המשימה שהוטלה בפנינו הייתה מוגדרת – למצוא רכב שיוכל להוביל את אותנו במהירות אל הדרום הצחיח, ויוכל גם להתמודד עם מעברים טכניים כמו הר קומות, מעלה יאיר, והפתעות. דרישה נוספת של ג'וי בירן הייתה לצאת בבוקר מתל אביב ולחזור תוך שעות ספורות, לפגישה אחרת… אכן, חמור היה מצבנו! הפתרון הטבעי נמצא במחסני לנד רובר, בדמותו של דיסקברי-4 המחודש.
• רוצים גם אתם לנהוג בלנד רובר דיסקברי 4?
• לאן תסעו על לנד רובר דיסקברי 4?
ג'יימס, קח אותי דרומה!
דיסקברי-4 הוא הדור הרביעי לרכב הפנאי של לנד רובר. מבחינה חיצונית הוא כמעט זהה לדור השלישי, התפתחות טבעית של רכב שמלכתחילה היה מעולה. למבחננו התחמשנו בגרסת 1HSE, גרסת דיזל מפוארת ומחוזקת. מנוע ה-3.0 ליטר 6V מספק 255 כ"ס, האוטו עולה 589,000 שקל והוא מצויץ בכל אבזור נוחות ופאר בו תחפוץ. מהראג'ה אמיתי ישדרג ל-3HSE, ותמורת 659 אלף יקבל גם שלושה גגות שמש, מערכת צליל וריפודי עור רכים עוד יותר… תאמינו לי, לא חיוני. אבירי המחאה החברתית יסתפקו בדיסקברי S, 210 כ"ס ומחיר פרולטארי של 430 אלף שקל.
על סיפון ה-1HSE אנו טוחנים את כביש 6 בשלווה חרישית, הדבר היחיד שמפריד בינינו לבין 180 קמ"ש הוא אימת הלייזר והרדאר. דיסקברי-4 חמוש במנוע דיזל חרישי ורב עוצמה, עם תיבת 8-הילוכים מעודנת ומתפקדת למופת (לא אהבתי את המתג הסיבובי של התיבה). הביצועים מספקים ביותר, אבל המשקל העצמי מורגש – התאוצה ל-100 קמ"ש נמשכת 9.3 שניות (10.2 בגרסת ה-210 כ"ס). את המשקל נרגיש גם בירידות לסדום; הדיסקו יציב ובטיחותי מאוד, למרות שהוא אינו ארנבת כביש נמוכה וקלילה. אבל מי צריך ארנבות? אנחנו בקטע של התקדמות מהירה ובוטחת ואת זה מספק הדיסקו, ברמת פינוק ופאר מעל לתחרות. תא הנוסעים מרווח ומפנק להפליא, תנוחת הישיבה המוגבהת ושטח החלונות הענקי נותנים תחושה של 'החופש הגדול'.
בשביל העזים, בדרך לבאר המים
מהר מאוד סיימנו עם פרק האספלט, וירדנו לשבילים המרטטים והמקרקשים של דרום מדבר יהודה. שבילים אלה מהווים מבחן של ממש עבור רכב שטח מודרני מכיוון שעם צמיגים במידה 255/55R19, אין מה לדבר על הורדת לחץ אוויר. מתלי האוויר של ה-4 עשו נפלאות, גיהצו את השביל כאילו לא היו הדברים מעולם. כאשר הגברנו את הקצב שמר המרכב המגודל (בכל זאת, 2600 קילוגרם) על נינוחות מושלמת, טלטלות הדרך מרוסנות בצורה מושלמת, בקרת היציבות מאבטחת אך לא מטרידה.
המעלה התלול של הר 'קומות' אינו נוראי כמו ורדית או זיק, אבל בכל זאת – זהו שביל תלול וחפור, משופע בהצלבות פראיות ולקינוח, מדרגות סלע אותן אי אפשר לעקוף. ג'וי הציב את מתג Terrain response על 'זחילת סלעים', והדיסקו התכונן למשימה – התנשם ומתח את מתלי האוויר עד למרווח גחון של 31 סנטימטרים, עבר לתוכנית 'רגוע' בתיבת ההילוכים, מיתן את תגובת המצערת… על הצג הדיגיטלי ראינו את כיוון הגלגלים הקדמיים, את הצלבת ה'סרנים', כבמעשה כשפים ננעלו הדיפרנציאלים והשתחררו מעצמם… הקטע הוא שזה לא משחק 'פלייסטיישן' וירטואלי, אלא שתיים וחצי טונות המטפסות מעלה אכזרי ומאתגר.
כג'יפאים שכבר עברו מכשול או שניים, לא הופתענו מכך שהגענו בשלום לפסגת המעלה; אבל Oh my Lord, הקלות הבלתי נסבלת של הטיפוס, הדיסקו-4 פשוט שתה את העלייה כאילו הייתה סוללת בטון מפולסת, מדהים! בהמשך הגענו לעוד מכשולים מורכבים אבל בשום מצב, לא מצמץ הדיסקו לרגע. בשטח טכני זהו גיבור אמיתי, ונקודת התורפה היחידה שלו היא הצמיגים – במידה הזו אין צמיגי שטח אמיתיים, והמקוריים רגישים לפגיעת סלעים. במחיר כ-2000 שקל לגומייה, זו מגבלה של ממש. גם באדמה רכה הדיסקו פחות גיבור – חול, עפר תחוח, אלו מקומות שאף רכב כבד לא אוהב וכאן, צריך כבר לתת בגז. במצב 'חול' משחרר המנוע את 255 הסוסים, תגובת המצערת חדה, בקרת המשיכה מצמצמת את נוכחותה למינימום, וכבר ראינו דיסקו 3 ו-4, מטפסים בזריזות לדיונות הגבוהות בממלכת ירדן.
איזון מושלם?
כדי ליצור רכב שיהיה מצוין גם בכביש וגם בשטח, יש להתמודד עם דרישות הסותרות זו את זו; לדוגמא, מהלך מתלים גבוה חיוני לעבודת שטח, אבל על הכביש המהיר הוא הרסני. המהנדסים הבריטיים פתרו את הדיסונאנס המובנה בעזרת שימוש מתוחכם באלקטרוניקה ופניאומטיקה והתוצאה בשטח, לא פחות מפנומנאלית. גם יצרני פרימיום אחרים הלכו בדרך זו, אבל עוד לא מצאנו שילוב מעולה שכזה בין ביצועי ונינוחות כביש, לבין יכולות שטח גבוהות כל כך. האם מצאו מהנדסי רובר את השילוב המושלם בין צ'יקן-טיקה לוהט, לבין סלמון סקוטי צונן?