יום שבת , 3 דצמבר 2016
דף הבית » מבחני דרכים » מבחן רכב – קרוסאוברים ידניים
מבחן רכב – קרוסאוברים ידניים
מבחן רכב משווה. רנו קפצ'ור מול סוזוקי קרוסאובר מול פיז'ו 2008 מול דאצ'יה דאסטר. מי לוקח בידני? צילום: ניר בן זקן

מבחן רכב – קרוסאוברים ידניים

כתב: ניר בן זקן צילום: בן זקן נעם ווינד
מאז שנות התשעים תיבת הילוכים ידנית נדחקה מחוץ ללקסיקון "מר ישראלי". למרות חזרה חלקית בדגמי המיני והסופר מיני, עדיין רק עשרה אחוזים מכלי הרכב שנמכרו בשנה שעברה צוידו בגיר רגיל ודוושת מצמד ובקטגוריות הליבה של שוק הרכב; בדגמי המשפחתיות והקרוסאוברים מדובר באחוזים נמוכים עוד יותר, חלקם הגדול לא מציע אותה אפילו כאופציה. יוצאים מהכלל הם פיג'ו 2008, רנו קפצ'ור ורב המכר סוזוקי קרוסאובר שמציעים לכם לוותר על "הנוחות" שבהעברת הילוכים מנוהלת מחשב בתמורה לחיסכון של 20 אלף שקלים, אך גם כאן רק בין 6 ל-20 אחוזים מכלל הרוכשים (584 יחידות בסך הכל) העדיפו אותם בשנה שעברה על פני הבחירה האוטומטית. בדאצ'יה לעומת זאת תיבה אוטומטית כלל לא מוצעת, ובכל זאת רשם המותג כ-600 מכירות מאז הושק לפני כחודשיים, מתוכם כ-400 יחידות מהדסטאר המציעה פרשנות שונה מהעדר לתרבות הקרוסאובר. אחרי שהתרשמנו מגרסת הדיזל כפולת ההנעה לקחנו את הגרסה הפופולארית בהיצע עם מנוע בנזין והנעה קדמית כדי לבדוק האם הוא באמת יכול להוות אלטרנטיבה לקרוסאוברים המוכרים?

רנו קפצ'ור. לא חזק, לא חסכוני אבל הכי חתיך. צילום: ניר בן זקן

רנו קפצ'ור. לא חזק, לא חסכוני אבל הכי חתיך. צילום: ניר בן זקן

החתיך – רנו קפצ'ור
הקפצ'ור הוא החתיך שבחבורה עם סבכה קדמית בצורת פה, תאורת לד מודרנית וקימורים לאורך הפרופיל מעניקים לו חזות דינמית ובולטת שבמדגם מקרי שערכנו התגלתה כחביבה בעיקר על נשים. מצד שני הוא נטול מאפיינים של רכבי פנאי כמו פסי גגון למשל. גם תא הנוסעים מרשים בעיצובו ושילוב צבע המרכב בריפוד המושבים מלא שאר רוח, אבל הוא גם מעט מצועצע כמו גימור פלסטי שחור פיאנו בהגה שאינו נעים למגע או מד מהירות הדיגיטאלי וכפתור בקרת השיוט (שממוקם ליד בלם היד) שאינם אינטואיטיביים. גלגל ההגה עצמו גדול למדי ובעל זווית אופקית והמושבים אינם נוחים כפי שניתן היה לצפות מהיצרן הצרפתי וגם אינם מצטיינים בתמיכה. יש תאי אחסון רבים כולל תא בחלקו העליון של הדשבורד ותא כפפות גדול הנפתח בצורת מגירה. למרות בסיס גלגלים גדול יחסית (260.6 ס"מ בסיס גלגלים) המושב האחורי צפוף וגם החלונות הקטנים פוגעים בשדה הראיה. תא המטען מציע נפח נדיב על הנייר (455 ליטר) ובעל מחיצה נסתרת, אבל הסף גבוה יחסית והוא פחות עמוק מהאחרים. רשימת האבזור בגרסת "אקספרסיון" היחידה בהיצע (110 אלף שקלים)  ארוכה וכוללת מסך מגע בגודל 7" עם מערכת ניווט, שליטה ממהגה, בלוטות' (המעתיק את הזיכרונות בעברית מהטלפון) ו-USB, בקרת שיוט, מפתח חכם וחישוקים קלים בקוטר 16" אך יש רק 4 כריות אוויר וגם היינו מברכים על מצלמת רוורס או חיישני חניה לפחות נוכח החלון האחורי הקטן.

