מבחן דרכים מזראטי לבנטה

רוני נאק

• מתבסס על שלדת מזראטי ג'יבלי

• מחיר רכב המבחן: 725,000 שקלים 

• 6.0 שניות ל-100 קמ"ש

• 350 כ"ס/50 קג"מ

• צריכת דלק ממוצע מבחן 7.0 ק"מ/ל'

הכתבה התפרסמה במקור במוסף הרכב של ידיעות אחרונות

זו הייתה אחת הלידות הארוכות יותר בעולם הרכב – לא לגמרי באשמתה הישירה של מזראטי, או בכוחות וטעמי השוק המשתנים, ובכל זאת לקח ל-SUV הזה 13 שנים תמימות לעבור מסטאטוס של רכב תצוגה מעניין אך לא מרגש בתערוכת רכב (פרקנפורט 2003 אם זה מעניין), ל-SUV בשר ודם שתג מחיר מתנודד ממראת הצד שלו כאן בלב הכרך הישראלי.

אופרת סבון

התהליך הארוך והנתיב הפתלתל שעבר הלבנטה – עד שקיבל את שמו ויצא לייצור – ייתכן והיה אפילו ארוך מדי? שהם פספסו את הצמיחה המהירה ותאוות המותגים של מזרח אירופה והמזרח הרחוק – ובחרו במקום זאת להתמקד בשוק האמריקאי. זה המקום לציין כי מזראטי שייכת לקבוצת פיאט (חלק מהחטיבה הספורטיבית אשר כוללת גם את אלפא רומאו ואת אבארט), אבל דווקא הבעלות על קרייזלר וג'יפ (אחרי הקריסה של 2011), נראה היה שממנה תגיע הישועה ל-SUV. כך שבשלב ראשוני התכנית של מזראטי הייתה ליצור SUV על בסיס הפלטפורמה הקיימת – והמוצלחת יש לציין – של ג'יפ גרנד צ'ירוקי (שמצידה פותחה משותפות אחרת עם מרצדס ומשמשת את דגמי ML/GLE). וזה נראה מאד הגיוני גם לרואי החשבון ואנשי הכספים – שימוש בפלטפורמה קיימת חוסכת המון כסף ומאפשר לצאת לשוק מהר יותר עם מוצר "מבושל" – כבונוס צידי גם מרכזי השירות יוכלו ליהנות ממלאי זמין וזול של חלקי חילוף במורד הדרך.

אלא שאז הלחץ של עיתונות הרכב, הציבור וחשובים משניהם בעלי המניות, זעקו השמיימה, אפילו הכרובים שסביב הוותיקן נתקפו צמרמורת מעצם המחשבה כי מזראטי תשתמש בפלטפורמה "כזו". מרקיונה – הבוס – התערב. וצוות הפיתוח השליך לסל המחזור את התרשימים של ג'יפ ובמקומם הורידו מהענן של מזראטי – שבמירפיורי איטליה – את התכניות של פלטפורמת/ שלדת הגיבלי החדשה. הללויה! עבי החשרה התפזרו וקרן שמש חדרה ביניהם להאיר דמעת אושר אחת על לחיו של תייר אמריקאי בפיאצה נבונה. מזראטי היא שוב 100% איטלקיה. באמת?

מזראטי לבנטה

פורשה פתחה את ציר רכבי הפנאי-שרירים בתחילת שנות ה-2000 עם הקאיין. פיתוח משותף עם קבוצת VW אשר גרם לרבים מעמיתיי, וגם לי, תנועות מעיים לא רצויות. אבל בסוף כולנו אכלנו את הכובע כשהקאיין הפך לדגם הנמכר ביותר של פורשה – וזה אשר הביא אותה להיות אחד מיצרניות הרכב הרווחיות ביותר שיש (בואו נעזוב עכשיו את האגו טריפ שכמעט הרס אותם בהמשך).

