו מאז הציגו את המכונית החדשה, שקדו במרץ אנשי חטיבת המירוצים של היצרן הצרפתי על סדרת ניסויי כלים, אך למרות השאיפות של הקבוצה בכלל ושל פטרהנסל בפרט הוא הצהיר כי "זה לא יהיה ריאלי לנצח הפעם. הביצועים של המכונית טובים מאוד, אבל לא היה לנו מספיק זמן כדי לבחון את רמת האמינות שלה". מצד שני חובבי הטריוויה וודאי זוכרים כי פיג'ו היא הקבוצה היחידה בהיסטוריה של הדקאר שניצחה את המירוץ בפעם הראשונה בה השתתפה ב-1987 עם ה-205 T16 וארי ואטנן מאחורי ההגה.
קבוצת "מיני X-raid" הגרמנית שקטפה את הניצחון בשלושת הפעמים האחרונות תהיה הפייבוריטית לניצחון, אך בשונה משנים קודמות, רק שניים מנהגי הקבוצה בעלי סיכוי ריאלי לחצות את קו הסיום ראשונים; נאני רומה (זוכה המירוץ האחרון) ונאסר אל-עטייה (שזכה ב-2011). "אני בטוח ביכולת הצוות המנוסה והמיומן של קבוצת X-raid והמיני ALL4 כבר הוכיחה את עצמה כרכב המירוץ הטוב והאמין ביותר בתחרות כיום. אבל זה לא הולך להיות קל" אמר רומה ערב הזינוק.

רובי גורדון יתייצב השנה במטרה להשאיר חותם הרבה יותר גדול מקפיצה וירטואוזית על במת הזינוק או מביצועים מרשימים בקטע דירוג בודד (מאז הגיע שלישי ב-2009, לא הצליח להתברג לחמישייה הראשונה) והצהיר כי הפעם הוא בא לנצח. בשנה האחרונה בנה רכב חדש לחלוטין בסדנה שלו בשארלוט שבצפון קרוליינה, המכונה גורדיני ובעל מימדים קטנים יותר ומשקל עצמי נמוך יותר לעומת ההאמר המגושם איתו התחרה בעשור האחרון. גורדון השכיל גם לבחון במשך שבועות רבים במדבריות אריזונה את עמידות הרכב החדש: "2014 הייתה שנה מפרכת עבורנו; לעצב, לתכנן, לבחון לתכננן מחדש ואז לבחון שוב בשביל להגיע מוכנים לאתגר הגדול ביותר. אם נצליח לגבור על קבוצות היצרן האירופאיות שהן "הפורמולה 1 של מירוצי השטח" זה יהיה הניצחון המתוק ביותר עבור הצוות האמריקאי שלנו" אמר גורדון. העובדה שפיג'ו הפעילה לחץ כבד על ASO המארגנת את התחרות לקטעי דירוג שיתאימו יותר למכוניות בעלות הנעה אחורית (כמו ה-2008 DKR והגורדיני) מגדילות את הסיכוי של גורדון להתברג גבוהה ואולי אפילו להשיג ניצחון בפעם העשירית בה יקח חלק במירוץ השטח הקשה בעולם.

טוען נוסף לכתר הוא ג'ינייל דה-ווילירס (מנצח 2009) שיתחרה זו השנה הרביעית בחסות החטיבה הדרום אפריקאית של טויוטה (פעמים מתוכם הצליח להתברג לפודיום). כחלק מהתקנות החדשות שהפחיתו את המשקל העצמי המינימאלי לרכבים בעלי מנוע בנזין אטמוספרי במטרה להטיב עם הקבוצות הפרטיות שרובן עושות שימוש במנועים אלו, הצליחו בחטיבה הדרום אפריקאית לגלח כ-60 ק"ג מהמשקל העצמי של היילקס המירוץ. שינויים נוספים כוללים את הזזת צמד הגלגלים הרזרביים (כ-120 ק"ג) קדימה על מנת להטיב עם חלוקת המשקל, מערכת קירור מים חדשה לבלמים האחוריים וסעפת יניקה בעלת רסטריקטור (טבעת המגבילה את פתח כניסת האוויר) גדול יותר (3.7 ס"מ לעומת 3.6 בעבר) בכדי לצמצם את הפערים מול מנועי הטורבו דיזל המודרניים שנושמים טוב יותר בקטעי הדירוג בפסגות ההרים הגבוהות שמעלה את הספק מנוע V8, 4.6 ליטרל-421 כ"ס. כדי לנצח במירוץ דה-ווילירס יאלץ לגלח פער שעמד על 79 דקות בסיום המירוץ הקודם בינו לבין רומה שניצח כאמור. "אפשר ממש להרגיש את ההבדלים ברכב החדש, הוא הרבה יותר מהיר בקטעים המפותלים ועבדנו רבות על כיול המיתלים כך שהנחיתות מקפיצות רכות הרבה יותר. מבדיקות שערכנו בהשוואה להיילקס של 2014, השינויים אמורים לקצץ כ-70 דקות לאורך כל המסלול, כך שהמכונית כיום, היא המהירה ביותר מאז התחלנו להתחרות לפני ארבע שנים" הצהיר הנהג הדרום אפריקאי. עבורו תהיה השנה האחרונה בחוזה עם טויוטה, דבר שעשוי ליצור את הנחישות הדרושה לקיצוץ 9 הדקות הנותרות כדי לנצח.

החבר'ה הגדולים
12 ניצחונות יש ליצרנית המשאיות הרוסית קמאז ששולטת ביד רמה בקטגוריה הכבדה והוירטואוזית ביותר. לשלושת הנהגים בקבוצה הגדולה והחזקה בקטגוריה; אדוארדניקולייב (מנצח 2013), אנדרי קרגינוב (מנצח 2014) ואייראטמרדיאב (מקום שני ב-2013) יש את הסיכויים הגדולים ביותר להשיג ניצחון. "הדקאר בשבילנו הוא כמו האולימפיאדה בשביל ספורטאים אחרים, והדבר היחיד שעשינו במהלך כל השנה האחרונה הוא להתכונן אליו ובמיוחד אל קטע המרתון שנוסף השנה שבו לא נוכל לקבל סיוע מהצוות הטכני שלנו. יש לי בקבינה בובת פרווה שקיבלתי מהבוס של קמאז והיא הקמע שלי. בכל הקטעים הקשים במירוץ אני מסתכל עליה ומרגיש שהיא נותנת לי אנרגיה להמשיך" חשף במפתיע ניקולייב, הנהג הקשוח של קמאז.

היחיד שעשוי לנפץ את ההגמוניה הרוסית הוא ג'רארד דה-רוי ההולנדי, ה"דוד" של קבוצת איווקו שהצליח לפני שלוש שנים להביס את שלושת "הגולייתים" מרוסיה, ולנצח בפעם הראשונה (והיחידה). לאחר קרב צמוד נאלץ להסתפק במקום השני בשנה שעברה ואין ספק שגם השנה הוא יהיה היחיד בקרב של הגדולים. "קמאז נוסעים לפעמים בקצב מטורף שאני לא יכול להרשות לעצמי. אצלם האסטרטגיה היא שאפשר להקריב אחד כי יש עוד שניים שמגבים אותו, אבל אני לא נהנה מהמותרות האלה" אמר דה-רוי.

 

תגובה לפוסט

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר.שדות חובה מסומנים ב- *

*