מרצדס בשטח

כולנו מכירים שמות כמו 'ג'יפ', 'טויוטה לנד-קרוזר', 'ניסאן/דאטסון פאטרול' ומותגים נוספים בהקשר לשטח; אלה הם שמות המככבים בשטח מזה 50, 60 ויותר שנים, וחלקם אף הפך לשם נרדף – או אף גנרי (במקרה של ג'יפ) לרכבי שטח.

אבל, הרומן של תעשיית הרכב עם מה שמעבר לאספלט החל הרבה קודם לכן; הרבה לפני שמי מהמותגים או השמות שהוזכרו, הומצאו. את המצאת רכב השטח הראשון (שאינו טרקטור חקלאי) מייחסים לפרדיננד פורשה. כן, ההוא מהחיפושית ומהמכוניות המפורסמות הנושאות את שמו. פורשה היה בן 25 בלבד כאשר תכנן רכב כפול-הנעה עבור יצרן המשאיות האוסטרי יעקב לוהנר, בשנת 1900. לוהנר נדרש להציע משאית שתוכל לנייד מטען בכבישים רעועים שאזורי הכפר באוסטריה, ופורשה היה האיש הנכון להציע את הפיתרון. רכב זה, אגב, כלל טכנולוגיה שהקדימה ביותר משנות דור את זמנה: כל גלגל הונע באמצעות מנוע חשמלי ש"ישב" בתוך החישוק שלו, שהוזן באמצעות מנוע מרכזי ששימש כגנרטור מספק חשמל. אגב, אי-אילו שנים מאוחר יותר השתמשה נאס"א (סוכנות החלל האמריקנית) בטכנולוגיה דומה בייצור כלי הרכב המונעים והבלתי מאוישים שלה, שיועדו לנסוע על הירח ומאדים…

ב-1902 הציגה יצרנית הרכב והמטוסים ההולנדית האקסקלוסיבית ספייקר מכונית מרוץ עם הנעה כפולה, ורבים מעניקים לה את תואר "מכונית ה-4×4 הראשונה בעולם", שכן העברת הכוח בוצעה בה בדרכים קונבנציונאליות (גלי הינע, תיבת העברה) ולא באמצעות מנועים חשמליים.

בנץ ושות' (מאוחר יותר חלק מדיימלר-בנץ, יצרנית מכוניות מרצדס-בנץ) הציגו משאית כפולת הנעה כבר ב-1903. הצורך בהינע כפול נבע מאיכות הדרכים הרעועה באירופה ומהצורך להוביל עוד ועוד מטען למרחקים ההולכים ומתארכים, כאשר הקמת התשתיות לא הצליחה לעמוד בקצב התפתחות המסחר ושינוע הסחורות באירופה בכלל, בגרמניה בפרט. אותה משאית קלה החלה בצניעות וללא דרמות מסורת בת למעלה מ-100 שנות ייצור כלי-רכב כפולי הנעה במרצדס-בנץ, ובכך הופכת הלכה למעשה את מרצדס-בנץ של ימינו ליצרנית הוותיקה ביותר בשטח כיום.

אגב, בארה"ב צצו רכבי ה-4×4 הראשונים רק ב-1911, על-ידי חברה בשם Four Wheel Drive auto company. מייסדי חברה זו היו שותפים מאוחר יותר בהקמת חברה לייצור משאיות בעיירה אושקוש – הנושאת את שם העיירה – המוכרת עד היום כיצרנית מובילה בתחום המשאיות המיוחדות, בכלל זה המשאיות לשטח.

מפאר למלחמה

המרצדס הפרטית (המיועדת לנוסעים) הראשונה לשטח הייתה מהפכנית ורדיקאלית; בשנת 1926 יוצרה ה-G1 על בסיס לימוזינת כביש מפוארת. המכונית הוארכה בחלקה האחורי, ובמקום שנוצר הותקן סרן נוסף. ההינע היה 4×6 (ארבעת הגלגלים האחוריים הונעו) והיא יועדה לעשירים שנדרשו – ויכלו להרשות לעצמם – לנוע בפאר ובהדר בדרכים לא סלולות.

ה-G1 הוחלפה על-ידי ה-G4 ב-1934 והעיקרון היה דומה. מכונית מדגם זה הוענקה כמתנה על-ידי היטלר לרודן הספרדי פרנקו ב-1939 ונמצאת בשימוש עד היום (לאחר שיפוץ מקיף) בידי בית המלוכה הספרדי. בין השנים 1938-'41 יוצרו כמעט 400 יחידות של ה-G5 – רכב שטח עם ארבעה גלגלים – כולם מונעים, ועם היגוי כפול. הרכב יועד לשמש משלחות מחקר, מהרג'ות הודים עשירים וציידים בעלי ממון.

