שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
הרבה טכנולוגיות הנעה עוברות במרכזי המחקר ופיתוח ובאוניברסיטאות ברחבי העולם. אבל מכל הטכנולוגיות האלה, ישנה הסכמה כמעט גורפת כי הנעה אחת תהיה נכונה מאוד בעתיד הלא רחוק. מדובר במה שמכונה "תא דלק", והיינו שמחים לראות אותה כבר יישימה ועל הכביש.
תזכורת קצרה: מכונית עם הנעת תא דלק היא מכונית חשמלית בבסיסה, כלומר – את הגלגלים מניעים מנועים חשמליים. אבל השגת החשמל לא עוברת בטעינה בת לילה שלם בחניה, אלא שהחשמל מיוצר ממש על המכונית, באמצעות מין מערכת שנקראת "תא דלק". המערכת הזו לוקחת מימן ממיכל במכונית, מעבירה אותו תהליך כימי-חשמלי ובצד השני של המערכת מתקבלים שלושה דברים: חשמל (למנועים), אוויר חם ומים. שני האחרונים לא מפריעים לאיש וכך מכונית תא הדלק היא, במידה מסוימת, מכונית נטולת פליטות מזיקות (אנחנו לא כוללים את בלאי הצמיגים, שינוע המימן, הפליטות במפעלי הייצור של המכונית וכדומה – פליטות שהן ודומותיהן קיימות בכל מכונית שהיא).
הסיבה שלא כולנו נוסעים עם מכונית תא דלק היא שהטכנולוגיה עדיין מכילה כמה אתגרים טכנולוגיים שנדרשים לפתרון. ביניהם: אחסון המימן על המכונית, שהוא מורכב, יקר וגם קצת מסוכן, עלות המערכת וגם פרישת תשתית של מימן (חומר נפוץ ביותר) ואפילו הפקת המימן עצמו.
עולם הרכב, אם כמס שפתיים ואם ברצינות תהומית, עוסק כבר שנים רבות בפיתוח של טכנולוגיית תא הדלק, אבל השבועות האחרונים מבשרים טובות. הונדה ומרצדס הם שני יצרנים בולטים שמשקיעים כבר שנים רבות הון עתק בפיתוח הטכנולוגיה אבל מעתה הופך הטפטוף לגל רציני.
שיתוף פעולה אחד לפיתוח מאסיבי של מכוניות תא דלק נחתם בין שני הפכים מסקרנים, טויוטה מצד אחד – ב.מ.וו מצד שני. הסכם נוסף נחתם בין מרצדס (דיימלר) שכפי שאמרנו כבר השקיע הון בפיתוח, לבין רנו-ניסאן וגם הענק האמריקאי פורד. משמעות העובדה שכל כך הרבה קובעי מדיניות משמעותיים בתחום הזה יחברו כדי לפתח את הטכנולוגיה, היא שתא הדלק, כך נראה, קרוב מאי פעם.