ואחרי ההברקה של פורשה הגיע הרעם של מפלטי SUV מחוזקי שרירים מ-AMG של מרצדס, M של ב.מ.וו, ריינג' רובר מציגה גרסת "ספורט" עם 510 כוחות סוס ונדמה שכל מעצבי הרכב בעולם החלו מציירים בעפרון פחם עם דף נייר נקי – קווים גמלוניים של SUV עם חלונות קטנים וגלגלים גדולים. ועתה מזראטי נכנסת לזירה הזו שהייתה כמעט ריקה ב-2003 בה הוצג רכב התצוגה "קובאנג", לתוך חדר כשר מיוזע של שרירני פרימיום.

הלבנטה הוא רכב גדול גם אם העיצוב שלו מצליח במידה רבה לגרום לו להיראות פחות גדול. האורך הכולל חוצה במעט את קו 5.0 מטרים, הרוחב חסר לו רק 4 מ"מ ל-2.0 מטרים והגובה 168 ס"מ. ארוך, רחב ויחסית נמוך. בסיס הגלגלים ארוך מאד 3,004 מ"מ וזהה באורכו לזה של אודי Q7 עם 7 מושבים. המשקל העצמי גם הוא בסביבת הענק הגרמני ועומד עם 2,109 ק"ג – משמעותיים.

אבל בניגוד ל-SUV מוביל הנוסעים מגרמניה – מזראטי לבנטה נראה קטן ושרירי ובעל חזות וחזית, מאד מזוהה עם מזראטי ומאוד אגרסיבית למראה. קוד העיצוב של המותג נוכח מאד ב-SUV הזה – החל מפתחי האוורור שבצידי הכנפיים ועד לקווי השמשות והצללית. וככל שפסעתי סביב הרכב, וחזרתי לפנים והתרחקתי לאחור – משהו זימזם לי בתת המודע ולא נתן מנוח. רק שלושה ימים אחרי שכבר החזרתי את הרכב נפל האסימון. פיאבונצ'י. הצללית נראית כעוקבת אחרי "יחס הזהב" של פיבונאצ'י – טור חשבוני שממנו אפשר למצא הרבה בטבע, ארכיטקטורה וגם בעיצוב רכב. אסטון מרטין ידועים בשימוש שלהם ביחס הזהב כמו גם מותגי שעוני עילית רבים – והנה אני עומד כאן מול אקזמפלר כזה. אהבתי.

את הפנים תיארה הבת הגדולה שלי הרבה יותר טוב ממני: "וואהו"! הפספוסה בת ה-11 הזו, שכבר ראתה ונסעה ביותר מכוניות פרימיום מסוחר האבטיחים הממוצע (מבלי לפגוע כן? רק סטטיסטיקה) אף פעם לא הגיבה כך לרכב כשפתחה את הדלת להיכנס – וכאמור היא ראתה הכל – מדאסטר ועד ריינג' רובר. והפנים הוא באמת כל מה שציפית לקבל ממזראטי….כמעט. יש כאן עור, ועץ ואלומיניום אבל הייתי רוצה לשנות מעט את האיזון לטובת יותר משטחי עץ, הייתי רוצה שמה שנראה כאלומיניום יהיה אכן אלומיניום (אין כמו לחוש את רטיבות התעבות הלחות של תל אביב על מסגרת האלומיניום הקפואה בריינג' רובר). חלק מהמיתוג נראה ומרגיש כלקוח מהמדפים של קרייזלר אבל זה בקטנה. מה שהכי הפריע לי – בטח לאור המחיר של הרכב (רכב ההדגמה נשק ל-700 אלף שקלים) הוא לוח המחוונים. ברמת המחיר הזו כבר הייתי מצפה ללוח LCD מלא עם אפשרויות קאסטומציה ודיבור עם מסך המולטימדיה שבמרכז. במקום זה יש שעוני מהירות וסל"ד עם מחטים פלסטיים למראה וצג רב תיפקודי מרכזי צבעוני ועם מידע רב שצריך לדפדף ממתגי קרייזלר שעל ההגה.