במלחמת העולם השנייה יוצרו כלי-רכב רבים כפולי הנעה או בהינע 6×6 למטרות צבאיות, בכלל זה משאיות קלות וכבדות, נושאי גייסות, רכבי סיור, רכבי פיקוד ועוד. תקופה אפלה זו בהיסטוריה הגרמנית היוותה כר פורה לפיתוח ורכישת עוד ניסיון בשטח – בתנאים הקשים ביותר – עבור מרצדס-בנץ; החברה הוותיקה החלה לייצר כלי-רכב צבאיים (כמו כל יצרניות הרכב הגרמניות במלחמה) המיועדים רובם ככולם לשטח, כאשר באמתחתה ניסיון ארוך בשנים הן בייצור טרקטורים, הן בייצור משאיות מסוגים שונים, וכמובן – בייצור מכוניות מכל סוג ולכל מטרה (מקומפקטיות זולות יחסית, עבור בלימוזינות פאר וכלה במכוניות מרוץ מצליחות במסלולים).

מייד לאחר המלחמה החלו האחים בורינגר לייצר במפעלם שבגופינגן מעין שעטנז של טרקטור חקלאי עם משאית קלה. האונימוג (קיצור של UNIversal-MOtor-Geraet – כלי ממונע רב-שימושי) – כך כונה – הראשון יצא את מפעלי האחים במרץ 1949 והתבסס על מכלולי משאיות מרצדס וחלקי כלי-רכב של הוורמאכט (הצבא) הגרמני שנותרו לאחר המלחמה כאבן שאין לה הופכין.

מחשבות על טרקטור

דווקא מועד ותנאי הולדתו של האונימוג מהווים את כור מחצבתו ו"מעצבי אישיותו" הטבועים בגנים שלו עד היום. כרכב שקם מתוך אפר והריסות המלחמה הוא חייב היה להיות קשוח, חזק, רב-יכולות, אמין ושורד. עם ניעור האבק מעל לניסיון המצטבר ארוך השנים של מרצדס-בנץ בתחום הטרקטורים החקלאיים, נוצל ניסיון זה ויושם בפיתוח וייצור האונימוג הראשון.

אלברט פרידריך, ראש מחלקת האווירונאוטיקה והאחראי על פיתוח מנועי מטוסי הקרב אותם ייצרה מרצדס במהלך מלחה"ע השנייה, מצא עצמו לפתע מובטל עם שוך הקרבות. פרידריך חזה את הדרישה לרכב עבודה קשוח, רב-תכליתי ופשוט-מכלולים. המהנדס המוכשר הגה את הרעיון של מעין טרקטור המיועד גם לנסיעה על הכביש, זול, אמין ורב-שימושי. התשתיות ההרוסות בגרמניה, יחד עם הצורך הבהול בהחייאת החקלאות, עבודות התשתית והבנייה ומלאכת השיקום הפכו את האונימוג לכלי התחבורה האידיאלי לגרמניה שלאחר המלחמה. פרידריך תכנן את האונימוג והעביר את הייצור לידי האחים בורינגר, שמפעלי המכונות והפלדה שלהם נפגעו רק באופן מינורי במהלך המלחמה, והיו מסוגלים לייצר כלי רכב חדש.

תוך זמן קצר עלה הביקוש על יכולת הייצור של מפעלי האחים בורינגר ונדרשה השקעה כספית גדולה להרחבת פס הייצור. במקביל, החלה מרצדס-בנץ להתאושש ולשקם את מפעליה ובשנת 1951 החל ייצור האונימוג במפעלי מרצדס-בנץ שבגגנאו.

האונימוג שימש כרכב חקלאי, תחליף לטרקטור, כמו גם בכל מקום בשטח בו התנאים קשים, בו נדרשה היכולת להוביל מטען, לגרור או להתנייד. הדחיפה המשמעותית אותה קיבל האונימוג הייתה בשנת 1953, עם השקת סדרה S. היה זה האונימוג הראשון שנשא את סמל מרצדס וחיש מהר הפך למבוקש ביחידות צבא ברחבי העולם. האונימוג המצליח מכולם יוצר – עם עדכונים מתבקשים ובמגוון אדיר של גדלים, תצורות וסוגי מנועים – עד שנת 1980.

האונימוג הלך והשתפר, התעדכן והשתכלל עם השנים והפך לאגדה בחייו, שם נרדף ליכולות מדהימות בכל תנאי ולרכב שעושה ת'עבודה במקומות ובתנאים ששום רכב אחר לא יכול להם. למשך זמן קצר אף יוצרו סדרות גדולות של אונימוג – משאיות בינוניות – עם 6 גלגלים ויכולת נשיאת מטען מרשימה.