רנו קפצ'ור. לא חזק, לא חסכוני אבל הכי חתיך. וגם הפנים עליז ומלא שמחת חיים - רואים? צילום: ניר בן זקן

רנו קפצ'ור. לא חזק, לא חסכוני אבל הכי חתיך. וגם הפנים עליז ומלא שמחת חיים – רואים? צילום: ניר בן זקן

המנוע כאן הוא הקטן ביותר; 3 צילינדרים בנפח 0.9 ליטר שבסיוע מגדש טורבו מפיק 90 כ"ס ב-5,250 סל"ד ו-13.7 קג"מ ב-2,500 סל"ד ומחובר לתיבת הילוכים ידנית עם 5 יחסים. למרות נתוני תפוקה מרשימים יחסית לנפח, השהיית הטורבו מוחשית ורצועת כוח צרה מחייבים בחישה מתמדת בידית ההילוכים שמתגלה כנוקשה ולא מדויקת. בגלל משקל עצמי גבוה יחסית (1,176 ק"ג) הביצועים פושרים ובמבחני התאוצה הוא ניהל קרב תחתית עם ה-2008.
המיתלים נוקשים למדי ועל כביש משובש הוא מקפץ רבות בעוד על כביש גלי הוא אינו נעדר ריסון מספק. רעשי רוח מוחשיים בכביש מהיר, המנוע רועד בסל"ד נמוך ורועש בטורים גבוהים (2,900 סל"ד ב-110 קמ"ש) ואליהם מצטרפים רעשי תמסורת. בכביש המופתל הקפצ'ור מתקשה לבלוט; ההגה קל ונטול תחושה וגם ההתנהגות מרגישה תזזיתית וחדה מידי הפוגעת בביטחון הנהג.
למרות יחידת הכוח המודרנית, צריכת הדלק אינה טובה כפי שניתן היה לצפות; 14.7 קמ"ל בשיוט נינוח ו-11.2 קמ"ל בתנאים דורשניים יותר. בשימוש עירוני בעיקר הוא עשוי להיות טוב מהאחרים תודות למערכת Stop&Start.

