שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
ראשית אפתח באזהרה. זה לא סינגל קל. אם אינכם בכושר גופני טוב, ושולטים היטב באופניים (גם כשעייפים וחם ואין כוח) אני מציע לעבור הלאה או לרכב רק קטעים מהשביל הזה. זהו אחד הסינגלים המסומנים הארוכים בישראל – קצת מעל 40 קילומטרים – וגם אחד התלולים שבהם עם כמעט 1,000 מטרים של טיפוס. בנוסף זו אינה רכיבה של שעה חצי בבנ"ש – קחו בחשבון 4 עד 5 שעות ברוטו על האוכף. זה אומר להצטייד היטב עם מים רבים, אוכל והפייבוריט שלי אחרי האפיק: טבליות מלח.
אנו התחלנו את המסע מהחניון של שער הגלבוע (סקי וגם מסעדת קימל) – לשם מגיעים בצומת הכבישים של 675 ו-667 הלא היא דרך נוף גלבוע. את הדרך לגלבוע עשינו ביונדאי i30 החדשה – אשר הצליחה לבלוע לקרבה שני אופני הרים גדולים ופינקה אותנו עם ממוצע צריכת דלק של 15 קילומטרים לליטר – אפילו שהקצב לגלבוע היה מהיר מאד.
החניון הזה הוא בגדול הנקודה הנמוכה ביותר בסינגל כשמהניסיון הקודם שלי איתו (באוגוסט 2014 – פאק זה היה מזמן) מתחיל עם טיפוס רצוף של כמעט 15 קילומטרים לא פשוטים. אבל מסתיים סבבה. תוואי הסינגל מתחיל עם משיכה מזרחה לאורך הצד הצפוני של הרכס – חציית כביש דרך הנוף ב"שער הזהב" לצידו המזרחי של הרכס – ואחרי נקודת השיא המזרחית ביותר – חוזרים מערבה בקצב מהיר למדי עד למורד תלול ובחזרה. עם מעט לוגיסטיקה – אם אתם רוצים לוותר על העליה הארוכה – אפשר להתחיל במעלה גלבוע ולרכוב חצי מסלול שבעקרו במורד לסיום בנורית או בשער הגלבוע.
אז אחרי שפרקנו את כל הציוד, הרכבנו את האופניים ושימנו אותם – ננעלה היונדאי הזריזה, המפתח נקשר בתוך השלוקר ויצאנו לרכיבה. תחילת המסלול לא הכי ברורה – צריך לכוון לפינה הדרום מזרחית של המתחם כדי למצא שער נסתר ומשם לצאת ליער – אז תפגשו את השביל המסומן באופן הרגיל עם טיפה כשהשפיץ שלה מורה על כיוון הרכיבה.
• קוויקי כשחם ביער גברעם
• באיזה צד של המדינה גדל המנגו המושלם?
די מהר מתחילים במגמת טיפוס, השביל מורכב מאדמה חומה ואבנים רבות – מפלס הדרדרת לא היה רב אך הדרדרים היו בשפע. כשתגיעו בסמוך לישוב נורית תגלו בונקרים ישנים חפורים בצלע ההר. תזכורת ללחימה בימי ראשית ההתיישבות בעמק יזרעאל. מתחתנו מעיין חרוד ואנו ממשיכים לטפס. נחצה את הכביש הקטן המוביל לתצפית מהר שאול ואחרי קטע תלול למדי המאתגר את הריאות והשרירים נגיע למצפה ויניה לעצירה והסדרת נשימה. אם חשבתם שזה סוף הטיפוס…אז לא. מחכים לכם עוד כ-200 מטרים אנכיים של טיפוס בשביל המתחלף לסירוגין בין סינגל רחב לדאבל צר ועתיר קוצים.
רק בשער הזהב – אחרי חציה זהירה של הכביש – אפשר לסכם את העליה הרצופה הארוכה הזו. ומשם מתחיל סינגל מצויין אשר לוקח בסדרת פניות ארוכה לכיוון מזרח ולמעלה גלבוע. זה שזה "סינגל מצויין" זה לא אומר שלא עובדים כן? השביל לא נותן לרוכב לנוח ומתאגר אותו עם קטעים זורמים ומהירים כמו גם במעלות תלולים וטכניים. צריך להישאר דרוכים ולהיות פרו-אקטיביים.
בין מעלה גלבוע לגדר ההפרדה נמצאת הנקודה המזרחית ביותר – כאן השביל עושה 180 ומתחיל לחזור מערבה על הדופן הדרומית של הרכס. נרכב דרך איזורים עם גתות רבות חצובות בסלעים, מטעי זיתים והמון חורש אורנים ירוק. השביל זורם מאד – הנוף מדהים – וצריך לרכוב ולעבוד כל הזמן.
לסיום יש עוד טיפוס אחד אחרון ליד גן נר ומשם במורד רצוף – לנשום אוויר ולשחרר רגליים – בחזרה לרכב הממתין בחניה.
מה עכשיו? פירקנו את הגלגלים של האופניים, השכבנו את המושב האחורי ביונדאי – והאופניים פלוס הציוד הוכנסו פנימה בזהירות. עם מוזיקת קאנטרי ברקע עברנו למשימה השניה של היום – אחרי שרכבנו בגלבוע, עכשיו נאכל את הגלבוע. ועם הזמנת מקום ב"חוות התבלינים" שמזמן לא אכלתי בה. וזה היה מופלא – הבירה קפואה, האוכל נהדר ובעיקר מפרגן להר המקסים הזה ש"פעם ב…" יוצא לנו לבקר אותו.
