יום שבת , 25 אוקטובר 2014
דף הבית » מטוסים ותעופה » לדאות עם הציפורים
לדאות עם הציפורים

לדאות עם הציפורים

חשתי שבמידה רבה מכניסים אותי להצצה לחוג סגור ויוקרתי. ויש למועדון הדאיה של מגידו את כל המרכיבים להיות כזה: מספר חברים מצומצם, שפה ייחודית להם, ואפילו קוד לבוש – שלושת המאפיינים החברתיים ההכרחיים ליצירת תת-תרבות. גם אני הצטיידתי בפריט הלבוש החיוני – כובע – וכשנחגרתי במושב הקדמי הצר של דאון דו-מושבי התקשתי להסתיר את התרגשותי.

 

מועדון דאיה מגידו. פעילות רבה בימי שישי בבוקר כולל סיטרואן DS3 ומטוס ריסוס של כימניר צילום: רוני נאק

 

לכל הרוחות
דאון, בבסיסו, הוא כלי טיס בלתי ממונע (גם אם למען הדיוק יש דאונים ממנועים או כאלו המצוידים במנוע עזר) ובתרבות הרודפת אחרי העוצמה, סוגדת לכוחות סוס ולמהירות, הדאון נמצא אי-שם מחוץ לספקטרום הוויזואלי של רוב האנשים. אין רעם מבער אחורי, אין מנוע בוכנה מוגדש או מדחף משתנה-פסיעה – יש כנף ארוכה קלה, יעילה ויפה להפליא אשר תכונותיה האירודינאמיות מחזיקות את הדאון באוויר – ככל שהאוויר והרוח יאפשרו. התלות הזו במשטר הרוחות ובעמודי האוויר החם (תרמיקות) מחברות את הדאונים חיבור איתן למזג האוויר ולטבע – כמו אותה חסידה נודדת התלויה ברוח שתשא אותה – ללא ניד כנף – לאפריקה ובחזרה.
הדאונים המודרניים עשויים מחומרים מרוכבים ובעלי תצורה אירודינאמית יעילה מאד. הכלי המתקדמים ביותר מציגים יחס שקיעה של 1:60 הנותן להם זמן שהייה ארוך באוויר ויותר הזדמנויות לאתר את התרמיקה הבאה. הדאונים המודרניים כה יעילים עד כי הם מצויידים במיכלי מים גדולים כדי לתת להם מאסה ומהירות (מיכלים אלו ניתנים לריקון באוויר כדי להגדיל את טווח הדאיה) ובנוסף יש להם מעצורי אוויר – או ספויילרים – כשצריך לגלח מהירות ולצמצם עילוי. דאונים ישנים יותר בנויים במתכונת המדהימה של פעם: שלדת מסבך מעץ ועליה מעטפת בד מיוחד המקנה לדאון את צורתו האירודינאמית.
וגם הפייפר סופר-קאב שלפני עשוי מהשילוב המקסים של עץ ובד. המטוס שנתרם למועדון כשיצא משירות בחיל האוויר, הוא אחד משניים במועדון. השני – ואולי בעצם הראשון – הוא פייפר פוני בן יותר משישים שנים אשר גורר דאונים במועדון מגידו מזה כארבעה עשורים.

אל השמיים הכחולים
אבל עוד קודם תדריך. מנהל השדה, מעביר תדריך לכל הטייסים והדואים טרם הזינוק לאוויר. תנאי הרוח והאטמוספירה מתוארים בגרף ארוך אשר לעבדכם לא מוכר כלל. משהו על הרווח צר בין שתי העקומות שעל הגרף, אשר יאפשר טיפוס לגובה רק משעות הצהריים. יום שישי במגידו והאוויר מלא כלי טיס. בקומה הגבוהה חיל האוויר עושה את מה שחיל אוויר עושה בדרך כלל, מתחתיו ב- 6000 רגל, נתיבי האוויר הגבוהים לראש פינה. בקומת הביניים נתיבי האוויר הנמוכים לראש פינה ב-2500 רגליים ועוד מתחת נגררים הדאונים לגובה של 1500 רגליים וביניהם תנועה של כלי טיס אחרים הנוחתים וממריאים כל העת מהשדה. הגיעו לשם ביום יפה ובהיר, כזה שבו טייסים רבים נוהרים לאוויר כברווזים בעונת הנדידה, ותוכלו לראות תוך דקות ספורות מגוון עשיר של כלי טיס שלא יבייש אף מפגן: מטרייק ואולטראלייט ועד מטוסי הקרב החדשים ביותר של החיל.
חופה שקופה עם ראות מושלמת נסגרת מעליי. הרגליים מושחלות ברווח שמתחת ללוח המחוונים וההתאמה לקוקפיט מושלמת. כמו ללבוש זוג כנפיים ולא להיכנס לכלי טיס – תחושה שאני מכיר היטב מהססנה 172 בה אני לומד לטוס. בחזית, אין כלום. חרטום קצר שנגמר מייד, הכנפיים הרחק מאחור מחוץ לשדה הראיה והראות החוצה מושלמת. כדי לקבל ראות טובה יותר צריך לשבת על הכנף.
כבל שזור דק יוצא מבטן הפייפר ונקשר לוו בסנטר של הדאון, בדיקה מהירה מוודא שגם ניתן לנתקו במשיכת ידית, בדיקות קצרות ואנו מוכנים ומחכים לאישור להמריא. בוהן מסמנת שהכל תקין והפייפר גולש לאט לפנים עד שהכבל נמתח, רחש מנוע מתגבר מבשר את פתיחת המצערת של המטוס הוותיק ואנו מתחילים להתגלגל על המסלול המחודש של מגידו. לדאון מהירות ניתוק נמוכה הרבה יותר משל הפייפר והוא נפרד מהקרקע עוד כשהמטוס עליה. אנו נותרים צמודים למסלול מחכים לפייפר הוותיק שיצבור מהירות ואז גם הוא מתרומם לשמי חורף בהירים וצוננים.

