פנצרים נאצים ברמת הגולן

רוני נאק

זה תמיד מדהים אותי איך שמעגלים נסגרים להם. איך אותו פנצר 4 שיוצר באלפים רבים – כמעט 9000 יחידות על ידי מכונת המלחמה הנאצית – מסיים את חייו הארורים בפיצוץ קטסטרופי מפגיעה של טנק שרמן ישראלי.

טיפה רקע

היצור של פנצר סימן 4 החל עוד לפני המלחמה – בשנת 1937 – על ידי מפעלי משפחת קרופ אשר במשך מאות שנים הם חרשי נשק. ואם השם הזה נשמע לישראלי חצי-מוכר זה מכיוון שאפשר למתוח חוט רציף עד לטיסנקרופ הנוכחית – כן כן ההיא של הצוללות. אבל לא רק נשק הם יצרו, גם פסי יצור לתעשיית הרכב, ועוד דברים. ההיסטוריה של המשפחה הזו בהחלט שווה סדרה משלה – לגמרי בסגנון משחקי הכס – מההון שנצבר במלחמות אשר קדמו למלחמת העולם הראשונה ודרך המלחמות הגדולות ובהמשך הבעלות החלקית של אירן והמיזוג עם טיסן ליצירת טיסנקרופ. אבל זה כבר נושא אחר.

נחזור לפנצר – כבר אז שימוש רוחבי בפלטפורמה לא היה זר לגרמנים – והם ניצלו את הבסיס המוצלח של הסימן 4 גם כדי ליצר כלי משחית נוספים – מתותחי ארטילריה, נ"מ ו-נ"ט ניידים ועד משחיתי טנקים יעודיים. ואותה פלטפורמה הייתה תובת פלדה מודולארית שכוח ההנעה שלה הגיע ממנוע מייבאך 12 צילינדרים עם 300 כוחות סוס ותיבת הילוכים של ZF עם 6 יחסי העברה. הטווח היה כ-210 קילומטרים והמהירות עד 38 קמ"ש על הכביש. התותחים של הפנצרים הסורים היו מתוצרת ריינמטאל בקוטר 75 מ"מ שהוכיח במלחמת העולם את יכולתו לחדור את טנקי השרמן האמריקאים.

איך הגיעו לגולן?

משני מקורות עיקריים: מצרפת וצ'כוסלובקיה וכ-17 יחידות מספרד. לשם הגיעו פנצרים רבים כשלל לאחר כניעת הנאצית או במהלך המלחמה ככלים בידי צבא וישי, אשר תמך בגרמנים, או כוחות גרילה שסובבו את קני התותחים בחזרה לעבר הגרמנים. באותו הזמן – תחילת שנות ה-50' הסורים ניסו להעצים את כוחם הצבאי כמעט בכל דרך – ובשנת 1955 קנו בכסף מזומן – בהתעקשות של הצ'כים – כ-45 פנצרים שהצטרפו ל-40 היחידות מצרפת. עשור לאחר תום מלחמת העולם השנייה – הטנקים האלה היו רחוקים מלהיות חוד החנית – והם עלו הרבה כסף לממשלה בדמשק. לפי המקורות כ-6,000 לירות שטרלינג ליחידה.

פנצרים בגולן

יש מיתוס המספר כי וותיקי הוורמכאט מהצבא הנאצי הדריכו את הטנקיסטים הסורים. ההקשר היחיד שבו זה יכול היה להתקיים זה במידה ושבויי מלחמה גרמניים שעדיין היו בידי הרוסים הוכרחו להדריך את הסורים שבאותן שנים החלו להתקרב מאד לרוסים. אולי "יועצים" מהצבא המזרח גרמני? ייתכן. וייתכן שנאצים של ממש דרכו על אדמת תל דן. מחשבה מצמררת לכשעצמה. אבל זו רק ספקולציה או הדמיון של כותב שורות אלה. נחזור אלינו.

1964 – תקופת המלחמה על המים – פרוייקט סורי שנועד להטות את מי מקורות נהר הירדן ולייבש את ישראל. אנחנו הגבנו כי פעולה כזו תחשב לאקט של מלחמה. ומכאן החלה סדרה של תקריות ירי מהצפון – באיזור תל דן ודרומה לאורך הגבול הסורי שאז עדיין נשק לעמק החולה ומזרח הכנרת.

