קרני שמש ראשונות החלו להבליח מבעד לענני בוקר כהים. רק עברה את אופק הרי אדום והשמש צריכה לסלק עבי חשרה כבדים של חורף מזדמן. כביש 5 מזרחה כמעט ונטוש בשעת בוקר זו, כשקרן שמש שטוחת מסלול, חודרת את כל המחסומים, מאירה ומדליקה את כל פירורי האבק שדבקו לשמשה הקדמית של הספורטאז החדש וגורמת לי לכווץ את עיני נוכח הסינוור העז שקלע היישר לקולטני האור בגב גלגל העין.
אני לא בטוח שהנוסע שלידי היה בטוח לגבי הסיבה שבעטיה כרקמתי פניי. המעלה הארוך והדו-מסלול לעבר ככר הכניסה לעיר אריאל, תבע את המירב שהיה למערכת ההנעה לתת – ובקצב שמכתיב החוק, גרם לרכב הפנאי המעוצב "ליפול" בין יחסי ההעברה של שני הילוכים. אחד ארוך מדי שגרם להאטה, האחד שתחתיו קצר מדי וגרם לתהודה רמה ולא נעימה ולניסיון כושל לאסוף עוד קמ"שים. אם אותו נוסע היה מביט בי כמה שניות לפני שאותה קרן שמש זהובה שטפה את לחיי הלא מגולחת, הוא היה רואה שהפרצוף כבר היה שם עוד לפני הזריחה.
ספורטיבי
בסוף שנות ה-90' קיה פשטה רגל. ב-98' נרכש המפעל על ידי קונצרן יונדאי הענקי אשר החל בתהליך התחדשות עמוק של כל קו המוצרים תוך התבססות על רכיבי ההנעה "מן המדף" של יונדאי. במקביל החל תהליך שיווקי שבו מנסה הקונצן לשוות לשני המותגים אופי שונה ולייעדם לקהלים שונים. יונדאי עממי ועם מכנה משותף רחב, קיה ספורטיבית, נמרצת וצעירה. הספורטאז' היוצא התבסס בכבדות על רכיבי היונדאי טוסון – אבל הוא לא היה יותר ב"סתימה בשן" עד לחידוש העמוק יותר בדור הנוכחי. אז, לא צריך היה להיות מדען גרעין כדי לראות את הדמיון למרות חלקי המרכב השונים. גם הספורטאז' החדש מתבסס על רכיבים של יונדאי – הפעם זה ה-iX35 החדש – אבל הפערים הקוסמטיים גדולים מאד ולא רק הם. פערים אלו ניזונים בעיקר מרוחו הנושבת של אובר-מעצב בשם פטר שרייר אשר אחראי למראה המותגי החדש – והנאה יש לציין.
לטעמי, וזו הערה סובייקטיבית לגמרי, הספורטאז' נראה טוב ומראהו קוהרנטי יותר מה-iX35. קו החלונות הצרים וחרטום ארוך יוצרים פרופורציות כשל מכונית גדולה יותר, ובזווית הנכונה – כמו זו שבצילום של פז בר – הספורטאז' נראה ממש טוב ואסרטיבי. מעביר את המסר המותגי היטב.
גם הפנים מעוצב באופן נאה מאד. מזכיר מעט את המשטח הדו-מפלסי שראינו לראשונה בפולקסווגן פאסאט, ועליו קו – פארבולה – עדינה וגלית היוצרת זרימה רוחבית נעימה. בתוך הגל הזה משולב לוח המחוונים, הקונסולה המרכזית ועליה מתגי אקלים והשמע והמשכה מול הנוסע ותא כפפות. בעוד שמבחן המראה עובר בהצלחה יתירה, מבחן המגע לא מזהיר. הפלסטיק זול למגע, המיתוג רופס ולא נעים, והתחושה שמתקבלת לא משדרת איכות – אם להיות עדין. סביבת הנהג והנוסעים בסיסית למדי, עם דיפוני דלתות אפרוריים, ידיות פלסטיק בסיסיות, ומושבים מרופדי בד ברמת כניסה בלבד. החלל טוב מאד, כשהעיצוב המאורך יוצר מרווח ראש טוב גם בשורה השניה ומותיר חלל מספק גם בתא המטען.