דווקא אהבתי את המסך המרכזי – הוא תכליתי ולא גדול מדי ומשתלט. אפשר למצא בו את כל מה שתצפו לו מרכב עילית מודרני – ממשקים וכו' הכוונה. מערכת השמע אינה סטנדרטית וכללה סט של באורס&ווילקינס מדהימה שנתנה אפשרות למוזיקת חדר הכושר שלי להתבטא היטב בכבישי הנהיגה. לה לגמרי הבנתי את הכפילות של מתגי בקרת האקלים וזהו.

מצאתי את תנוחת הנהיגה טובה מאד. לקח לי מעט זמן למקם ולנפח את כריות המשענת עד שקבלתי את מה שרציתי – ומאותו הרגע כבר לא חשבתי על זה יותר. המושבים נוחים, תומכים ונעימים לאורך זמן. הוסיפו לכך גם פונקציית איוורור פנימית והללויה! הקיץ נותר מחוץ לחלל כפול הגלייזינג של הלאבנטה.

מידות כבירות מותירות מקום מכובד גם לנוסעים מאחור. אלו נהנים ממושב מרווח מאד והרבה מקום לרגליים ולגוף. התקרה מעט נמוכה וגם חלון השמש גונב קצת ממרווח הראש. מי שממש חייב בחילה מהתעסקות בסמארטפון תוך כדי נהיגה ישמח לדעת שיש שני שקעי USB (למתח בלבד) מאחור.

לתא המטען נפח של 580 ליטרים והגישה אליו היא דרך דלת מחושמלת. אין כאן הפתעות.

הנעה ומוטיבציה

מזראטי זה תנועה בחלל, זרימה עם הנוף, להסיר עלי כותרת מחרצנית וליצור הדף אוויר מושלם להולכי הרגל שעל המדרכה. בשביל זה צריך מנוע. ולמזראטי יש מנוע בנזין 3.0ל' 6V אשר מפיק בעזרת שני מגדשי טורבו – 350 כוחות סוס ו-50 קג"מ מ-1750 סל"ד. זה מנוע מאד חזק ומאד גמיש – ובכל זאת כדאי לציין שיש לו גרסה עם 430 כ"ס ובעתיד צפוי גם מנוע 8V עם מעל 500 סוסים – שירת מלאכי שרת. כל הכוח האלוקי הזה יורד לארבעת הגלגלים דרך תיבת הילוכים אוטומטית פלאנטרית עם 8 יחסי העברה – נכון זו אותה ZF נהדרת שאנו מוצאים ברכבי עילית ופרימיום רבים. רכב ההדגמה צויד בחישוקי 21 אינטש ועליהם צמיגים ספורטיביים למדי של קונטיננטאל. "קונטיספורט" למי שמבין.

מתלי אוויר אקטיביים – המשנים את גובה ומנח הרכב בהתאם למהירות הנסיעה או לנסיעה בדרכים לא סלולות (זה דיבור של עו"דים לשטח). יש גם מתג "offroad"  אשר משנה את מפות הניהול של מערכות רבות ברכב כדי להתאים לתנאים המיוחדים של השטח – לצידו תמצאו גם מצבים לנהיגה חסכונית ושני מצבי נהיגה ספורטיבית – עם או בלי מתלים מוקשחים – שזה הדובדבן שבקצפת.

נהיגה

נהיגה ברכב ספורט/יבי איטלקי לא יכולה להיות "סתם נהיגה" זה פשוט לא עובד. ונכון שיש ללבנטה את הצד ההוא הנינוח שבסך הכל עושה עבודה טובה מאד ומתגבר על איכות הכבישים ועל חישוקי 21 אינטש ומספק חווית נסיעה (במוד רגוע) מאד ראויה – משהו ברוח "אם לא הייתה כאן גדר הייתי יכול להמשיך עד שארם אל שייך". וקצב הנהיגה בהתאם – המהירות של המכונית הזו מגוכחת – ברמה כזו שהפעלתי כל הזמן את בקרת השיוט האקטיבית ולו רק להישאר באיזור הבטוח שבו אני עדיין מחזיק ברשיון נהיגה. 2000 סל"ד בהילוך השמיני של התיבה ואתם תהיו הכי מהירים על כביש 6. 2500 סל"ד וזה נראה כאילו כולם פשוט חונים שם. יותר מזה – ותתחילו לצחוק צחוק כזה של רשע בסרט של אוסטין פאוראס.