במקביל, במשך השנים, התמחו במרצדס-בנץ (עם וללא קשר לאונימוג) בייצור מגוון עצום של משאיות, בכללן כאלה המיועדות לתנועה בשטח בהינע 4×4 ועד 8×8 (4 סרנים, 8 גלגלים מונעים). משאיות אלה כללו נעילות דיפרנציאל רוחביות, יחסי העברה נמוכים, נעילות מרכזיות והפחתה בטבורי הגלגלים. אגב, בשנת 1972 יישמה מרצדס-בנץ את הרעיון המקורי שעמד מאחורי תכנון האונימוג והשיקה ליין רחב של טרקטורים חקלאיים בשם MB-Trac. טרקטורים אלה מוצבו מייד בחזית הטכנולוגיה בתחום, וקשה היה למצוא "כר ניסויים" דורשני ותובעני יותר מטרקטור חקלאי גדול וחזק לבחון מערכות הינע, יחסי העברה, תיבות הילוכים, שלדות, עומסים וכל מדד אחר החשוב לפיתוח ושכלול כלי-רכב המיועדים לשטח.

כובשים את הפסגה

הכניסה לעולם רכבי הכביש-שטח כפי שהם מוכרים לנו כיום הייתה בפברואר 1979, עם השקת ה-G-Wagen במהדורתו המודרנית. עוד בשנת 1973 החלה מרצדס-בנץ, בשיתוף מומחית מערכות ההינע האוסטרית שטאייר-פוך, בתכנון "רכב שטח המתאים לשימושי פנאי כמו גם לפעילות אינטנסיבית בתנאי שטח קיצוניים". סדרה 460 יוצרה ונמכרה עד סוף 1989, כאשר תחנוני מעריצי הדגם הובילו להשקת סדרה 463 "המעודנת והמפנקת יותר".

קשיחות ויכולות דגמי ה-G הראשונים מיצבו את מרצדס בחזית יצרני רכבי השטח הקשוחים בעולם, כאשר מותגים וותיקים כמו לנד-רובר, טויוטה וג'יפ מצאו עצמם רודפים אחר ה-G האיכותי והמתקדם ולפתע מתמודדים עם מוצר באיכות וברמה שלא תמיד היה ברור מהיכן נשאבה. ב-G יישמה מרצדס את כל שהיא יודעת בייצור כלי-רכב לשטח, ויחד עם שותף כמו שטאייר-פוך, הנחשב למוביל בעולם בתחומו, יצרו נוסחה שקשה להביסה.

ה-G המודרני הפך לאגדה לא פחות מפורסמת ומוכרת מאגדות שטח אחרות, וותיקות בהרבה ועם היסטוריה עשירה ומפוארת יותר. ב-G ה"חדש" (סדרה 463) הוצעה הנעה כפולה קבועה ועיצוב פנים שדמה יותר למכונית משפחתית מאשר לזיכרונות מהטרקטורים שאפיינו את ה-G הראשון.

לצד הגרסאות ה"אזרחיות המפנקות" שתפסו אט אט את מקומן של הגרסאות הבסיסיות, מוצעת מאז 1992 סדרה 461 שהיא הסדרה הבסיסית, הקשוחה והספרטנית יותר של ה-G, המיועדת לשימושים צבאיים ואזרחיים בתנאי שטח קיצוניים ולעבודה קשה. דגמים אלה משמרים את השם המפואר של דגמי ה-G של מרצדס-בנץ ומתחרים מול גרסאות העבודה הבסיסיות של לנד-רובר, UMM הפורטוגלי, Uri מנמיביה, URO הספרדי, אוברלנד הצרפתי ויצרניות נוספות המתמחות ברכבי שטח "בסיסיים" וקשוחים.

ב-1997 נחשף בארה"ב ה-ML, שנה לאחר הצגת מכונית התצוגה AAVision עליה הוא מתבסס. ה-ML הינו – ועודנו – רכב כביש-שטח "רך", משמע: יכולותיו טובות יותר על האספלט מאשר מחוצה לו, וכיום, לאחר השקת הדור השני של הדגם (בדרך הייתה מתיחת פנים ושדרוג מקיף, ב-2001), חוזרים במרצדס גם ב-SUV ה"רך" שלהם ליכולות השטח (הטובות מבדגם הקודם), אך נעזרים לשם כך בטכנולוגיה המתקדמת ביותר, נתמכת האלקטרוניקה והמחשוב.

העתיד מפואר

במקביל להשקת ה-GL הענק והמפואר, מדגישים במרצדס-בנץ את העובדה כי ה-G ימשיך להיות מיוצר – לפחות בשנה-שנתיים הקרובות. במרצדס לא רק נהנים מביקוש מתמיד לרכב שטח קשוח ועטור תהילה כמו ה-G, שרבים מכתירים אותו כ"רכב השטח הטוב בעולם" כיום; אנשי מרצדס מודעים היטב לתדמית הנכונה אותה מביא ה-G לקונצרן, בדיוק כפי שבלנד-רובר לא יוותרו כל-כך מהר על ייצור הדיפנדר הבסיסי והקשוח, שבלעדיו יתקשו דגמים כמו הדיסקאברי – ולבטח הפרילנדר העדין יותר – לקבל את תדמית והילת השטח הנכונות.

את ה-G יש לתייק כתזכורת חיה ליכולות השטח של מכוניות מרצדס-בנץ, ולמורשת הארוכה והמפוארת של יצרן הרכב הוותיק בעולם בשטח.