פיז'ו 2008 - מעביר תחושה של רכב פרימיום. צילום: נעם ווינד

פיז'ו 2008 – מעביר תחושה של רכב פרימיום. צילום: נעם ווינד

האיכותי – פיג'ו 2008
ל-2008 הופעה המצליחה לשלב בצורה הטובה ביותר בין אלגנטיות צרפתית למסוקסות של רכב פנאי. החזית מחודדת עם יחידות תאורה (משולבות לד) המשוכות אחורנית, הגג משתפל מעלה במעין מחווה ללנד-רובר דיסקברי ופסי הגגון מסיביים. תא הנוסעים משרה אווירה יוקרתית בזכות חומרים איכותיים ומעוצב בצורה מקורית כמו גלגל ההגה קטן קוטר (שלעיתים מסתיר את לוח השעונים) ובלם היד בצורת מצערת של מטוס. ההשקעה בעיצוב הפנים באה לעיתים על חשבון הפרקטיות; מספר תאי האחסון מועט, אין מחזיקי כוסות, אין ידיות אחיזה וגם תפעול המערכות דרך מסך המגע אינו אינטואיטיבי. המושבים הם הנוחים ביותר ושטחי החלונות הגדולים יוצרים אשליה של ישיבה גבוהה. המרווח מאחור סביר בהתחשב בבסיס הגלגלים הקטן בחבורה (253.8 ס"מ) ולמרות שתא המטען בעל הנפח הקטן ביותר (350 ליטר) הוא בעל סף הטענה נמוך ומפתח רחב המקלים את מלאכת העמסת הקניות.
האבזור בגרסת "אקסס" הבסיסית (ב-100 אלף שקלים) מועט למדי (חלונות אחוריים ידניים ואין מסך מגע, בלוטות' ו-USB) אך רכב המבחן ברמת האבזור "אקטיב" כולל מסך מגע בגודל 7", שליטה מההגה, בלוטות' ו-USB, בקרת שיוט, מראות מתקפלות חשמלית, חלונות אחוריים כהים, חישוקים קלים בקוטר 16" ו-6 כריות אוויר בעבור 6,000 שקלים נוספים.
מנוע 3 צילינדרים בנפח 1.2 ליטר בעל נתוני התפוקה הנמוכים ביותר; 82 כ"ס ב-5,750 סל"ד ו-12 קג"מ ב-2,750 סל"ד ומחובר לתיבת הילוכים ידנית עם 5 יחסים. ה-2008 היה אחרון במבחני התאוצה, בפער קטן משניתן לצפות מהקפצור, וזאת תודות לרצועת כוח אחידה וליניארית ומשקל עצמי הנמוך ביותר (1,045 ק"ג).

פיז'ו 2008 - ארכיטקטורה ייחודית של חלל הפנים יוצרת תנוחת נהיגה מאד מיוחדת. צילום: ניר בן זקן

פיז'ו 2008 – ארכיטקטורה ייחודית של חלל הפנים יוצרת תנוחת נהיגה מאד מיוחדת. צילום: ניר בן זקן

כנהוג בתוצרת פיג'ו נוחות הנסיעה טובה למדי תודות לכיול מוקפד של המיתלים הסופגים שיבושים ושומרים על ריסון מופתי במהירות גבוהה, אך ברכב המבחן שגמא יותר מ-20 אלף ק"מ נשמעו צקצוקי מיתלים. בידוד רעשי רוח ודרך טוב למדי, אך יחידת הכוח רועשת בשיוט (3,500 סל"ד ב-110 קמ"ש) ורועדת במהירות נמוכה. היעדרה של מערכת סיוע לזינוק בעליה מקשה על הנהג נוכח יחידת הכוח החלשה.
בכביש המפותל ה-2008 פורח והוא המהנה ביותר לנהיגה; אחיזת הכביש מצויינת, הנכונות לצלול לתוך פניות מרשימה, להגה משקל נכון והוא אינפורמטיבי יחסית והבלמים מצויינים ומלאי תחושה. עבור חלק מהבחונים ההגה הרגיש מהיר וחד מידי.
צריכת הדלק טובה יחסית; 15.4 קמ"ל בשיוט נינוח ו-12.2 קמ"ל בתנאים דורשניים יותר.

סוזוקי קרוסאובר - הכי פחות פוזה הכי הרבה אוטו. צילום: ניר בן זקן

סוזוקי קרוסאובר – הכי פחות פוזה הכי הרבה אוטו. צילום: ניר בן זקן

הפופולארי – סוזוקי קרוסאובר
למרות שהמראה מהווה מרכיב מרכזי בהעדפת רכבי הקטגוריה הוא מעולם לא היה החוזקה העיקרית של סוזוקי קרוסאובר, דבר שבמפתיע לא הפריע לו להפוך לרב המכר של הקטגוריה. הגרסה הידנית נעדרת אבזור חיצוני כמו פנסי ערפל, פסי גגון וחישוקים קלים שהופכים את ההופעה למגושמת ונחבאת אל הכלים עוד יותר. גם תא הנוסעים פשוט בעיצובו אבל הוא הפונקציונאלי ביותר והיחיד עם משענת יד לנהג. חלק מהפלסטיקים מרגישים זולים (כולל ההגה שאינו מצופה עור כמו באחרים), מסך מגע בולט בהיעדרו, שילוב הצבעים השחור יוצר תחושה קודרת ומסגרת הכחולה ללוח שעונים היא מעין מס שפתיים למחסור בשאר רוח. תאי אחסון לעומת זאת יש בשפע וגם המרווח לנוסעים הוא הטוב ביותר (260 ס"מ בסיס גלגלים), בעיקר בולט רוחב הספסל האחורי שהוא היחיד שמאפשר לדחוס לתוכו שלושה מבוגרים. תא המטען גדול (440 ליטר) וגם מציע סף נמוך, מפתח רחב, תא נסתר תחת הרצפה ושקע V12. הגרסה הידנית מגיעה בגרסת GLS הבסיסית בלבד (100 אלף שקלים) כשהאבזור מסתכם במערכת שמע עם שליטה מההגה ו-USB (ללא בלוטות'), בקרת שיוט, אבל הוא היחיד עם 7 כריות אוויר.

