סקודה אוקטביה יוצאת לשטח

רוני נאק

במהלך השנים האחרונות, לצד שטף של רכבי פנאי, חלקם הגדול בעלי הנעה קדמית בלבד, אנו עדים לעליה בפופולאריות של מגמה הפוכה: מכוניות משפחתיות לחלוטין שזוכות להגבהה ולמערכת הנעה כפולה אמיתית, כזו שמיועדת לאפשר להן להגיע באומץ לקרח, שלג ואפילו חול.

AMC  בארה"ב הייתה הראשונה שעשתה זאת, עוד בשנות ה-70 עם מכונית סטיישן תמימה שזכתה להנעה כפולה – אך סובארו הייתה זו שהפכה למזוהה ביותר עם הז'אנר. עם זאת, לא נשכח בדרך את טויוטה טרסל, את הדגמים המשפחתיים של סוזוקי, אפילו את גרסת ה-4X4 של מיצובישי לאנסר-וגם את סקודה. כן, לסקודה יש בהחלט דגם משפחתי, סטיישן, מוגבה: הוא נקרא סקאוט.

כעת, במסגרת הרה אורגניזציה שסקודה מבצעת בהיצע דגמי האוקטביה מציגה היצרנית גם גרסת סקאוט חדשה, שעברה את כל שדרוגי המראה של משפחת האוקטביה המחודשת. הסקאוט מוגבהת ב-30 מילימטרים ביחס לסקודה אוקטביה רגילה, ומוצעת רק בגרסת סטיישן-ורק בגרסאות בעלות הנעה כפולה. כדי להבדיל בין סקאוט ובין אוקטביה רגילה, זוכה הסקאוט למיגון תחתון, פגוש שונה, חיפויי גלגלים כהים וגם-מיגון למערכת הבלימה. מערכת ההנעה הכפולה מוכרת היטב – וכוללת דיפרנציאל מרכזי המחלק את הכוח באופן אלקטרוני בין הסרנים-ותוספת מבורכת- מערכת EDL, כלומר דיפרנציאלים בעלי נעילה אלקטרונית בשני הסרנים במערכת ניתן לשלוט במידה מסוימת, באמצעות מצב OFFROAD.

היצע המנועים כולל שתי גרסאות של מנוע  TDI 2.0 המוכר של סקודה – אחת מפיקה 150 כוחות סוס – ומזניקה את הסקאוט ל-100 קמ"ש תוך 9.1 שניות-והשנייה מפיקה 184 כוחות סוס, מספיק כדי לזנק ל-100 תוך 7.8 שניות מכובדות. אה, עוד דבר חשוב: דווקא בגלל מנועי הדיזל, הסיכוי שנראה את הסקאוט בישראל נמוך למדי. כאן אוהבים בנזין. חבל.