שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
לרכב בקיץ במדבר זה לא סתם "לא נעים" אלא גם יכול להיות בפירוש מסוכן. יש לזה כמה פתרונות: לרכב בלילה, לרכוב בשעות הלא חמות ביממה, לעלות לאזורים הגבוהים של המדבר ואם אפשר לתכנן ציר שלא יהיה מתיש מדי פן נתחמם יתר על המידה. ובכן כשנפתחה הדלת של ההונדה CRV שהביאה אותנו לתחילת המסלול – לא ציפינו ל-20 מעלות צוננות שקבלו את פנינו ברום הרי אילת.
מנצלים את הנוחות הרבה של ה-CRV ואת הכבישים הריקים בשבת לפנות בוקר – אנו יצאנו לדרך מהבית. ממשק מהיר של אנדרואיד וה-WAZE מוצג על מסך המולטימדיה הגדול. שלוש וקצת שעות של שיוט מהיר ונעים מאד על כבישים כמעט נטושים לגמרי. אור ראשון פוגש אותנו במצפה רמון ואנו גולשים לתוך המכתש יחד עם העננים הכל כך נמוכים שנראה כאילו שנחתכים על ידי אנטנת הכריש בגג הרכב. זו שעה נפלאה לחצות בה את המדבר, נחל פראן והציחור אחרינו והנחלים הגדולים נראים כמו גלויה מהסרנגטי.
פניה ימינה בצומת שיזפון וכביש 12 הוא רק שלנו. בקרת השיוט שומרת על הקצב, והסטיה מהנתיב שומרת..נו טוב שלא נסטה מהנתיב. יש לנו זמן הגעה כדי לפגוש את החבורה וחשוב שלא נגיע לשעות החמות של היום. הקצב עולה קצת.
נקודת הזינוק מגיעה כ-7.0 קילומטרים אחרי צומת סיירים (מפגש כביש 12 ו-10) עם צמד שלטים בולטים "הר ברך" ו-"נחל עתק". אנחנו לנחל. במפתיע הגענו ראשונים. יתר החבורה שלנה באילת מתמהמהת – וזה נותן לנו זמן להתארגנות באיזי. ל-CRV יש דלתות צד שנפתחות כמעט ל-90 מעלות וזה מאד עוזר להגיע לציוד או להכנס ולצאת מהמושב השלישי כשמסיעים ילדים. גם הדלת האחורית עצומה ופותחת פתח גדול מאד לתא מטען עם רצפה שטוחה וגדולה.
מסלול הרכיבה הפעם אינו מעגלי ודורש הקפצה. כאשר נקודת הסיום היא בישוב באר אורה שעל כביש 90 מרחק רכיבה של כ-28 קילומטרים והפרש אנכי מרשים למדי מה-707 מטרים בנקודת הזינוק ועד ל-120 מטרים מעל לפני הים בסיום. אמרנו ירידה לא?
התחלנו ברכיבה בזמן שההונדה ירדה לבדוק את מצב הרוח של הדולפינים באילת. קבענו להיפגש בסיום בעוד 3 שעות. הלחץ הוא פשוט שלא להגיע לשעות החמות. והאמת, בתחילת הרכיבה היה ממש קריר – 20 מעלות והלחות מאד נמוכה. אמחייה.
מתחילים לדווש על דרך עפר רחבה לתוך חדרי הלב של שמורת מסיב אילת. עוקבים אחרי סימון שבילים ירוק. לאחר כ-3.0 קילומטרים מגיעים לפניה ימינה עם סימון שבילים שחור לעבר הר ברך. אפשר לדווש עד לכאן או לקצר במרעול אופניים שכמו השביל השחור יכניס אותנו לערוץ של נחל בוטם. ממשכים במגמה מזרחה/דרום מזרח בערוץ.
הניווט כאן פשוט מאד. אם ההר נגמר לכם ואתם מול תהום מביטים על הנוף המדהים של תמנע – פספסתם את הפניה. הגובה כאן הוא כבר כמעט 750 מטרים מעל לפני הים ומזג האוויר פשוט נפלא. כ-100 מטרים מערבה מקצה ההר נפגוש את הסימון של שביל ישראל לאופניים. סינגל רצוף ומסומן שמתחיל באילת ובינתיים מסתיים במצפה רמון.
להמשך הרכיבה אנו נצמד לסימון הנהדר של שביל ישראל לאופניים ונדרים יחד איתו בסדרה ארוכה ומהממת של מורדות סופר זורמים ומהירים לצד כמה עליות מתונות ולא מאד ארוכות. בשיא הגובה (במפגש של מעלה ברך) הגבעה שממזרח לנו הוא הר עתק שמתנשא ל-807 מטרים מעל ליד. מי חשב שהרי אילת כה גבוהים.
הסינגל ממשיך עד למפגש עם סימון שבילים כחול ממש בצד הנמוך של מעלה סיירים. נפנה שמאלה עם הסימון הכחול לרכיבה בערוץ שהולך ומעמיק ומתרחב של נחל עתק. קימוטי הסלע של "אצבע אלוהים" מלמדת שהגענו לגבי עתק – ולקניון המרהיב שבו. אלא שעתה בסוף אוגוסט העסק יבש. ממשיכים במורד הנחל והקצב מהיר וכיפי. אופני ההרים זוללים את השטח בלי מאמץ ולמעט מורדות מהירים מאד ומעט דרדרת אין בנתיב שלנו שום אתגר טכני – פשוט זרימה מדברית מופלאה.
חניון הלילה של מפגש נחלי רחם ועתק מסמן גם פניה חדה צפונה והתרחבות מהירה של הערוץ המופלא. ממשיכים צפונה עד לפניה ימינה וטיפוס מזרחה לאוכף ההר שמביא אותנו לתצפית מרהיבה על באר אורה ושדה התעופה.
משם אנו זורמים במהירות במורד ההר על דרך רחבה עד לשרידים של מחנה גדנ"ע אורה ולסיום בשער האחורי (המזרחי) של הישוב באר אורה.
כאן מחכה לי כבר ה-CRV האדמוני עם חיוך רחב ובקבוק מים קפואים. השמש כבר במרכז השמיים וגם הפרשי הטמפ' ניכרים. מתחיל להתחמם ברצינות – קיפול מהיר של האופניים וזינוק לתוך המזגן. כביש 90 לכיוון צפון – בקרת שיוט על הקצב החוקי וחזרה הביתה בשיוט נוח ונעים. עד להרפתקה הבאה.