סוזוקי קרוסאובר - הכי פחות פוזה הכי הרבה אוטו. הנה יש 7 כריות אוויר! היחיד בקבוצה. צילום: ניר בן זקן

סוזוקי קרוסאובר – הכי פחות פוזה הכי הרבה אוטו. הנה יש 7 כריות אוויר! היחיד בקבוצה. צילום: ניר בן זקן

יחידת ההנעה מסורתית יותר מהאחרים; 1.6 ליטר המפיק 119 כ"ס ב-6,000 סל"ד ו-15.9 קג"מ ב-4,400 סל"ד ומשודך לתיבת הילוכים ידנית עם 5 יחסים. הקרוסאובר מרגיש זריז למדי, בעיקר בזינוק מהמקום תודות למשקל עצמי נמוך (1,085 ק"ג) ובתאוצות הביניים הוא שני בפער זניח לדאסטר. המיתלים נוקשים יחסית ורק הקפצ'ור מקפץ יותר ממנו על שיבושי העיר, אבל הריסון מצוין ולמרות יותר מ-30 אלף קילומטרים שעבר רכב המבחן לא נשמעו שום רעשים או צקצוקים. גם ידית ההילוכים מדויקת בפעולתה אך חבל שאין בנמצא מערכת לסיוע בזינוק בעליה שוודאי הייתה מקלה את תהליך ההסתגלות מהתיבה האוטומטית. בנסיעה בינעירונית מורגשים רעשי רוח וגם המנוע נוכח יותר מבתיבה האוטומטית (2,750 סל"ד ב-110 קמ"ש).
התנהגות הכביש בטוחה וצפויה ורמת האחיזה גבוה למדי. חובבי הגה עשויים להלין על הגה מעורפל ולא אינפורמטיבי ועל נטייה לתת היגוי במגבלות, לא משהו שהלקוח הממוצע יבחין בו.
למרות שיחידת הכוח אינה מודרנית כמו האחרים, צריכת הדלק הייתה הטובה ביותר; 16.4 קמ"ל בשיוט ו-13.4 קמ"ל בתנאים דורשניים יותר.

דאצ'יה דאסטר - הכי הרבה שטח על הסקאלה של הסגמנט - ונראה קשוח מהאחרים. צילום: ניר בן זקן

דאצ'יה דאסטר – הכי הרבה שטח על הסקאלה של הסגמנט – ונראה קשוח מהאחרים. צילום: ניר בן זקן

