לטוס לאל על

רוני נאק

זהו. רשמית החום כבר כאן והדרום שהיה נפלא אלינו בחורף, סוגר את דלתות הכבשן שלו מאחרינו. אז עוברים צפונה. עדיין ירוק היכן שחשוב וזורם היכן שצריך. והיעד הוא נחל שלא ביקרתי בו שני עשורים לפחות. זה לא נחל שעוברים לידו בדרך לאנשהו, אלא נחל שצריך לנסוע אליו במיוחד – נחל אל על. ויש אומרים שזה נחל שמגיע עם יקב – הלא הוא יקב שאטו גולן הנמצא ממש בנקודת ההתחלה/סיום שלנו.

כך בבוקרו של יום שבת חם העמסנו זוגתי ואני שתי בנות – תיקים עם מים, כריכים וחטיפים לתוך יונדאי קונה אדומה ושמנו פעמינו צפונה. הפעם לא בדרך הרגילה אלא דווקא בציר המזרחי – כביש 90 שמביא אותנו אחרי נהיגה רגועה מאד וריקה מתנועה לצומת צמח שבדרום הכנרת. כאן התלבטות קצרה. האם לעלות לגולן דרך מבוא חמה או בני יהודה. "יש לנו קונה חזקה" אמרתי "נעלה ממבוא חמה". עם מוזיקה קאנטרי כרקע – עלינו בפיתולים תוך כדי הסברים לבנות שהנה כאן זה ירדן ועוד קצת שמה סוריה – ומתחת על נחל הירמוך רואות את הגשר המפוצץ? יופי. אנחנו עשינו את זה.

• מבחן דרכים יונדאי קונה

חולפים על פני מבוא חמה, גולשים ועולים מול ערוצו הרחב של נחל מיצר ולבסוף מגיעים לתחילת המסלול. שם תוכלו למצא חניה מתחת לאקליפטוסים גדולים – ויש שלט ברור מאד – וגזלן חביב עם גלידות ושתיה.

מסלול ההליכה הוא כ-7 עד 8 קילומטרים. ואנו בחרנו לרדת בתחילה למפל הלבן – ואז לעלות באפיק הנחל למפל השחור ומשם לחזור לרכב בהליכה על הטיילת המקסימה שמקבילה לערוץ ומחברת בין אבני איתן לאלי עד. אגב, כלל האצבע אומר שכדי לראות נחל תמיד עדיף לעלות אותו ולא לרדת. אז עלינו.

ההליכה לא קשה במיוחד. עם הסתייגות מקטעי הליכה בבוץ וחציה של נחלונים קטנים השוטפים את השביל. ברגע שמפסיקים לנסות לחמוק מהבוץ ופשוט – במכוון – דורכים בו, הכל הופך הרבה יותר קל. הבנות שלנו, שתיהן בנות 10 שקבלו תיק משלהן לסחוב – לא התקשו כלל למעט הצרחה המזדמנת מול חרדון או חרק לא מוכר.

אחרי כקילומטר מגיעים למורד התלול מאד למפל הלבן. המפל מקסים – זורם בכל השנה – והבריכה שתחתיו מלאה מים, דגים ומטיילים. אז גם אנחנו נכנסנו לטבילה קרה וממריצה.

אפשר בתכלס לסיים כאן ואחרי הרחצה לחזור לרכב. אבל לנו יש תכנית ואנו דבקים בה. אז המשכנו לראות את המפל השחור (שחור כי הוא מתחתר בשכבת בזלת. לבן כי המפל מתחתר בשכבת גיר). ההליכה לא מאד קשה – ויש נקודות של מים וצל רבות לארוכה. יש להיזהר מכמות גדולה של קוצים ולנו היה המזל להפתיע תן צמא שירד לנחל למרות המטיילים הרבים שהיו בו.

המפל השחור קטן ואינטימי הרבה יותר מהלבן. זורם ומקושט בשערות שולמית מקירותיו נוטפות המים. הזרימה מייצרת גם משב רוח נעים מאד וזה בהחלט מקום מבורך ומפנק לשהות בו – כמה שרוצים.

משם המשכנו בעליה תלולה ומאתגרת החוצה מערוץ הנחל לצידו האחורי של הישוב אבני איתן. ימינה על שביל ההליכה הסלול – ועליו דוך של ארבעה קילומטרים עד לרכב. בערך שעה של הליכה בנוף מרהיב ומלווה בהקנטות והצקות הדדיות.

כשהופיעה הקונה האדומה אחרי עיקול השביל כולנו נשמנו לרווחה. "ניצלנו!" הייתה ההרגשה. והיה כיף להחליף את נעלי ההליכה הרטובות בסנדלים. והמשותף לכולנו? רעבים!

את הפיקס מצאנו בצל תמר – נסיעה של כ-20 דקות עד לאשדות יעקב בעמק הירדן. קונה גלשה במהירות במורד ההר – הבנות רגועות עם שקעי הטעינה לניידים שלהן – וברקע הסטייק כבר מוזמן.