שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
אורי בן דוד
חלק גדול מאוכלוסיית נהגי רכבי השטח בישראל נוטים לחשוב שהוצאת אוויר מגלגלי הרכב שלהם יגרום לצמיג להרחיב את שטח המגע בינו לבין החול. לא כך הדבר. ההסבר להוצאת האוויר מהצמיגים מעט מורכב יותר.
לכל צמיג, כביש או שטח יש סוליה ברוחב נתון (ראה שירטוט). סוליה זו היא שכבת גומי נוקשה שאינה משנה את רוחבה עם מילוי או ריקון האוויר בצמיג – עובדה. אבל שינויים בלחץ האוויר הפנימי בצמיג ישנה גם דבר מה בסולייתו (כזכור, היא זו שבאה במגע עם השטח) – את צורתה.
- במקרה ונמלא בצמיג הרבה אוויר, מעל המומלץ – תהפוך סוליית הצמיג למקומרת. מרכז הסוליה יבלוט ואילו צידי הסוליה יהיו נמוכים ביחס אליו.
- במקרה ונמלא אוויר בצמיג בדיוק על פי המלצת היצרן – תהיה סוליית הצמיג ישרה ומקבילה למשטח מתחתיה.
- במקרה ולחץ האוויר יהיה הרבה מתחת למומלץ – תקבל סוליית הצמיג מעין קוער (מהמקור – קערה), מרכז הסוליה יהיה שקוע וקצוות הסוליה יהיו גבוהות ביחס אליו.
אז מה הסיבה להוצאת האוויר מהצמיג בשטח חולי?
זוכרים שלחץ אוויר נמוך יוצר קער? שיאו של הקער נוצר במרכז הסוליה. משקל הרכב לוחץ דרך החישוק על הצמיגים, משם, עובר המשקל דרך דפנות הצמיג ודרך קצות הצמיג (ראה שרטוט) ולוחץ את החול למטה. החול הנלחץ כלפי מטה דוחף ומפנה את החול שמתחתיו לצדדים ולמטה. חלק מהחול נלחץ לכיוון מרכז סוליית הצמיג ויוצר מתחת לסוליה, מעין גליל חולי מהודק ודחוס ("נקניק") אשר מונע למעשה מהצמיג לשקוע לתוך החול הרך.
ולמה למרות הוצאת האוויר מהצמיגים שוקעים כלי הרכב לפעמים?
הסבר לזה היא כבר תורת הנהיגה בחול שקשורה במספר דברים נוספים. אולי בפעם אחרת.
לא לחלוטין מדוייק, שכן שטח המגע של הסוליה עם הקרקע דווקא כן גודל בעת הוצאת אויר, פשוט לא לרוחבה אלא לאורכה. ה"נקניק" המתואר בכתבה בעצם מהווה את הערך המוסף של הוצאת אויר בקרקע חולית ורכה יחד עם גמישות מוגברת של הצמיג והיכולת שלו להתגמש יותר בהתאם לפני הקרקע.