אבל לנסוע מהר בקו ישר זה קל מדי – ואפילו שלא ממש תכננתי או ציפיתי לזה – מצאתי עצמי על כבישי נהיגה מקורזלים למדי – נותן קצב נאה ולא מאמין איך המזארטי הגדול הזה נותר כה נטוע, מדויק ומרוסן – ביחס לעצמו. טוב, עכשיו אני יכול להודות בזה, במצב ספורט הפירוטכניקה שמגיעה איתו ממכרת. הרעש מהמפלטים, הורדות הילוכים חדות וגז-ביניים מהיר, אפילו ההגה (המתוגבר הידראולית – פור יור פלז'ר) כולם יוצרים חווית נהיגה שהיא ייחודית בעולם הזה ובגודל הזה של מכוניות. הלבנטה, חדה מדויקת ונטועה, גל לחוש את גבול האחיזה של הגלגלים דרך ההגה, והישבן העגלגל שלה מדבר עם זה שלך דרך המושב המצונן. זה לגמרי באיזור בו הדברים הכי כיפיים אינם הכי חוקיים – אבל חיים רק פעם אחת לא?

אז מה לא?

קשה לפסול מכונית ממותג עילית – ואובייקטיבית המחיר שלה הוא משהו שרק מטי מעט יכולים להרשות לעצמם ולחלקם יש שעוני יד יקרים מזה. המנוע הזה – הוא נחמד ובסדר. עם 6 שניות למאה קמ"ש זה סבבה למרצדס אבל לא כאן. הוא לא יחבוט בך כמו דייג עם טונה על רציף עץ בניו אינגלנד, אלא יישען עליך, וילחץ עד שלא יהיה לך אוויר כאותה מאמה איטלקיה עבת בשר עם דליות ברגליה משנים של הכנת ניוקי בסמטאות נפולי. עוד 100 כוחות סוס – יגדילו לטעמי את הדלתא המתבקשת למוצרים מגרמניה. וזה יגיע בהמשך.

האיכות הכוללת טובה מאד – אבל יש פה ושם כל מיני דברים שיכולים היו להיכנס תחת הכותרת "מוסיף לאופי" – אם היה מדובר ברכב אנגלי. חלק מהמיתוג זול, חלק ממה שנראה כאלומיניום אינו אלומיניום וחלק מחלקי המרכב לא לגמרי מיושרים זה עם זה – כך לפחות היה ברכב ההדגמות. אופי וייחוד – אמרנו? אה..ואז יש את העניין הזה של צריכת דלק. בנהיגה נמרצת ממש – היכן שעוגב המלאכים רושף אש מהמפלט – תצפו לכ-3.5 קילומטרים לליטר. שיוט רגיל ורדום למחצה יניב כ-7.0 קילומטרים לליטר. וזה פחות הכסף במקרה הזה כמו המטרד של לעצור כל 400 קילומטרים או פחות כדי לתדלק.

סיכום

אהבתי את מזראטי לבנטה – למרות החסרונות שציינתי בגלל שאינה מושלמת, בגלל האופי שלה ובגלל הרב-תכליתיות שהיא מציעה ויותר מזה מכיוון שיש עתה עוד מכונית לבחור ממנה בסגמנט הנשלט כמעט בלעדית על ידי השילוש הקדוש מגרמניה. אם ציפיתי לחוויה של מזראטי באריזה מעט שונה – היא אכן הגיעה. והגיעה בכל ממד – מראה, מגע, ריח וצליל. וזה בתוספת כוחות G בכל ווקטור שאפשר לדמיין. וואהו.