שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
היום האחרון של הראלי היה גשום כמעט לכל אורכו, עם רוחות חזקות וקור שבמושגים ישראליים היה חורפי לגמרי. והם ניצחו, בגדול, בפער של קרוב לשעתיים בדרוג הכללי על המתחרים שהגיעו למקום השני.
המארגנים כל כך חששו ממזג האוויר, שביטלו את הזנקת האופנועים והטרקטורונים ליום הזה, קיצרו את המסלול לכדי 170 ק"מ וגם הזיזו את נקודת הסיום ממיקומה המקורי, על שפת מצוק מעל הים, מחשש לתאונות.
וכך עמדו על קו הזינוק של הקרוס הקאנטרי רק צוותי ה-SBS והמכוניות. רז והלל מצוות פישג צוות וינטר 3M זינקו במקום השלישי, כשלפניהם מזנקים הצוות הבולגרי סלבצ'ב \סטיינובה במרצדס ג'י שמספרה 201 והצוות הולנדי שולדרמן\בלנקסטן בטויוטה שמספרה 214.
על פי הסדר הזה גם הגיעו לסיום, למרות שרז והלל הצליחו לעקוף בשלב מסוים את ההולנדים, אך נעקפו בחזרה לאחר טעות ניווט. הבולגרים סיימו במקום השני בדרוג הכולל, וההולנדים בשלישי.
בנקודת הסיום היתה חגיגה ישראלית: דגל המדינה נשלף, כוסות קאמפרי נמזגו (הלל ציין ערב קודם שזה מה שהוא מעדיף לשתות וצדי מלר מראסטה דאג למלא את מבוקשו) והשמחה גדולה. אבל הגשם הטורדני והקור האיצו בכולם להתקפל חזרה למלון. טקס הסיום והענקת הגביעים יתקיים בערב והצות אמור לנחות בישראל ביום שני לפנות בוקר.
• רוצים גם אתם ללמוד נהיגת ראלי?
להלן סיכום היום השמיני והאחרון של איריס סגל (אשתו של הלל):
היום הזה התחיל מוקדם מהרגיל. המתח של היום האחרון. אני מודעת לגשם ולבוץ ולכך שהכל עוד יכול לקרות. את מסלול 217 הק"מ שתוכנן מראש צמצמו עקב מזג האוויר לכ- 140 ק"מ של בוץ ובוץ. היום הזה עבור האופנועים בוטל מאותן הסיבות.
ב- 08:26 הלל התקשר וסיפר שהם קמו ב-06:30, ב-07:00 כבר אכלו ובשעה 08:15 סיימו לטפל ברכב. טיפול היום כלל בדיקה נוספת של מערכת הבלמים, החלפת הצמיגים האחוריים בחדשים בגלל מסלול היום הבוצי והחלקלק. החידוש של היום במסגרת הטיפול ולאור היום הצפוי, הוא העברת כל המים למיכל הוישרים של רז, כך שלרז יהיה חלון נקי ככל האפשר ובשאיפה לכל אורך המסלול. הלל למעשה לא יראה כלום ורק יעדכן "על עיוור" את רז עפ"י ספר הדרך. רז ידבר כל הזמן ויגיד מה הוא רואה. אני סמוכה ובטוחה שהתיאום המושלם ביניהם עד היום, יעבוד היטב גם היום.
09:42 רז והלל כבר אחרי התדלוק, ממתינים על קו הזינוק. 10:07 צפויה ההזנקה שלהם. האמבולנס בדיוק הגיע והתמקם בשטח ההזנקה וגם ההליקופטר נחת ודומם מנועים. הרוח בחוץ חזקה מאוד, כ- 30 קשר. הראות כרגע טובה, אם כי השמיים מכוסים בעננים גבוהים המסתירים את קרני השמש. הצבע השולט מסביב: אפור בהיר.
הלל ורז מספרים שבמרוץ הזה את כל קטעי הקישור הם עשו כשהם חובשים את האוזניות שהם קיבלו מ- 3M ונהנו מעוצמת השקט. הם לא תארו לעצמם, עד למרוץ הזה, עד כמה זה חשוב, שקט ומהנה.
זהו. הגיעה שעת ההזנקה. אצלי כאן בחמ"ל ניתן לחתוך את האוויר בסכין. המתח הולך ועולה. ככל שהדקות חולפות ללא התעדכנות של המסך, כך השרירים בכל הגוף הולכים וכואבים והבטן מתכווצת.
המסך מתעדכן לרגע. סוף-סוף הצליחו לעקוף את הרייזרים. כרגע נראה ש-201 אשר הוזנק ראשון היום (עם הנווטת המעולה מרגריטה), עומד לסיים ראשון ונצפית כרגע מלחמה בין 234 שלנו ל 214 ההולנדי.
הוואטסאפים והטלפונים לא נחים. כולם במתח. המסך שוב תקוע. כבר המון זמן. על המפה רואים כבר את נקודת הסיום על קו המים (הים השחור).
אגב, היום הוזנקו 32 רכבים בלבד.
רגע, אני חוזרת למפה… יש התקדמות רצינית. הם בישורת האחרונה, ממש לפני הסיום. המסך שוב תקוע. איך אפשר ככה?!! יאללה, שיעברו כבר את הוואדי הזה ויסיימו…. רגע,
רגע… יש!!! סיימו!!! הגיעה ההודעה מהמלווים. איזה שמחה איזה אושר. אלופי הראלי. הם במקום ראשון ובהפרש ניכר מהשני. עוד אין זמנים רשמיים, אבל לגבי המקום הראשון, הכל כבר ברור וידוע.
מגיעות תמונות מהסיום עם דגל ישראל, על הרכב ורז והלל יושבים לפניו. איזה יופי. איזה
הרגשה של פורקן מכל המתח של הימים האחרונים. הטלפון לא נח לרגע. הלל מתקשר סוף כל סוף. אבל אי אפשר לדבר הצעקות של ההתרגשות מסביב, הקמפארי עם הקרח שצדי הביא להלל "כדי לעזור לו לפרוק את המתח" (עכשיו רז כבר מרשה אלכוהול). החיבוק עם הנווטת הבולגרייה מרגריטה. נמשיך את השיחה אח"כ. בינתיים הבית מתמלא בילדים ונכדים וההתרגשות רבה. מספר דקות חולפות והלל מתקשר שוב, הפעם כבר מהדרך למלון ומספר: "בדרך לסיום כל-כך התרגשתי. הרגשנו לוחמים בין לוחמים. גם מי שהפסיד המון זמן נלחם כדי לשפר ולנצח סטייג'. המפגש בסיום עם כל הראשונים הרגיש כמו מפגש בין לוחמים. היה כל-כך יפה ומדהים, גם מי שיודע שלא יגיע למקום ראשון – נלחם עד הרגע האחרון. אף אחד לא ויתר, כל-אחד נלחם על הרגע שלו וזה היה פשוט נפלא. המפגש עם הראשונים בסיום היה מרגש מאוד. כולם נתנו המון כבוד לכולם. רגע מאוד יפה וחברי בין אנשים מקצוענים מן השורה הראשונה. היה כייף וכבוד גדול להתחרות מול הצוותים האלו".
כאן אני מעבירה את הטלפון לבן עמרי וחוזרת לכתיבה. אין מה לדבר, אכן היה מרוץ מדהים.
