מכונית העתיד – סנטטית ומנוכרת

אם בנדל"ן מילת המפתח היא מיקום (כפול שלוש), אז ברכב מילת המפתח היא אופי.

פעם בנו מכוניות עם אופי, עם ייחוד. רנו 4 לא נראתה ולא דמתה לשום דבר אחר. כנ"ל ב.מ.וו CSI 635 .

באותה המתכונת, "יותר מזה אנחנו לא צריכים" שר שלמה ארצי הצעיר, עטור בזקן ספונטני, בקליפ בן 40, לא ערוך, לא  מלוטש, ללא פוטושופ וללא צבע. וכמה אופי וכמה חן היה שם. היום יש ליידי גאגא.

שוק הרכב היום מתחנף, מתכנס למוסכמות שכנראה הוכתבו על ידי דעת קהל כלשהי.

המכוניות דומות עד כדי זהות, לובשות את המראה שהוגדר כמודה חדשה. האופי הייחודי של כל רכב קיים, אך חבוי מדי מתחת למעטה צו השעה. קניית הרכב הנכון נהייתה משימה קשה.

אם ניתן היה לעשות "מבחן נהיגה עיוור", כמו שעושים במבחן טעימות של משקאות תוססים, ופשוט להושיב נהגים מאחורי הגה נטול סמל או סממני זיהוי, כנראה שגם לאחר נהיגה של שעה, היו מתקשים לדעת באיזה רכב הם בעצם נוהגים.

חשוב להבין דבר אחד בסיסי. עולם הרכב הולך לקראת הפוליטיקלי קורקט, המנוכר, המעוצב, האמין. זה מתחיל ברכבים משפחתיים אוטומטיים ש"מתניעים ונוסעים", ללא דרמות, וממשיך לעידן ההיברידי והחשמלי.

ואני אוהב דרמות.

איזה כיף לראות את אלינור הדרמטית ב"עקיצה בשישים שניות".

היא תניע רק בניסיון השלישי או הרביעי. היא תחרחר, תרעד, תוריד טורים, תעלה טורים, תפציץ כמה בק-פיירים. דרמה.

היא תגיע למאה לאט יותר מב.מ.וו 750 חדשה. אבל איפה באמת טמונים החיוך, הקריצה, השובבות? מי מהם תייצר את "הסיבוב של החיים" עליו אספר לנכדים שלי שודאי ינועו ברכבים מנותקי קרקע ממקום למקום? זו שסיפקה דרמה.

תן לי אותה אמיתית, עם אופי. ללא סיליקון, בוטוקס ומתיחות פנים.

 

מאת: טל אבן NUDRIVE