יום חמישי , 5 דצמבר 2024

סיפורו של אלוף – ההיסטוריה של הג'יפ

סתיו 1938. חדר הישיבות האפלולי אפוף העשן של המטות המשולבים של צבא ארה"ב היווה את התפאורה המושלמת לעשרות הקצינים חמורי הסבר שישבו בדממה סביב לשולחן הגדול. כל אחד מהנוכחים עיין בתקציר דו"ח מודיעין מסווג שהונח לפניו. הדו"ח החריג בתוכנו, עסק בשני נושאים. הראשון חזר על מסקנות דו"חות קודמים בדבר כוונותיו השתלטניות של אדולף היטלר, הקנצלר הגרמני, לגבי אירופה. המסקנות היו מדאיגות ביותר וחד משמעיות: בקרוב מאוד ייווצר מצב מלחמה וקיימת סבירות גבוהה למדי שארה"ב תהיה מעורבת בה. החלק השני היה חריג קצת יותר. הוא פירט את פוטנציאל ייצור כלי המלחמה של יצרניות הרכב באירופה. לצבא ארה"ב, זאת ידעו כל הנוכחים בחדר, לא היתה תשובה לכך וברור היה כי יש צורך להיערך לרע מכל וכי אופנועי ההארלי-דייוידסון עם צינות הצד ("סירות") ששימשו את חיילי ארה"ב יתקשו לעמוד בדרישות המלחמה העומדת בפתח. לצבא האמריקני חסרה היתה תשובה בדמות רכב רב-תכליתי, עביר מאוד, קל, נייד וזול.

ביום ה-27 ליוני, 1940, נחתה מעטפה רשמית של משרד ההגנה האמריקני על שולחנות כל אחד מעשרות מנהלי חברות יצרניות רכב בארה"ב. על הנייר הרשמי הודפסו פרטי מכרז בהול בהתאם למפרט הבא: "רכב רב שימושי (General Purpose Vehicle) קל (590 ק"ג), כפול הנעה, זריז (בסיס גלגלים של לא יותר מ-2 מטר) ואמין. כושר ההעמסה צריך להיות 272 ק"ג לפחות. התוכניות – עם אב טיפוס מוכן לבדיקה – צריכות להגיע למשרד ההגנה תוך 49 יום".
אנשי הצבא היו משוכנעים כי לא מעט מ-130 יצרניות הרכב שהיו רשומות בארה"ב באותה העת יעוטו על המציאה. לוח הזמנים שנקבע בתנאי המכרז היה, אם כן, דרקוני למדי.

גורל אכזר

למרבה המבוכה, רק שתי יצרניות אמריקניות קטנות ניגשו למכרז: וויליס אוברלנד (Willys Overland) ואמריקן באנטאם (American Bantam).

אמריקאן באנטם, יצרנית קטנה אך יעילה, שכרה את שירותיו של מהנדס הרכב המוכשר קארל פרובסט לצורך הפרויקט. הודות לו הצליחה לעמוד בלוח הזמנים המטורף, ולהגיש את אב-הטיפוס הראשון עם כל התוכניות כנדרש תוך 49 ימים. 26 ימים נוספים נדרשו לייצר את 70 אבות-הטיפוס הנוספים לטובת הניסויים. צבא ארה"ב היה מרוצה למדי מהבאנטם BRC40 במהלך הבדיקות שהחלו בנובמבר 1940, אך החל לחשוש שמא היצרנית הקטנה לא תעמוד בכמויות ההזמנה האדירות הצפויות לזרום לחברה הזוכה. המרוץ, אם כן, טרם הוכרע.

וויליס אוברלנד השיגו הארכה של 120 יום ובמקביל ניסה הצבא לשכנע יצרניות נוספות לגשת למכרז. מפקדי הצבא גייסו אך בקושי את אבי פס הייצור המודרני, הנרי פורד, לטובת "הפרויקט הלאומי".

בפורד לא רצו לשמוע על "עוד מכונית קטנה" לאחר שעם הפסקת ייצור המודל T המצליחה הוחלט לא לייצר שוב מכונית קטנה בפורד ולהתמקד אך ורק בייצור מכוניות גדולות יותר המתאימות לדרישות המשתנות של השוק האמריקני. רק לאחר מסע לחצים אינטנסיבי וכאשר הובטח לפורד כי יוזמנו לפחות 1,500 יחידות מכל זוכה במכרז, הציגה חברתו לבסוף את גרסתה לנושא – מבוססת על הרכב המוצלח של באנטאם – רכב שטח מונע במנוע טרקטור שזכה לכינוי Pygmy.

