יומני היקר – להרוס דיפנדר

אורי בן דוד

השנה 2021, נפלה החלטה. אני הולך למתקן מחדש את אחורי הדיפנדר ובמסגרת הזו להסיר את הארונית הקיימת שעל הקיר השמאלי של הדיפנדר וחוסמת למעשה את החלון האחורי הצדדי. בהמשך אפרק את המגרות הנהדרות של רכס חיים ששירתו אותי נאמנה שנים רבות, ובמקום כל אלה לבנות ארון של ממש, שיסגור דווקא את החלון הימני האחורי הצדי של הדיפנדר. אבל, יהיה הרבה יותר גדול עם נפח איחסון שמזכיר בית קטן. הארון, יתחיל ממש בצמוד לדופן האחורית הימנית וימשיך עד לסף דלת הספסל האחורי, כך שיהיה שפע של מקום לאחסון. מול הארון, יהיה סוג של ספסל ישיבה כשפני היושב, לכיוון הארון. בין הארון לספסל יהיה מדף נשלף (מתוך הארון) בגובה של 75 ס״מ שיהווה שולחן. עד כאן התכנון הראשוני שעלה בדמיוני.

יש בעיה

מאחר ולא נולדתי נגר ואני לא בנו של נגר, פניתי לאיש מקצוע שהייתי אתו בקשר בעבר. ישבתי אתו וביחד הוחלט מה עושים, איך עושים, כמה בערך זה יעלה והכי חשוב – עכשיו קיץ ויש לי רצון עז שיהיה מוכן לקראת השיטפונות של חורף 2021. אז החלטנו וזהו. שלב ההחלטה נשאר תלוי באוויר ומעולם לא הצליח לרדת לקרקע. לא שהתחרטתי, לא שקיבלתי תשובה שלילית להחלטה ולהצעה, פשוט לוחות העץ ״שהוזמנו״ עבורי ועבור הפרויקט נשארו על ״העגלה״ חודשים וכל יום כמעט ״יצאו לחיתוך מידות״ אבל ״בשנייה האחרונה״ צץ משהו והכל נעצר. אחרי 4 חודשים הוחלט ביני לבין המזמין, שזה גם אני, לקפוץ ראש וללכת על ביצוע עצמי.

מכאן החלו ניסיונות בעבודות עץ, הכישלונות בנו הצלחות, החלו לצאת עבודות עץ עבור הבית ולאט לאט נצבר הניסיון, והעיקר הביטחון העצמי. בשלב מסוים הוחלט בישיבת הנהלה, לחזק את הידיעות בתחום העץ ונשלחתי על ידי המנהל, שזה גם אני, לקורס נגרות מודרנית. הקורס עבר בשלום ונרכשו מיומנויות הרבה שכללו שימוש בכלים לא ידועים, חומרים בלתי מוכרים והכי חשוב – חוצפה ותעוזה ואולי גם קצת טיפשות של מתחילים. אבל למען האמת, מה אכפת לי? זה הדיפנדר שלי, זו העבודה שלי ובסוף אלו הטעויות שלי, את הדין וחשבון אני אגיש לעצמי ונראה לי כבר עכשיו, שלא אכעס עלי יותר מידי. אני כבר חושש שדרגש השינה לא יהיה מפולס? לא נורא, אז נעלה עם הגלגל על אבן והכל יסתדר. נכון? יאללה לעבודה.

כאן המקום לציין דבר ברור ומובן מאליו: אין התיאור שלי מהווה הזמנה מכל סוג שהוא לבצע פרויקט דומה או שכזה.

מתחילים

בקפיצה קלה של כמה חודשים אני מתייצב שני שיעורים לפני תום קורס הנגרות. המורה המוכשרת לוחצת על התלמידים להתחיל לחשוב על פרויקט סיום. לדבריה הכל אפשרי והתלמידים מוזמנים לבקש איזה פרויקט שיחליטו עליו. כולם מגישים הצעות לפרויקט גמר ורק אני יושב בשקט ולא מציע כלום. חשבתי בליבי: מה? אני אפיל עליה זיווד של דיפנדר? לא, לא הגיוני. מה לה ולדיגום ג׳יפים? עובר יום נוסף ומנהלת הקורס שולחת לי מסרון: ״נו אורי מה פרויקט הגמר שלך״?

אני עונה: ״מצטער אבל אין לי רעיון והרעיון היחיד שהיה לי נפסל בגלל שהוא מסובך מידי ולא נעים לי לנסות בכלל״.

המנהלת: ״אולי תנסה אותי, מקסימום אדחה את הרעיון״?

אני: ״זה משהו לא שגרתי, לא נראה לי שתרצי״

המנהלת: ״תנסה, מה יש להפסיד״?

אני: ״זה ארון בתוך ג׳יפ, מסובן מידי״.

המנהלת: ״תביא חומרים נראה ונחליט״.

מרגע זה התחלתי לחשוב ברצינות על נטישת הנדנוד לאותו אחד שכנראה לא בא לו עלי, ומעבר איטי אך מתחזק, לרעיון המפתה מאוד, לנסות לבצע לבד עם ליווי מקצועי של מוסד נגרות מתקדמת.

כך למעשה החל המסע. באופן הכי טבעי בחרתי בנגרית ״חידושים״ שנחה בשלווה בקיבוץ משמרות שעל יד כרכור העיר הגדולה. זו גם הנגרייה שבא עברתי את קורס הנגרות המודרנית, נגריה שמצוידת במיטב המכונות ומנוהלת דווקא על ידי נגרית מומחית וידענית, טלי שמה. על ידה צוות הנגרייה שכל אחד ואחת ותפקידו, והרמוניה מלאה שמשרה אווירה נעימה ויצירתית.

בישיבה המוזכרת מעלה, הוחלט באופן כללי על יצירת שלושה ״ארגזי״ ארונות שיורכבו לאורך החלק האחורי הימני של הדיפנדר, כל ארגז ״ישב״ בנישה שמתאימה לעומקו וזה על מנת לא לבזבז נפח אחסון. הישיבה הסתיימה והוחלט על הוצאת מידות כלליות, חיצוניות, של כל ארגז וארגז שמתוכן יגזרו המידות הפנימיות. עוד ניתנו פתרונות אפשריים למיני צרכים, אבל זה יישאר לפרק הבא.