מבחן דרכים איסוזו דימקס החדש

רוני נאק

בישראל קבוצת הטנדרים נכנסה עם השנים לשטנץ קבוע: נפח המכירות עמד בין 3000 ל-4000 יחידות בשנה. הטנדר הנחשק ביותר הוא מסורתית מזה שנים הטויוטה היילקס, אבל הטנדר הנמכר ביותר מזה יותר שנים זהו האיסוזו דימקס. הדימקס שמציע שילוב מוחץ של יכולת עבודה, עמידות, מחיר הוגן וחשוב מכל מלאי זמין. בהתחלה הצנועה של האיפון, אשר חצה במבצע השקה מרהיב את אסיה בדרך מיפן לישראל, בהמשך הפך להיות "סופר פאואר" עם מנוע של טרופר שנשתל בתוכו, הוא כבש את הלבבות וחצרות המשקל של אנשים ועסקים רבים בישראל. עכשיו הגיע אלינו דור כל-חדש שמבטיח להתחיל חזק – ואז להגביר!

מה חדש?

אתחיל דווקא עם מה שלא. יחידת ההנעה. זהו אותו טורבו-דיזל 1.9ל' המפיק 163 כ"ס ו-36.7 קג"מ, חיוני לחבילה שכן הוא עומד בתקן זיהום אירופאי אליו גם ישראל כפופה (בעולם הוא הוצג עם מנוע 3.0ל' חדש בעל 192 כ"ס ו-46 קג"מ). המשך שרשרת ההנעה כולל תיבת הילוכים אוטומטית עם 6 הילוכים (אגב, אותה תיבת הילוכים בדיוק כמו בהיילקס, לנדקרוזר פראדו ומיצובישי טרייטון). יש כמובן טרנספר עם פיקוד אלקטרוני (ללא ידית "קטנה") ועם יחס העברה LOW של 1:2.48  שימושי למדי.

אוקיי. כל השאר חדש אז קחו אוויר. איסוזו, שהיום מייצרת רק משאיות, השקיע שש שנות פיתוח בפלטפורמה החדשה. הנתונים מאשרים זאת – עם בסיס גלגלים של 3,125 מ"מ שזה ארוך יותר מה-3,095 מ"מ של דימקס היוצא. גם מפשקי הגלגלים התרחבו מעט – ב-40 מ"מ. מרווח הגחון עדיין מצויין עם נתון של 240 מ"מ וניתן לצלוח מים בעומק של 80 ס"מ ללא כל הכנה מוקדמת.

תכנון המתלים גם הוא שונה, עם נקודות חיבור גבוהות ומוגנות יותר למוט הייצוב הקדמי, ומתלה אחורי, עדיין עלים לטובת יכולת נשיאת משקלים וגרירה, בעל מהלך ארוך יותר ורייד עדיף כשהרכב ריק. לארגז המטען מידות של: עומק 490 מ"מ, רוחב 1530 מ"מ ואורך עליון של 1495 מ"מ. כאשר המרווח בין בתי הגלגלים מאחור עומד על 1122 מ"מ. 

ולא רק השלדה גם המרכב המעוצב מחדש מיוצר עתה בטכנולוגיות חדישות יותר הכוללות שילוב של סגסוגות קשיחות יותר, ושימוש בהדבקה בנוסף לריתוכים. המטרה היא ליצור "קפסולה" עמידה ואטומה יותר לנהג ולנוסעים. התוצאה: רמת רעש נמוכה הרבה יותר מזו של הדור היוצא וגם ציון של 5 כוכבים במבחני ריסוק אירופאיים.

אחת הסיבות לציון הבטיחות הגבוה הוא שילוב של מערכות בטיחות וסיוע אקטיביות. דבר שלא היה כלל בדור היוצא. בהתאם לגרסה יש 7 או 8 כריות אוויר, בלימת חירום אוטונומית, זיהוי ובלימה של הולכי רגל ודו"ג, תיקון סטייה מנתיב, מרכוז נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית, התראת שטח מת, ניטור עייפות נהג, החלפת אורות גבוהים ואפילו התראה על תנועה חוצה מאחור. בהחלט רשימה ראויה לטנדר מודרני. לזה מצטרפות מערכות שכבר הפכו כמעט למובנות מאיליהן כמו בקרת משיכה ויציבות, חלוקת עוצמת בלימה, סיוע לירידה במדרון תלול ועיגונים למושבי בטיחות לילדים. בעצם למה לא?

אבזור הנוחות (ברכב המבחן) כלל בקרת אקלים אלקטרונית, מפתח חכם, גלגל הגה ומושבים מרופדי עור, מושבים קדמיים עם כיוון חשמלי ועוד רשימה ארוכה של פריטי פינוק ונוחות. המרכזי שבהם הוא המולטימדיה המצויינת עם מסך 9 או 7 אינץ', ממשקי קארפליי ואנדרואיד, שקעי USB לפנים ומאחור וגם מחשב דרך המציג המון מידע שימושי והוא כלי חשוב לניהול של המסע.

