שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
הכתבה המקורית תוכננה לפרגן לציר המושקע והיפיפה של דרך נחל שקמה (מנתיב העשרה ועד לשמורת פורה שעל כביש 40 ליד בית קמה). במקום זה, הושלכנו כולנו למציאות אחרת לגמרי ושבוע חמישי ללחימה מחייב לצאת להתאווררות ולנשום שוב את השטח ואת היערות – גם אם זה רק לכמה שעות קצרות. למסלול של נחל שקמה – עוד נחזור ובקרוב.
מסלול הטיול הפעם הוא ביער אשתאול, עשינו אותו על סקייוול ET5 חשמלי ללא הנעה כפולה, והוא אינו מציב בעיות עבירות כל שהן. אופי הקרקע יאפשר גם נסיעה זהירה אחרי גשמים קלים ולא תמצאו מכשולי בוץ בלתי אפשריים לאורכו – הכל כמובן מחייב שיקול דעת וניהול סיכונים זהיר.
נקודת ההתחלה שלנו היא תחנת התדלוק "פז" של מסילת ציון. אליה תגיעו מכביש 1, עד למחלף שער הגיא ובו תפנו לכביש 38 לעבר בית שמש ואחרי כקילומטר תראו את תחנת פז בצד מערב של הכביש. בתחנה הזו גם קיימת עמדת טעינה אולטרה מהירה – להתפנק בבוסט מהיר של אלקטרונים לפני הכניסה לשבילי היער.
• איך עובדת בלימה מאחזרת ברכב חשמלי?
מתחנת הדלק נמצא את הכביש הקטן (והשבור) הנע ממערב לכביש המהיר וניסע בו לכיוון צפון. חלפנו על פני הכניסה לדרך בורמה (סימון שבילים אדום) והמשכנו במקביל לכביש עד שפגשנו סימון שבילים שחור העולה מערבה ולידו לולים גדולים. שם תראו את השלט של "יער אשתאול" ובהמשך חיצים המפנים למצפור שער הגיא. נסענו למצפור.
במקום תגלו עצי חרוב ענקיים, מראה של מחלף שער הגיא ואת אתר ההנצחה לגדוד החמישי ולתזמורת האדומה (רשת ריגול שפעלה נגד הנאצים במלחמת העולם השנייה. אחרי שפעילותה נחשפה, הנאצים הקימו יחידת ביון-נגדי שתפקידה היה לחסלה! בסוף 1942 נתפס מפקד התזמורת לאופלד טרפר. בהמשך הצליח טרפר לברוח מהשבי, שב לברית המועצות, ולבסוף אחרי שנים רבות עלה עם משפחתו ב-1975 לישראל).
חזרנו לאחור עד לצומת עם השביל המסומן בשחור ופנינו ימינה (מערבה) על השביל הרחב הנע בין חרובים לאורנים. משמאל לרכב הנוף של יער אשתאול, שנשתל בשנות ה-50', ממלא את השמשות בירוק וטוען את הנפש. לאחר כקילומטר הגענו לחניון גדול למדי של "גבעת חתול" – מקום נהדר לארוחת בוקר או קפה חזק של שטח.
היעד הבא הוא עין חילה – אליו הגענו אחרי פרק נסיעה יחסית ארוך לתא שטח הזה, סדרה של פניות וירידה לערוץ נחל מאיר שמקושט בכרמי גפנים יפיפיים. גם בעין חילה תמצאו שולחנות קקל ממוקמים היטב, אולם בעונה הזו אין בו מים, ורק הגשמים יביאו לזרימה בנחל ויוסיף את מוזיקת הרקע של פכפוך המים למקום הזה. הנקודה הזו, הייתה על הדרך שבה חלפו המשוריינים בדרך לירושלים הנצורה – כשהם עוקפים את לטרון שעדיין נשלטה על ידי הירדנים.
המשכנו על השביל המסומן בסימון שחור שעתה מטפס בסדרת פניות על הצד הדרומי של נחל מאיר. ככל שעלינו בשביל כך נפתח נוף יפה יותר מהשמשות, ונסיעה עם החלונות פתוחים אפשרה לקחת מלא הריאות אוויר מדהים.
בצומת השבילים הגדול הראשון פנינו שמאלה עם סימון שבילים ירוק. השביל הזה ממשיך בקו גובה אחיד, פחות או יותר, במשך כשני קילומטרים. חלפנו על פני צומת שבילים עם סימון כחול והמשכנו על הסימון הירוק עד לצומת שבילים גדולה במפגש עם דרך בורמה ב"חניון הסרפנטינות" (סרפנטינות – מילה הבאה לתאר כביש תלול המכיל פיתולים ועיקולים רבים והדוקים). אנו לא ירדנו באותן סרפנטינות אלא ישבנו רגע על הספסל לעיון במגוון הספרים המקסים שיש בארגז ספריית השביל.
ממנה, ובלי לשמוע חדשות ברדיו כבר כשעתיים, נצמדנו לסימון האדום על כביש האספלט הצר בקטע הזה של דרך בורמה. לא אחת יש בו תנועת מטיילים ערה, ונזהרנו לשמור על קצב נסיעה בטוח "בהתאם לתנאי הדרך".
אחרי כשלושה קילומטרים שבהם נסענו על פאת היער הגענו למצפה הראל. מגדל התצפית אמנם לא נגיש אבל יש במקום תבליט עצום המתאם נפלא את הנוף הגדול שעינינו רואות. לא רחוק מכאן, על קיר "בית הקשתות" אליו לא הגענו, הוצא להורג מאיר טוביאנסקי שהוצא להורג בשל בגידה במהלך מלחמת העצמאות. אולם בהמשך האמת התגלתה, שמו טוהר והוא נקבר בהר הרצל והמוציאים לאור של גזר דינו נשפטו.
כדי להרים מעט את מצב הרוח סיימנו את הטיול ביקב קלו דה גת. שם גם אתם יכולים לסייר ולטעום. יש לתאם זאת מראש והעלות היא 150 שקלים לאדם.
מהיקב, הנהג שלא טעם מן היין (וצריך להתאזר בסבלנות להגעה הביתה כדי לזכות לטעימה מהבקבוקים שקנינו), הביא אותנו לכביש 44. בו יש שתי אפשרויות. לפנות ימינה לצומת נחשון ובחזרה הביתה או שמאלה למחלף שמשון ולפשיטה על המעברים של IKEA (ויש בחניה עמדות טעינה!).