תחת המרכב המעוצב תמצאו את מערכת ההנעה המוכרת מ-יונדאי. מנוע בנזין 2.0 ל' המפיק 163 כ"ס וכמעט 20 קג"מ. מדובר במנוע חדש של הקונצרן אשר אמור להיות לא רק אקולוגי אלא גם לשרת לכל רוחב קו המוצרים של שני המותגים. אל המנוע משודכת תיבת הילוכים אוטומטית חדשה בת שישה יחסי העברה – פרי פיתוח של יונדאי (והם מאד גאים בזה!) – אותה אפשר גם לתפעל ידנית, והיא מניעה רק את הגלגלים הקדמיים. הנעה כפולה זה לחנונים! כמובן שבתחום מערכות העזר, יש לספורטאז' בקרת יציבות, בקרת משיכה ובקרת ירידה במורד אם בכל זאת תקלעו בלי משים, לשטח. שמחתי לגלות מערכת שקיה מכנה HAS ועוזרת לזינוקים בעליה. מערכת זו משאירה את הלחץ במערכת הבלמים כשהמכונית בזווית תלולה ולא מאפשרת כלל דרדור לאחור. הלחץ משתחרר ברגע הלחיצה על המצערת. זה גם המקום לציין שהספורטאז' קיבל לא מזמן 5 כוכבים במבחן הריסוק האירופאי. כמו גם פרס "נחשב" בזכות עיצוב המרכב – כבוד!
בתנועה
אולי בעצם עדיף שתישאר נייחת, שכן האופן שבו הספורטאז' 2.0 ל' זז ממש לא עושה חשק. כדי להתאים לאופי תפוקת הכוח של המנוע, מצויידת תיבת ההילוכים בשלושה הילוכים ראשונים קצרים יחסית ומעליהם שלושה הילוכים גבוהים – ארוכים מאד להורדת הסל"ד במהירות שיוט. כך שהיציאה מהמקום זריזה למדי, וההגעה לקצב שיוט נמרצת – גם אם רועשת למדי. אבל אם איתרע מזלכם, כמוני, והמעלה בו אתם נוסעים מתאים בדיוק ליחס ההעברה שנופל בין ההילוך השלישי והרביעי – אתם נידונים לדלג כל העת בין שלישי צרחן, לרביעי שממש גורם לך להאט ולסבתא בלאנטיס 93' שמאחוריך להבהב בעצבנות באורות.
המנוע והמפרט לא ממש רלוונטיים – אבל הלו! הבאנו לכם בלונדינית!
הקיה ספורטאז' בגרסה הזו הוא בין רכבי הפנאי הזולים והנגישים יותר שניתן לרכוש. וזו לא ממש סיבה או תירוץ שתא הנהג וסביבת הנוסעים נראים וחשים מאד ספרטנים. תחושת הדלות מתעצמת לנוכח העיצוב הנאה והמבטיח, אבל מגע היד גורר מפח נש קל – מזל שלא אני זה שקונה את המכונית.
ובכל זאת. בשיוט רגוע איכות הנסיעה סבירה – גם אם לא מבריקה. התנהגות הכביש, דבר שתגלו כשתגיעו מהר מדי לפניה כי התעסקתם עם הטלפון בנהיגה, חיובית ולא כושלת בדבר. ורק גלגל ההגה, על תיגבורו החשמלי המוגזם-מאד, גורם לניתוק מוחלט ממה שהצמיגים חושבים על הכביש – ולרוב אלו לא דברים טובים אבל כדאי לנהג לדעת אותם.
עם הנעה קדמית בלבד אין לספורטאז' בגרסתו הבסיסית טענות או יומרות לשטח. ולמרות זאת הוא מצויד בבקרת מהירות במורד, ומרווח הגחון נותר מכובד. זה יכניס אותך לשבילים שעם פרייבט היו מפצחים עוקת שמן. אנו גילינו שלמרות ההנעה הקדמית בלבד, בקרת המשיכה מצליחה ליצור אחיזה בתנאים גבוליים, והשלדה מאד נוקשה ולא מתפתלת כלל – וזה שוב אינדיקציה למיקוד האספלט של המכונה.
במלאי?
זהו שלא ממש. נכון לסוף ינואר, תיאלצו להמתין כשלושה חודשים לאחד מרכבי הפנאי הנאים והאטרקטיביים ביותר שהגיעו אלינו לאחרונה. ובתג המחיר שלו – הנושק ל-160 אלפי שקלים, אין מתחרים רבים, מהסיבה שאלו מכורים עוד חודשים רבים קדימה (עד חצי שנה במקרים של יונדאי IX35 ו-ניסן ג'וק).
יהיה קשה להתגבר על הדיסוננס בין המראה החיצוני זוכה הפרסים יחד עם עיצוב הפנים הנאה, לבין החומרים הדלים ואיכות הנסיעה הגרועה. וללא הנעה כפולה או "הרחבת מעטפת" של יכולת ראויה מעבר לאספלט – כבר היינו קונים משפחתית גדולה.
הכתבה מעולה.
האתר החדש מדהים.
הצלם? לא משהו. חחחחחחח