רכב המבחן "שלנו" ברמת LSE פרימיום (הבכירה ביותר ) יעלה 270 אלפי שקלים (כולל מע"מ ואגרת רישוי).

איך נוסע?

נפלא. עם שיפור מהותי של חווית הנסיעה בעיר, בינעירוני, בשיוט או בתנועה בפקקים. השיפור בבידוד רעשי המנוע והרקע מורגשים מאד, מערכת ההיגוי החדשה מדוייקת וישירה, ומצאתי שאני מהר מאד מתרגל לממדים ולאופן שבו הדימקס החדש זז. לא מאד שונה מפרייבט או SUV טוב, עם התיבול הייחודי שלו.

רוב הזמן המנוע מרגיש חזק. הוא מגיב מהיר למצערת (יחסית לדיזל כזה) וההתאמה לתיבת ההילוכים נהדרת. בתנועה בעיר לא חסר שם כלום ביציאה מהרמזורים ובטווח המהירות העירוני המקובל. למתלים החדשים יש ערך מוסף רב בכל מעבר על פס האטה או פתח ביוב לא-מיושר – עם ספיגה טובה ומעט קיפוצים יחסית.

אהבתי את המהירות והקלות בה התממשק הטלפון שלי למערכת המולטימדיה. ומאותו הרגע השתמשתי חופשי ב-WAZE שלי, בספוטיפיי וכמובן שיחות טלפון. בהחלט שידרוג לכל העסק.

המקום היחיד שבו הייתי רוצה להרגיש יותר כוח הוא בתאוצות הביניים. שם בין 80 ל-120 קמ"ש היה חסר לי קיטור. מהירות שיוט היא נעימה מאד, גם בקצב של כביש 6 עם רמה נמוכה של רעשי רוח וצריכת דלק נהדר. וויתור מה בתפוקה לטובת צריכת דלק עדיפה ושימושיות בתחומי מהירות נמוכים יותר.

בשטח

פרק השטח היה כפול הפעם. בחלק הראשון נהיגת חול באיזורי חלוצה ושונרה. בין דיונות מדבר טובעניות, וקילומטרים של מדבר פתוח ונטוש. פגשתי את החול ביום יבשושי וחם מאד. הדימקס יחסית קל משקל  כ-1950 ק"ג ואפילו ללא הורדת לחץ אוויר בצמיגים הוא פילס לעצמו דרך בקלות בכל האתגרים שהצבתי לו. המעבר מהנעה אחורית לכפולה נעשה בצורה חלקה וללא דרמה, ולא צריך לעצור כדי לעבור בין המצבים – קריטי לנהיגה בשטח חולי ולשמור על התנע גם כשגוררים (עד 3500 ק"ג לנגרר עם בלמים).

• מבחן דרכים טויוטה היילקס 2.8ל'

החלק השני של השטח היא מסולע וטרשי. בודק את מהלכי המתלים החדשים והארוכים וגם את השמחה שמגיעה עם נעילת דיפרנציאל מקורית חדשה. במצב הזה: LOW – יש המון מומנט להתגבר על מעלות תלולים ושיפועים חריפים בעליה או במורדות. חבל רק שבקרת המשיכה לא עובדת גם ב-LOW (גם אצל האחרים זה מנוטרל). ההעברה ל-LOW מחייבת לעמוד סטטיים, בשילוב או ניתוק, אבל העסק עבד באופן צפוי וללא הפתעות. זוויות הגישה טובות אך זווית הבטן שטוחה וכן הזנב הארוך שמשטח את זווית הנטישה.

לא הייתי מהסס להתקין הגבהה של 2 אינץ' (כפי שהחוק מתיר) ולהחליף לצמיגי שטח קשוחים יותר במחיר של רעש כביש מוגבר. מחיר שאני מוכן לשלם.

סיכום

איסוזו דימקס החדש לא רק שסגר את הפער על המתחרים אלא שלדעתי גם עשה קפיצה מעליהם. החיסרון הבולט ביותר שלו, החולשה לכאורה של המנוע, הוא גם יתרון משמעותי בצריכת דלק ובאמינות שכבר הוכחה (וגם 5 שנות אחריות של היבואנית). מול ה-2.4ל' של טויוטה הוא ברמת תפוקה גבוהה יותר וחסכוני ממנה. ומול ה-2.8ל' חסר המזל (לפי מקורות בחו"ל) הוא הרבה יותר זול ואמין ממנו.

להזכירכם שגם היילקס, טרייטון וגם הדימקס שלושתם מותגים יפניים שמיוצרים ומגיעים אלינו מתאילנד. כך שאין לאחרים יתרון כאן. אז אם צריך לבחור טנדר כזה – כרגע הבחירה החכמה ביותר תהיה באיסוזו דימקס.