המסוקס – דאצ'יה דאסטר
העולה החדש מרומניה הוא היחיד בחבורה שנראה כמו רכב שטח אמיתי בזכות יציבה גבוהה, חזית רבועה, כנפיים בולטות ופסי גגון מסיביים מקנים לו הופעה מסוקסת ותכליתית, אם כי הוא נראה פחות מודרני בחבורה ועשוי לא להתחבב על מי שמעריך אסטטיקה. גם תא הנוסעים נטול התייפייפות ונראה פשוט על גבול הסגפנות עם ברגים בולטים, פלסטיק קשיח ותאורת פנים ארכאית, במיוחד ברמת הגימור הנמוכה הכוללת ריפודי בד פשוטים וצפוי פלסטי להגה. מיקומם הנמוך של בקרת האקלים ומסך המגע בקונסולה המרכזית מחייבים את הורדת המבט בעוד מיקומם המוזר של מתגי כיוון המראות מתחת לבלם היד, הצופר שממוקם על ידית המאותתים, כיוון גובה מושב הנהג ולחצני בקרת השיוט אינם אינטואיטיביים בלשון המעטה. הגה גדול למדי ואינו מתכוון למרחק מקשים על מציאת תנוחת נהיגה אך תנוחת הישיבה כאן גבוה ושולטת יותר מהאחרים והתחושה אוורירית למדי תודות לשטחי חלונות גדולים. מרווח הרגליים מאחור אינו כפי שניתן לצפות מבסיס הגלגלים הגדול (267.4 ס"מ) אך הוא טוב מהאחרים, אבל המשען נוקשה יחסית והספסל צר יותר מהקרוסאובר. תא המטען הוא הגדול ביותר (475 ליטר) אבל בעל סף הטענה גבוה יחסית.

דאצ'יה דאסטר - הגרסה הבסיסית היא...בסיסית למדי. המיתוג ואפילו גלגל ההגה מוכרים ממשפחת רנו/ניסאן צילום: ניר בן זקן

דאצ'יה דאסטר – הגרסה הבסיסית היא…בסיסית למדי. המיתוג ואפילו גלגל ההגה מוכרים ממשפחת רנו/ניסאן צילום: ניר בן זקן

גרסת הבסיס "אמבינס" (90 אלף שקלים) דלה למדי עם חלונות אחוריים ידניים, חישוקי ברזל, מראות מתכוונות ידנית אבל יש בלוטות' מקורי. גרסת האבזור "לוריאט" מוסיפה לרשימה כמתבקש ב-2015 פנסי ערפל, 4 חלונות חשמליים ומראות מתכוונות חשמלית (בעבור 5,000 שקלים) בעוד הגרסה הבכירה "פרסטיג'" (ב-102 אלף שקלים) כוללת בנוסף מסך מגע בגודל 7" עם מערכת ניווט, בקרת שיוט, הגה וידית הילוכים מצופי עור, חיישני חניה וחישוקים קלים בקוטר 16". כל הגרסאות מצוידות ב-4 כריות אוויר אך רק 3 כוכבי בטיחות במבחני הריסוק EURO NCAP (5 כוכבים באחרים).
לדאסטר המנוע החזק בחבורה; 1.2 ליטר טורבו המפיק 125 כ"ס ב-5,250 סל"ד ו-20.9 קג"מ ב-2,000 סל"ד ותיבת הילוכים ידנית עם 6 יחסים. המנוע בשרני ובעל זמינות כוח טובה תודות לרצועת כוח רחבה ויחסי העברה בגיר מחולקים היטב דבר שמאפשר לו להיות המהיר ביותר במבחני התאוצות למרות המשקל העצמי הגבוה ביותר (1,277 ק"ג). המנוע גם שקט יחסית (2,500 סל"ד ב-110 קמ"ש) אך רעשי רוח נוכחים למדי בכביש מהיר. מיתלי הדאסטר מיועדים לשיבושי שטח קשים כך שעם מפגעי האספלט הישראלי הוא מתמודד בזלזול ובעל יכולת גיהוץ מהמורות מהטובות שיצא לנו לפגוש במכונית סדרתית. מצד שני רכות המיתלים ומרכז כובד גבוה גורמים לזוויות גלגול חדות ולצמיגים לילל במחאה בכבישים מפותלים ובנוסף דוושת הבלם מרגישה ספוגית וההגה (היחיד בעל תגבור הידראולי) אינו אינפורמטיבי ובעל תחושה סינטטית.
על יתרון הביצועים משלמים בצריכת הדלק שהייתה פחות טובה מהאחרים; 12.8 קמ"ל בשיוט ו-10.2 קמ"ל בתנאים דורשניים יותר.

