תעשיית הרכב האירופאית הפכה אוטואימונית

רוני נאק

תנועות וטרנדים גיאופוליטיים, בצירוף פוליטיקאים בעלי אג'נדות ברורות מאד ומוטיבציות מעורפלות – חתמו על גזר דין מוות לתעשיית הרכב האירופאית. בין אם הם אידיוטים שימושיים המשרתים כוחות חיצוניים באופן לא מודע או שהם בכנות מאמינים בצדקת הדרך של חיסול תעשייה המעסיקה מיליוני אירופאים – בעלי זכות הצבעה – ברחבי היבשת. מעובדי קו היצור עצמו, נהגי קטרי הרכבת המובילים את הרכבים לנמלי הים ועד החברות המספקות את רפידות הבלימה ואת הקייטרינג לעובדים. להזכירכם, לממשלת צרפת יש 15% ממניות רנו. בנוסף, היא מחזיקה בזכות הצבעה נוספת של 15%, מה שנותן לה שליטה בפועל והיא מעבירה חוקים שיפגעו בתחרותיות של רנו (בגרמניה מדינת סקסוניה התחתונה מחזיקה ב-20% ממניות VW). כך או אחרת, יצרניות הרכב האירופאיות הגיעו למצב שבו הן הולכות ומתקשות להצדיק את קיומן.

איגוד המסחר המאגד את תעשיית הרכב בבריטניה (עוד נשאר מזה משהו) קיים כנס בתחילת השבוע ולמרות ניפנופי ידיים וחיוכים למצלמות יש מי שחושבים שמדובר בתפילת אשכבה לתעשייה שאינה יכולה להתמודד בתנאים הנוכחיים. כך עולה ממאמר ארוך שהתפרסם אתמול בגארדיאן הבריטי. 

בין הדברים שנאמרו שם: "הממשלה גמלה בדעתה, היא לא הולכת להגן על תעשיית הרכב הבריטית לנוכח יבוא רכב סיני זול, או לזנוח את הדוגמה (עקרונות) של רכב חשמלי לחלוטין, ולכן התעשייה עצמה חייבת להתמודד עם זה.

• מה קשור הטאליבן לרכב החשמלי שלך?

ברחבי המדינה, השלטים בחזית של סוכנויות רכב משתנים, ככל ש"הגל הסיני" מתנפץ על חופינו. אומודה של צ'רי נפתחה כאן רק בספטמבר בשנה שעברה, אך יהיו לה 130 סוכנויות עד סוף 2025, כולל אולם הדגל שהיה בעבר אולם תצוגה של טסלה. ג'אקו, מותג נוסף של צ'רי, הושק רק בינואר, וטוען שיש לו חוזים ל-80 אולמות תצוגה עד סוף השנה, עם תוכניות להגיע בסופו של דבר ל-130 אולמות בסך הכל.

המדינה קבעה באיזו טכנולוגיה הצרכן חייב להשתמש, ומענישה יצרנים מקומיים על ייצור כל דבר אחר. במקרה, זוהי טכנולוגיה שבה לסין יש יתרונות מוחלטים מולם ליצרניות אירופה אין יכולת להתמודד. לא הערכנו נכון את ה"Long Game" שסין משחקת. ​​היא שכנעה את המערב להיפטר מהיתרון  שיש לה ביצור מנועי בעירה פנימית לטובת מה שעיתונאי רכב אחד מכנה "עגלות גולף מהוללות" שרק סין יכולה לייצר בזול. הפוליטיקאים (מפלגת הלייבור במקרה של UK) מסתתרים מאחורי טיעוני סחר חופשי ורווחת הצרכן בעוד שהתעשיות המקומיות יסבלו.

יתרונותיה היחסיים של סין עמוקים ורחבים. היא נהנית מעלויות אנרגיה נמוכות בהרבה מאירופה – הודות לשימוש נרחב בפחם ובגז – היא אוחזקת בחוזקה ובאגרסיביות במקורות של חומרי גלם מרכזיים וזיקוקם. בנוסף, היצרניות הסיניות נהנות מתוכניות סובסידיות ארוכות מאוד ובסכומי עתק ממשלת סין עצמה. כל היתרונות הללו היו ידועים כאשר פקידי האיחוד האירופי קבעו את יעדי פליטת ה-CO2, בתקווה שהתעשייה האירופית תתעורר לחיים בתגובה. אבל היא לא מסוגלת.

עד היום, פקידי ה-EU ובריטניה מסרבים בעקשנות לסייע ולאפשר שימוש בטכנולוגיות כמו דלקים סינתטיים חשמליים ומכוניות היברידיות נטענות (PHEV) לאחר 2030 כדי שלא לפגוע בחזון החשמלי שלהם. דבר שיכול היה לאפשר ליצרניות האירופאיות לשמור על היתרונות התחרותיים בתחומי הקניין הרוחני וההנדסה. כעת סין מטרגטת גם את "סירות ההצלה" הללו. לראשונה, בחודש שעבר, מכוניות סיניות עמדו בראש טבלת רבי המכר ההיברידיים בבריטניה – BYD Seal U ו-Jaecoo 7 תופסות שני מקומות ראשונים בטבלת כלי הרכב ההיברידיים הנטענים.

מה יקרה בעתיד? באופן ריאליסטי יותר, התהליך יביא לכך שמשרות מקומיות בקווי ייצור (סיניים על אדמת אירופה) יישמרו, אך הרווחים האמיתיים יוחזרו לסין. וכלי נוסף על לוח השחמט הגיאופוליטי ייכבש, מבלי שנורתה ירייה אחת. האשליה הגדולה של עידן הגלובליזציה הייתה שהמערב יכול לשמור על השפעה עולמית מבלי לייצר דבר בעצמו. איזו דרך לגלות שזה היה שקר.