רק קילומטר אחד מתל דן שוכן כפר מבוצר בשם נוחיילה. אשר ממנו הגנו הסורים על תחילת תוואי תעלת ההטיה של המים בצפון. בנוחיילה היו שני פנצרים אשר ירו לעבר עמדות צה"ל ותל דן – וטנקים של צה"ל החזירו אש לשיבוש העבודה של הכלים הכבדים בתעלת ההטיה ולעבר הכפר. ב-3 בנובמבר 1964 התרחשה תקרית נוחיילה הראשונה. בה ירו טנקים של צה"ל – צנטוריונים שרק הגיעו אז – 89 פגזים לעבר הפנצרים והכפר. ללא תוצאות אפילו שהטווח המדוד היה רק 800 מטרים. טווח שאי אפשר להחטיא. בטח עם תותח ה-105 מ"מ החדש של הצנטוריון ומערכת הכוונות המודרנית. מי שהגיע לבחון את התוצאות של הירי היה ישראל טל, שרק שלושה ימים לפני כן מונה למפקד גייסות השריון. כשטל הבין שאף טנק אויב לא הושמד – הוא רתח מזעם. בתחקיר שהיה אחר כך הוא אמר "צה"ל לא יכול לשתק את אש האויב, לא התותח". ההכרה כי הגורם האנושי היה הסיבה לכשלון – הפכה לאבן דרך בתולדות חיל השיריון. אחריה – שיפור דיוק התותחנות בטנקים קיבל חשיבות ראשונה – ממש מהפכה בחיל ובדרך שבה מכינים את הטנקים ללחימה, מדריכים את הצוותים, פורסים אותם בשטח ואפילו איך בוחרים את המטרות ולאיזה מהן לירות קודם ובאיזה סוג פגז.

סוגרים חשבון

המלחמה על המים, הייתה רק אחת הסיבות לפתיחה שלנו במלחמת ששת הימים. ובשלב הזה כבר היה די ברור שעומדת להיות הסלמה. לכן עובתה מחלקת הצנטוריונים בתל דן במחלקה נוספת של טנקי שרמן. גם הם, כמו הפנצר, יוצאי מלחמת העולם השניה – אלה שעברו עדכונים רבים ובהם תותחים מחוזקים עם מערכות בקרת אש יעילות ומנועים חזקים יותר. עם השרמנים כבר היה לצה"ל ניסיון מבצעי. והשרמנים היו אלה שניצבו בעמדות החזית בעוד שלצנטוריונים היה תפקיד משני.

רק 10 ימים אחרי התקרית הראשונה בנוחיילה – פרצה שנית האש. והפעם בקנה מידה גדול הרבה יותר כולל הפגזות על הישובים האזרחיים והרוגים אצלנו. הטנקים זינקו לעמדות, אלא ששרמן אחד כשל ואת מקומו תפס צנטוריון. תוך דקות ספורות פגזים מדוייקים פילחו את השריון הדק של הפנצרים ואלו התפוצצו לכל רוח. השמועה בדבר הקלות שבה נפגעו הפנצרים פשתה בקו המוצבים הסורים – ובהמשך הלחימה תפס צה"ל פנצרים אשר ננטשו בשטח – הלוחמים שבהם נמלטים רגלית לדמשק.

הפנצרים האחרונים ננשטו או הושמדו במהלך מלחמת ששת הימים. ואלו היו הקרבות האחרונים של הטנקים אשר נבנו על ידי הנאצים, וסיימו את חייהם בכוונות התותח של חיילים ישראלים.

ואם השם ישראל טל אומר לכם משהו – הוא היה אבי פרוייקט טנק המרכבה – וצוטט כמי שנשאל איזה טנק מהקיימים עדיף על כל האחרים בשדה הקרב. השיב "הטנק בו הצוות הטוב יותר הוא אשר ינצח".

לצילומים נוספים: https://www.facebook.com/DimaWaPhoto/