שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
בשיתוף ידיעות אחרונות
אז נפרדנו כבר מזמן מענקי השטח שכה אהבנו. אותם נפילים שהביאו רבים מאיתנו לפינות החמד המרוחקות ביותר – היכן שסימוני השבילים נגמרים ואבני הגבול מתחילות. וזה מעניין לראות את היחס ההפוך בין כמות רכבי הפנאי/שטח שנמכרת לבין היכולת האמיתית שלהם בשטח אשר הולכת ונעלמת. וככלו ששורות רכבי הכביש-שטח/פנאי הולכות ומצטופפות – והרזולוציה של הקטגוריות מתחדדת כך אנו רואים כניסה של דגמים חדשים לקבוצות חדשות.
דרך אחת לקבל "אינסטנט קרוסאובר" היא בדיוק מה שדא'ציה עשתה לסופרמיני שלה – סנדרו. מה שהתחיל כרכב קונספט בשוק הברזילאי אומץ מהר מאד על ידי המפעל באירופה ואותה סנדרו צנועה קבלה את כל המרכיבים העיצוביים כדי להיראות קשוחה וגבוהה ואופנתית הרבה יותר.
הדרך השניה – והיקרה יותר – היא זו של סוזוקי איגניס. אמנם חברה לסגמנט קטן יותר – מיני – היא מבוססת על פלטפורמה אשר מראש נועדה לקבל גם הנעה כפולה. בדיוק כמו האיגניס הראשונה ובדיוק כמוה עם סרן אחורי קשיח ומתלים מחוזקים. יצאנו לדרך.
המכוניות
דאציה סנדרו נמצאת עתה בדור השני שלה אשר הוצג ב-2012. הבסיס הוא אבולוציה של פלטפורמת רנו קליאו – פלטפורמה שבוואריאציות שונות משרתת עשרות דגמים בין רנו/דאצ'יה/ניסאן – מקבוצת הסופר מיני ועם הנעה קדמית. על ההנעה מופקד מנוע טורבו 0.9ל' (פיתוח משותף לניסאן ורנו) עם 3 צילינדרים אשר מפיק 90 כ"ס ו-14.3 קג"מ ב-2250 סל"ד. העברת הכוח היא לגלגלים הקדמיים בלבד וזו נעשית על ידי תיבת הילוכים רובוטית חד מצמדית עם 5 יחסי העברה.
הסטפוואי מוצעת ברמת איבזור אחת – לאוריטה – עשירה למדי (להורדת המפרט המלא לחץ כאן) בהתחשב שמדובר במותג לואוקוסט נטול יומרות. ככזה – ובהתאם למדיניות של דאצ'יה – יש מערך נרחב של אביזרים בתוספת תשלום – כמו למשל מובילאיי שאינו כלול, חישני חניה ועוד.
בתחום הבטיחות נציין כי לסנדרו 4 כוכבים NCAP, 4 כריות אוויר והעדר של מערכות בטיחות אקטיביות המזכות אותו בדירוג בטיחות מקומי של "0". מובילאיי – אופציה כאמור.
סוזוקי איגניס היא ממש צעירה – לא רק במראה אלא גם בגיל הכרונולוגי. (להשקה העולמית של סוזוקי איגניס) ויוצרה מבסיסה להיות רכב פנאי זעיר – בדיוק כמו קודמתה. בעולם הרחב המתחרה הישירה שלה – שגם מצויידת בהנעה כפולה – היא פיאט פנדה שאצלנו – בואו נודה על האמת, לא היה לה אימפקט על השוק.
במכשירי תנועה הלכו על בטוח ובחרו בגרסת 1.25 ליטר 4 ציל' אטמוספרי (בחו"ל יש גרסת 1.0ל' טורבו). התפוקה עומדת על 90 כ"ס והמומנט 12.2 קג"מ ב-4000 סל"ד. תיבת הילוכים אוטומטית רציפה מעבירה את הכוח לגלגלים הקדמיים בלבד כשבהיצע גם גרסה ידנית עם 5 הילוכים.
לאיגניס רמת איבזור אחת – GLX – וגם היא עשירה מאד (הורידו מפרט מלא כאן). ונציין רק כניסה ללא מפתח, פנסי LED ראשיים, חישני תאורה, בקרת אקלים ועוד. הגרסה הידנית המאובזרת באותה רמה בדיוק עולה 11 אלף שקלים פחות מהאוטומטית: 74 מול 85 אלפי שקלים (שיש להוסיף עוד אלפיה אם מדובר בגרסת הדו-גוונית). בסוזוקי איגניס מערכת מולטימדיה מקומית שהוטמעה היטב בתא – יש בה גודש של פונקציות כולל WAZE, ספר רכב, פעולות בחירום, איתור מרכזי שירות ועוד – אהבתי את מתג קיצור הדרך לניווט – הברקה.