באביב 1941, לאחר סדרת ניסויים ארוכה ומפרכת הוכרזה ווויליס אוברלנד כזוכה במכרז עם ה-MA שלה. הסיבות לזכייה נבעו בין היתר מהמנוע החזק יותר, האמינות שהוכיח הרכב במבחנים הקשים ותג המחיר: 738 דולר ו-74 סנט. עדיין היה על ה-MA להשיל 120 ק"ג עודפים ממשקלו, וזאת נעשה לאחר "השאלת" מספר רעיונות ופתרונות טכניים מקוריים מאבות הטיפוס של פורד ובאנטאם. ביום ה-23 ביולי 1941 חתמו נציגי צבא ארה"ב ומנהלי וויליס אוברלנד מטולדו, אוהיו, על הסכם לייצור הוויליס MA, שמו הרשמי של רכב השטח הצבאי. כבר בתחילת הייצור הוכנסו שיפורים כה רבים באב הטיפוס עד שהשם הפך במהרה לוויליס MB. אבל, גם בפורד לא נותרו בידיים ריקות. יכולת הייצור האדירה של ענק הרכב גרמו לוויליס להתחלק במכרז עם פורד ושתי היצרניות בנו רכב זהה. פורד כינו את הרכב שלהם GPW.

מוכה ולקראת פשיטת רגל נותרה אמריקאן באנטאם מאחור. החברה שלמעשה המציאה את הג'יפ והציגה ראשונה את הרעיון מאחורי רכב ייחודי זה, לא הצליחה לשכנע את קברניטי הצבא כי תעמוד בקצב הייצור הנדרש. אבל, האגדה הנקראת Jeep כבר החלה לנסוע.

השם המפורש

עד עצם היום הזה קיימים וויכוחים סביב מקור השם Jeep. התשובה לתעלומה טמונה ככל הנראה בשני מקורות שונים. לא רק בצה"לנו מקובל להעניק לכל דבר שם ארוך המתומצת לראשי תיבות. בצבא ארה"ב קוטלגו רכבי השטח הייעודיים תחת ההגדרה General Purpose Vehicle – רכב לכל מטרה או תכלית. הקיצור המתבקש היה מן הסתם ג'י-פי-וי (GPV), מה שהפך במהרה לג'י-פי (GP). חכו, זה רק החלק הראשון של הסיפור.

באותן השנים כיכבה בארה"ב דמות קומיקס שייחודה היה בכך שהיא יכלה לצוץ בכל מקום ובכל עת בעולם בכדי לבצע את מעשי הגבורה שלה ולהציל את האומללים שיוצרי הסדרה – אותם מאיירים, שאגב המציאו גיבור נוסף בשם פופאי – מיקמו במקומות שונים בעולם. אותה דמות נקראה “Eugene the Jeep”. חיילי בנות הברית החליטו שכמו אותו גיבור קומיקס כך גם ה-GP שלהם מסוגל להכל, בכל מקום ובכל זמן, וכך החיבור לשם Jeep היה כמעט טבעי.

מה שלא נתון לוויכוח – ונמצא מתועד – היא העובדה שנהג הניסוי האגדי של וויליס – ארווין רד האוזמן – השתמש בשם Jeep בכל דיווחיו מאז סתיו 1940. ייתכן שכוונתו היתה לטשטש את סוג הרכב או בשל סודיות הניסויים, אך הרבה בזכות כך נבדל ה"ג'יפ" של וויליס מזה של פורד, למשל, והשם ג'יפ נקשר לוויליס מאז ואילך, למרות שגם דגמי פורד כונו כך מאוחר יותר, בעיקר מפני שקשה היה להבדיל בין כלי הרכב הכמעט זהים. את חותמת ה-Jeep הסופית הטביע אותו רד האוזמן כאשר הודיע לעורכת של ה"וושינגטון דיילי ניוז", קת'רין היילאיר, כי הוא עומד לבקר במערכת העיתון עם "הרכב הצבאי המופלא" שלו, שיודע "לעשות הכל". מספר שעות מאוחר יותר טיפס האוזמן בג'יפ שלו את מדרגות גבעת הקפיטול, לעיני צבא העיתונאים הנלהבים.