זמן שאול
היום הפייפר יגרור אותנו ל-1500 רגל בלבד, אומר המדריך בהתאם לתדריך. אנו הדאון הראשון לצאת ואין הרבה סיכוי לאתר תרמיקה מועילה בשעת בוקר כה מוקדמת ובתנאים האסמוספריים אשר שררו באותו הבוקר. כבל הגרירה מחבר אותנו כטבור לבטן של הפייפר המטרטר במרחק קרוב להדאיג לפנים ובין רגליי – על לוח המחוונים הקטן, מד הגובה סובב מסמן את צבירת הגובה יחד עם מד שיעור הנסיעה המורה כמה מהירה העליה. "אלף חמש מאות" אומר המדריך ומושך בידית המשררת את הכבל."תק" חד מהדהד באוזניים ומייד מרגישים בהאטה ושומעים את השקט. מסביב העמק פרוש על שדותיו המוריקים, תחתי כביש הסרגל רוח קרירה הפייפר מתרחק לעבר השדה ובראשי נדלקת נורה אדומה מהבהבת "נחיתת אונס! נחיתת אונס!". בעוד שהמדריך מאחוריי מצחקק לו. במטוס רגיל כשהעסק הופך שקט, אז מתחיל הברדק. איתור נקודת נחיתה, ניסיונות התנעה, חגירה והכנסה לנחיתת אונס, הכנת המטוס לקונפיגורציה המתאימה ולהוריד אותו הכי ברכות שאפשר. אבל כאן, בדאון, נחיתת אונס היא לחם חוק. כי מהרגע שהפייפר מנתק, מתחילים בגלישה איטית ומלכותית חזרה לקרקע. "זו טיסה בתנאי חוסר וודאות מוחלטת" אומר המדריך "אתה לא יודע אם ההימור שלך שבמקום מסויים אכן תהיה תרמיקה, יתגלה כנכון". הימור נכון עשוי להרים אותך אלפי רגליים בגובה, הימור לא נכון, יעייף את הרגליים בהליכה ארוכה מהשדה החקלאי בו נחתת. ונחיתות מחוץ לשדה הן דבר שבשגרה וגם אם כולם מעדיפים להימנע מהן, אף אחד לא מאד נרגש מאירוע כזה.
אני מקבל שליטה וחופן בידי סטיק קצר וגוצי. ציפיתי ליותר משקל בידית ולהרבה פחות גרר מאזנות. וזה אומר שסדרת הפניות הקצרה שביצעתי היו מאד מרושלות. לדאון מאזנות ארוכות מאד היוצרות גרר רב אך לא אחיד. הגרר גורם לחרטום לצאת מהפניה במקום להיכנס אליה וחייבים לתקן זאת על ידי הכנסת רגל. וזה נכון כל העת בכל תימרון או שינוי כיוון זעיר. אנו מתקרבים לקרקע ויורדים מקביל למסלול במקטע המכונה "עם הרוח". אנו מעט גבוהים ומהירים ומעצורי האוויר נפתחים כדי להאט אותנו ולקלקל את העילוי. פניה עגלגלה לצלע בסיס וממנה לפיינל איטי מאד, הרבה מתחת לכל מהירות הזדקרות של מטוס. מבט הצידה ואני רואה את הצל של הדאון – ארוך ודקיק כנפיים – הולך ומתקרב אלינו, החרטום יורד נמוך כמתאמץ למצא את הקרקע ואז הנצה – ביזבוז מהירות בטיסה מקבילה נמוך מאד מעל למסלול ונגיעה קלה שאחריה גלגול קצר ובלימה לעצירה מלאה.

מצטרפים
מועדון הדאיה במגידו מונה כיום כ-120 חברים. כל אחד מאלו משלם דמי חברות של 250 שקלים לחודש אשר מקנים לו את האפשרות לפרוש כנפיים מעל לעמק. לטובת זאת יש למועדון 14 דאונים ושני מטוסי-גרירה שעומדים לראשות החברים. אבל ממוצע הגילאים המבוגר של החברים – מעל 60 – זרז את הנהלתו להציע מלגות לדואים צעירים אשר מעוניינים להצטרף אך אין ביכולתם הכלכלית לעשות כן. בעיני כותב שורות אלו זו הזדמנות נדירה לטוס ולדאות בעלות קטנה הרבה יותר מכל כלי טיס אחר בישראל. יתרה מזו, בין חברי המועדון טייסים וותיקים ומנוסים מאד, חלקם טייסי קרב עם סיפורי מורשת מרתקים והפלות, אחרים קברניטים בדימוס ואפילו פעילים ומהם אפשר ללמוד את רזי האוויראות בדרך שאין שניה לה. בנוסף עוסק המועדון גם בתרומה לקהילה ומקיים ימים שבהם הוא מטיס ילדים מוגבלים ונותן להם חוויה נדירה שלבטח תחזק את מי שצריך זאת הכי הרבה.

2 comments

  1. נהנתי מאוד לקרוא את הכתבה שלך וכחבר מגידו אני שמח לומר "כן ירבו"

תגובה לפוסט

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר.שדות חובה מסומנים ב- *

*

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>