בתחום הבטיחות נציין כי לסוזוקי איגניס 3 כוכבי NCAP, 6 כריות אוויר ודירוג בטיחות 6 בזכות מובילאיי מקומית סטנדרטית.
• מבחן השוואתי פיג'ו 3008 מול סובארו פורסטר
• מבחן השוואתי דאצ'יה דאסטר מול סוזוקי ג'ימני
הנסיעה
גם אם הפערים במחירים קטנים מאד – התחושה מאחרי ההגה לא יכולה להיות שונה. בסנדרו סטפוואי זה מתחיל מגלגל ההגה – עבה ונעים ללפיתה אבל בעל משקל כבד ומשוב עמום. ממשיך בתיבת ההילוכים הרובוטית שדורשת ממך להסתגל אליה ולשנות הרגלי נהיגה כדי להעביר הילוכים באופן חלק או לחילופין לתפעל אותה בצורה ידנית (אז מה עשינו בזה?!). נסו להאיץ כמו עם תיבה אוטומטית רגילה ומהר מאד תתחילו לסגל שפה של פיראט שנגמר לו הרום. נוחות הנסיעה סבירה במהירות איטית – וגם בשבילי עפר – אבל בקצב בינעירוני חסר ריסון למתלים והמכונית מתנודדת מדי על צירי האורך והרוחב. תנוחת ישיבה גבוהה מקצינה את זה עוד יותר.
הסוזוקי איגניס – רועשת בסל"ד גבוה, והגלגלים הקטנים מענישים למדי בכביש עירוני משובש, או כשנכנסים לבור. למעט זאת, בשאר הזמן הופתעתי לפגוש NVH הרבה יותר טוב מזה שזכרתי מהשקת הרכב באיטליה. והיא בהחלט יכולה לכסות מרחקים בינעירוניים במהירות ובנוחות כמו מכונית גדולה. המרווח לראש גדול, תנוחת הנהיגה נעימה, כמו גם תפעול המיתוג וההיגוי – מאד חד ורהוט (נא לזכור את ההקשר כן?).
היכולת בשטח מוגבלת למדי – מרווחי הגחון קטנים – עם יתרון של 4 ס"מ לדאצ'יה. ללא הנעה כפולה ועם יחסי העברה ארוכים יהיה קשה להתגבר ולו על השיפועים הקלים ביותר. שבילי יער? סבבה! מעט יותר דרדרת? לא יעברו! בוץ? אחורה פנה! ובכל זאת יש לשתיהן את היכולת לנוע חסרי מורא על כל שביל שפייבט ישקשק מפחד פיצוח קארטרו. עם הסנדרו נתקלנו בסירוב להתגבר על שיפוע תלול כשמערכות הניהול ביטלו את המצערת ועצרו את מעט התנע שעוד היה. מסיט הרוח מהגומי בסוזוקי פגש והתגרד על השביל יותר מפעם אחת – צריך להיזהר כאן (לגרסת ההנעה הכפולה מרווח גחון מוגדל ומתלים מוקשחים הפותרים זאת).
יתרון הגודל של סנדרו מורגש במושב האחורי – שם יש יותר מקום בעיקר במימד הרוחב. לסוזוקי יש אס בשרוול בדמות מפער דלת ענקי – ודלת אחורית הנפתחת רחב-רחב לכמעט 90 מעלות. כצפוי גם תא המטען של סנדרו גדול יותר – מצד שני לסוזוקי יש תא מטען כמעט בממדים של סופר מיני – וזה יפה לכשעצמו.
סיכום
אנחנו מאד אוהבים את דאצ'יה. ויש לנו המון סימפטיה למותג עממי, נטול פוזה, שאומר "מה שאתה רואה זה מה שתקבל" והמחיר בהתאם. ככזה הוא גורם לנו לוותר לו על דברים שלא היו עוברים אצל אחרים: יציקות פלסטיק גסות? מיתוג במיקומים מוזרים וכפתורים מלפני 30 שנים? חלקים שלא מכוסים בדיפון או ריפוד? רעשי רוח? הכל בסדר זה הרי "לואו קוסט".
סוזוקי איגניס מנצח כאן מכמה סיבות: הוא החדש מהשניים. יש לו יתרון גדול באיבזור הבטיחות, הוא חסכוני בכ-10% בדלק ויותר מזה הוא אותנטי ומאד "סוזוקי" באופיו. האיכות הכללית ברמת המוצר טובה מאד – מה שמזכיר לנו שהסוזוקי הזו מגיעה מיפן. דבר נדיר בימינו. לסוזוקי אופי מאד ברור – הוא לא מנסה להיות משהו שהוא לא – ולזה מתלווה שמחת חיים שהיא מרכיב חשוב בכל רכב פנאי מאיגניס ועד קאיין. ובסופו של יום המכונית שגרמה לנו לחייך יותר, לרצות לנהוג בה יותר וזו שהמזגן שלה הקפיא אותנו יותר – הייתה סוזוקי איגניס.