דאצ'יה דאסטר מאתגר את פיזו 2008, רנו קפצור וסוזוקי קרוסאובר. והמנצח הוא... צילום: ניר בן זקן

דאצ'יה דאסטר מאתגר את פיזו 2008, רנו קפצור וסוזוקי קרוסאובר. והמנצח הוא… צילום: ניר בן זקן

מבחן רכב השוואתי סוזוקי קרוסאובר נגד כל העולם

טיול שטח מים החולות לפארק אשכול

סיכום
הקרוסאוברים הידניים מתגלים כבחירה כלכלית נכונה ואטרקטיבית הרבה יותר ומציעים עבור מי שמוכן להפעיל את שרירי רגל שמאל ויד ימין את אותה מכונית אופנתית בכ-20 אלף שקלים פחות מהאוטומטית. נהיגה בכל אחד מהארבע תביא לביטול הסטיגמות והאמונות הטפלות על תיבות ידניות שזכורות לרובנו בעיקר מהענתיקות של שנות השמונים והתשעים.
לרנו קפצ'ור יש את העיצוב הבולט והמרשים ביותר והוא גם המאובזר ביותר, אבל נוחות הנסיעה לוקה בחסר, תא הנוסעים צפוף ומצועצע, הביצועים הפושרים ובעיקר המחיר הגבוה יותר, 110 אלף שקלים (מוצע כעת בהנחה של 10,000 שקלים), עומדים לו לרועץ.
לפיז'ו 2008 יש עיצוב אלגנטי, תא נוסעים איכותי (אם כי לא פרקטי ואינטואיטיבי) ונימוסי כביש משובחים, אבל האבזור דל בגרסת הבסיס ובעיקר יחידת הכוח חלשה באופן משמעותי. ה-2008 מוצעת כעת במחיר של 90 אלף שקלים דבר שמשפר מעט את האטרקטיביות שלו.
גם בגרסת הנעה הקדמית הדאצ'יה דאסטר ייחודי בנוף; יש לו עיצוב מסוקס, תא הנוסעים מרווח יחסית הביצועים טובים, נוחות הנסיעה מצוינת וזוויות המרכב ומרווח הגחון הזהים לגרסת ההנעה הכפולה יאפשרו לכם לטייל ללא חשש בשבילים כבושים בשונה משלושת האחרים. יחד עם זאת צריכת הדלק גבוה יותר, תא הנוסעים פשוט וסגפני בעיקר בגרסת הבסיס (ב-90 אלף שקלים) והתנהגות הכביש הנחותה בהשואה לא מאפשרים לו לקטוף את הבכורה, אבל אין ספק שהאופי הייחודי יקנה לו קהל רב.
סוזוקי קרוסאובר ניצח את מבחן הקרוסאוברים הקודם בין הגרסאות האוטומטיות וגם הפעם הוא יוצא עם סכום הנקודות הגבוה ביותר. פרט לעיצוב המגושם ולאבזור המועט, אין לו מגרעות רבות; הוא המרווח ביותר, החסכוני ביותר, נוחות הנסיעה, הביצועים והתנהגות הכביש טובים למדי וגם המחיר אטרקטיבי יחסית (100 אלף שקלים). החבילה שהוא מציע, גם אם אינה סקסית ונחשקת כמו האלטרנטיבות, היא הנכונה ביותר עבור קהל היעד המשפחתי.

One comment

  1. מה לעזאזל?

    כמה נקודות לתיקון מר בן זקן:
    1) הסוזוקי קרוסאובר לא הכי מרווח (עם בסיס גלגלים של 160 ס"מ ממש לא.הדאסטר וה XV יותר מרווחים)
    2)7 כריות אוויר יש גם לסובארו XV
    והשאלה הכי חשובה: מה ניסית להראות בזה שלא הכנסת גם את ה XV להשוואה עם בסיס גלגלים של 163.5 ס"מ?
    מסקנה: פרסומת/תעלול שיווקי של סוזוקי.

תגובה לפוסט

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר.שדות חובה מסומנים ב- *

*