כאשר נשאל לשם אותו כלי רכב מופלא ענה בגאווה: "It's a Jeep". ב-19 לפברואר, 1941, הופיע המאמר הראשון בעיתון אמריקני בו כונה רכב הצבאי של וויליס בשם ג'יפ.

איש מהמעורבים בהולדתו של הג'יפ לא חלם אפילו שמהפרויקט הצבאי המוקדם הזה תיוולד אגדת השטח המוצלחת בהיסטוריה ששמה ייהפך לשם גנרי לרכב שטח.

ממכרז צבאי לאגדה נוסעת

עד 1945 יוצרו באמריקאן באנטם 360,000 ובפורד 228,000 ג'יפים. רבים טוענים כי לג'יפ השפעה מכרעת על השגת הניצחון במלחמה, מה שמגובה על-ידי העובדה שהגרמנים התקשו לייצר רכב שטח אחד המתאים לכל המשימות. גם לא נמצא ולו רכב קרבי אחד מייצור אירופאי שקידש את הפשטות המכאנית – שתורגמה לאמינות ושרידות – כמו הג'יפ הגרום. הג'יפ הפך בדיעבד גם לסמל לשחרור – מה שהאדיר והעצים את הילת החופש שלו שהפכה לאחד מגורמי הצלחתו בשוק האזרחי; למזלו הוא היה בצד המנצח…

עם סיום המלחמה חזרו הכוחות לארה"ב, מותירים מאחור כמויות גדולות של ג'יפים שלא השתלם לנייד בחזרה לארה"ב. כך השתתף הג'יפ בשיקום אירופה המופגזת, חורש בשדות, מתנייד בדרכים ההרוסות ותורם לבניה המחודשת של אירופה המוכה.

בבית, בארה"ב, זיהו בוויליס אוברלנד את הפופולאריות האדירה לה זכה הג'יפ כבן לוויה נאמן ועתיר יכולות לכוחות בנות הברית ונערכו לימים שלאחר המלחמה.

כבר ב-1944 עבדו על הג'יפ האזרחי הראשון – ה-CJ-1 (CJ מלשון Civilian Jeep). הדגם הסדרתי הראשון היה ה-CJ-2A שהתבסס על הוויליס MB הצבאי והוצע ב-1945 תמורת 1,090$. "פינוקים" האזרחיים כללו דלת אחורית ומגבים לחלונות.

ואם הוויליס ג'יפ היה אבי-אבות כל רכבי השטח האמיתיים, הרי שהג'יפ סטיישן וואגון מ-1946 יכול להיחשב לאבי ה-SUV, הסבא-רבה של מיצובישי פאג'רו או טויוטה פראדו המודרניים. הסטיישן וואגון צויד תחילה בהינע אחורי בלבד, אבזור מפואר שכלל ריפודי בד למושבים ומקום רב למטען או לשבעה נוסעים. הסטיישן המגודל הגיע למהירות של 105 קמ"ש ואיתו פנה היצרן לקהל חדש. ב-1949 התווסף הינע כפול ומנוע 6 צילינדרים, והנה נולד אביו הקדום של הצ'ירוקי.

עם הוויליס ג'יפסטר מ-1948 הומצא למעשה רכב הפנאי הראשון לשטח. עם גג נפתח ברור היה שהייעוד הוא פאן. הג'יפ נטש – לעת עתה – את העבר הצבאי המפואר שלו והתפנה במלוא המרץ לכיבוש השוק האזרחי.

שימור האגדה

תוך 5 שנים בלבד מסיום המלחמה הפך ג'יפ שם למשפחת כלי רכב המיועדים לקהל לקוחות מגוון. וויליס אוברלנד רצו לנצל עד תום את שם המותג וביום ה-30 ביוני 1950 הפך השם ג'יפ לסימן מסחרי רשום.

את שנות ה-50' התחילה החברה עם שני מנועים חדשים וסדרה חדשה של מכוניות – טנדרים. טנדר עם הינע קדמי למטען של חצי טון והטנדר הראשון בעולם כפול ההנעה לנשיאת עד טונה אחת של מטען. באותה העת הוטבעה הסיסמא”America’s most useful vehicles” .

שנות ה-50' היו ימים קשים ליצרניות הרכב הקטנות בארה"ב שכן היצרניות הגדולות היו בעיצומה של מלחמת מחירים והציעו ליין גדול של דגמים. מצב זה הביא את היצרניות הקטנות חפצות החיים לנסות ולהימכר לקונצרנים הגדולים יותר על-מנת לשרוד. ב-1953 רכשה חברת קייזר פרייזר את וויליס אוברלנד – יחד עם המותג ג'יפ – תמורת 62 מיליון דולר. עם חושיו השיווקיים המפותחים הבין קייזר שהשם וויליס ידוע יותר מגודל החברה האמיתי ושינה את שם החברה המאוחדת לוויליס מוטורס. באותה העת שוב היתה זו מלחמה שסיפקה לג'יפ פרנסה ונתנה ליצרנית את ההזדמנות לזנק דור קדימה מבחינת פיתוח ושיפור המוצר. מלחמת קוריאה סיפקה את הבסיס לסדרה הבאה, המודרנית יותר של הג'יפ. על בסיס הדגם הצבאי M38 A1 פיתח קייזר את ה-CJ-5 והCJ-6- האזרחיים שעיצובם העגלגל והגדול מהדגמים הקודמים הפכו עד היום לסימן ההיכר של הג'יפ ולאחת הצלליות היותר מוכרות ומזוהות בעולם הרכב. היו אלו ככל הנראה הדגמים החשובים ביותר עבור ג'יפ, אלו שהיתוו את הדרך לכל דגמי היצרן בעתיד. אגב, ה-CJ-ים מסדרה 5 ו-6 היו כה פופולאריים עד שיוצרו עד 1983!

בג'יפ הכינו כל העת שיעורי בית וכבר באמצע שנות החמישים הסתבר למנהלי השיווק כי רק רבע מרוכשי ה-CJ-5 וה-CJ-6 נזקקו באמת לרכב שטח לצורכי עבודה. הרוב – ואז היה גילוי זה בגדר הפתעה מסוימת – רכשו אותם לצורכי פנאי. תרבות הפנאי קיבלה תפנית ואנשי ג'יפ היו שם בכדי לא לפספס את הרכבת.

המורשת ממשיכה

במשך השנים זכה הג'יפ בדיוק למינונים הנכונים במתכון היוצר אגדות רכב. בכל פעם שנדרש לתת כתף למאמצי המלחמה, הוא הגיע כ"אנדרדוג" קטן וצנוע, נתן את חלקו בגבורה בקרבות ובמלחמות הקשים ביותר, ואף נשאר בסוף עם האחרונים לעזור באיסוף השברים ובשיקום ההריסות. החזרה המוצלחת הביתה מהמלחמות וקבלת הג'יפ בזרועות פתוחות כרכב פנאי, הנאה והרפתקה הפכו – למרבה האירוניה – את תדמית הג'יפ כמשויכת עם חופש ומרחבים, נתון שמתחריו לא הצליחו לשמר באותה היעילות. דווקא לנד-רובר, המתחרה האנגלי, מקושר במקומות רבים בעולם יותר לשימושים צבאיים או למשלחות מחקר אקזוטיות – פחות לפנאי, חופש וירידה לים עם הגלשן. הלנד-קרוזר של טויוטה יצר לעצמו תדמית של רכב עבודה קשוח כאשר כיום אין בין ה-SUV המפוארים בשם זה לבין האוריגינל דבר או חצי דבר. ג'יפ, יותר מכולם, הצליח להפוך למותג המסמל חופש, פנאי, הנאה.

יצרניות קמו ונפלו, בכלל זה גם אלו שייצרו את הג'יפ. אבל אף אחת לא וויתרה על השם המפורסם השזור כחוט השני בתולדות תעשיית הרכב העולמית בכלל, עולם רכבי השטח והפנאי בפרט. כיום ג'יפ היא חטיבה בקונצרן קרייזלר אמריקני. איש בקונצרן אינו מתכוון לוותר על הנכס היקר שברשותם ולבטח שלא על המורשת המפוארת והתדמית שלא ניתן לשחזר במסע פרסום בודד או בליין חד-פעמי, מוצלח ככל שיהיה. הג'יפ רחוק מאוד מלומר את מילתו האחרונה.

Check Also

מיזוג רנו ו-סטלנטיס. זה קורה?

רגע לפני חיסולו העסקי, קרלוס גוהן חלם על מיזוג בין קבוצת רנו ל-FCA. עכשיו עם אוזניים מצלצלות מהדי הפצצות חיל האוויר בביירות - גוהן יכול ללגום צ'אי מתוק ולחייך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *