שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
כשהשעון העיר אותי השעה הייתה 0200 בלילה. מוקדם מדי לכנות את השעה הזו לפנות בוקר. האמת תיאמר שבזמן שהתארגנתי ליציאה חשבתי, רק לשניה אחת: "למה אני עושה את זה לעצמי"?
• מבחן דרכים שברולט טריילבלייזר
דלת הבניין נפתחה ללילה קייצי מהביל שכל מה ששומעים ברחוב זה את מנועי המזגנים בכל הבניינים סביבי. בדיקה מהירה שכל הציוד שהועמס בערב בשברולט טריילבלייזר – אכן נמצא בו, כשמנוע הטורבו התעורר מנמנמום והתחלנו להתגלגל ברחובות הריקים לכיוון היציאה מן העיר. חשבתי לעצמי איזה כיף. אין כאן אף אחד. אחרי שבוע של פקקים וחום וביידן וסטרס. הכבישים לגמרי לעצמי. בערך.
הימים הם ימי החופש הגדול וגם בשעה מאוחרת כזו עדיין יש נערים סהרוריים שמשוטטים כמו זומבים ברחוב. "כדאי להזהר" אני חושב לעצמי כשלהקה של אופניים חשמלים ועליהם מורכבים חולפת בנתיב הנגדי. שלושה רמזורים מאוחר יותר הטריילבלייזר יורד לכביש 531 – אני מדגדג את המתגים של בקרת השיוט ומציב מהירות שיוט שלפי ה-WAZE תביא אותי לכניסה למצפה רמון בשעה 0430.
כביש 6 ריק לגמרי, מעליי הירח מלא לגמרי – כשהשברולט מזיז את הנוף לאחור בשטף אחיד. אני נותר עירני וסורק הרחק לפנים שלא יהיו הפתעות שקוראים עליהן אחר כך בעיתון. המפגש הבא שלי עם המיתוג של בקרת השיוט מגיע רק בפניה שמאלה לכביש 40. הרמזור מתחלף לפני שאנו מגיעים לעצירה מלאה – והטריילבלייזר מאיץ בעליה הארוכה של סובב באר שבע. צומת אוהלים כבר יש ארבע מכוניות לפניי ברמזור. הם יחד. נוסעים לאט אחרי הפניה דרומה – ואני עובר אותם בזריזות נהנה מהאופן שבו תיבת ההילוכים מדלגת בין תשעת ההילוכים שבה.
בכניסה למצפה רמון מד הטמפ' מורה על 18 מעלות. מושלם. הלחות דווקא די גבוהה – 100% לפי אתרי המזג אוויר – וזה בדיוק מה שאני והחבורה הסהרורית רוצים שיהיה. מתארגנים במהירות – מרכיבים את האופניים, מתקינים פנסים ועולים על בגדי רכיבה ארוכים. כי ממש צונן. אנו ממהרים להתחיל לרכוב כשהמכוניות נותרות נעולות מאחור בחניון הצמוד לתחנת התידלוק בכניסה לעיר (למה סומנה בכחול-לבן? לשנורר כמה שקלים מהחולפים?).
חושך מצרים. עוד אפילו אין דוק של התחלה של קו אור מכיוון השמש. ואנו רוכבים על הסינגל שלאורך המצוק. עם דרייב של להתחמם מהקרירות שלא רגילים לה וגם מונעים מ-FOMO של מהמר בורסה כפייתי שלא לפספס את התופעה שבאנו לראות. גלישת עננים.
מה קורה שם בעצם? אז ככה. התופעה הזו מתרחשת דווקא בקיץ. כשביום חם מאד ובלילה בהר הנגב (כשידוע מגיע לכ-1000 מטרים מעל לפני הים בהר רמון) דווקא די קריר. החום יוצר אידוי, הקור יוצר עיבוי ואדי המים יוצרים עננים. ומים, אפילו בצורת עננים יש להם מן נטיה כזו להגיע ולזרום למקומות הנמוכים-יותר שבסביבה. למשל למכתש רמון. אלו שכבר נושרים מושכים אחריהם את הבאים ממערב וכך נוצר מצעד של עננים, לפעמים שמיכה ממשה, שמגיעים לשפת המכתש, צוללים פנימה ונעלמים כבמטה קסם.
רכבנו במהירות שלא לפספס את הקסם. חמישה רוכבים מאמצים עיניים לאור הפנסים דוחפים חזק כדי להגיע לאותה נקודה שבא אפשר לראות הכי טוב. בכל פעם שהגענו לקצה, נראה היה שהנה עוד קצת, מעבר לקימוט הבא, תהיה תצפית יפה יותר. ועוד יותר יפה. אין גבול. וכשנדמה היה שמצאנו כבר את הקיר המושלם, עמודי חשמל גדולים מסתירים את הנוף ומותחים כבלים אלכסוניים לתוך הפריים. אז רכבנו עוד. שלא לפספס. כי בכל זאת, גלישת העננים היא תופעה שקורית למשך שעה אחת בלבד. קצת לפני הזריחה, קצת אחרי הזריחה. בלילה לא רואים כלום ואחרי שהשמש מעבירה להילוך שני, העננים מתפזרים.
מצאנו את הפינה שלנו וישבנו לחכות לזריחה ולראות את מצעד העננים שרצים כמו למינגים לתהום ונעלמים בה. נדירות ההזדמנויות לראות את הזריחה בלב המדבר, בטח במקום כל כך יפה ואני לא בטוח שהצמרמורת שאחזה בי הייתה מהרוח הקרה או מהתחושה להיות כאן, במקום כזה מוקף חברים – בהחלט בר מזל.
השמש עלתה, כמו בכל יום, אלא שהפעם נראה היה שהיא דווקא לא ממש זהה ואילו אנו, על ספינת כדור-הארץ, שועטים בחלל במהירות משוגעת אולי 100 אלף קמ"ש, אולי קצת יותר.
יצאנו ל"לופ". רכבנו עוד קצת לאורך שפת המכתש על הסינגל המסומן, התרחקנו ממנו לתוך נחל חווה שמהר מדי החליף את הסינגל לדרך 4X4 אשר החזירה אותנו מערבה עד לצומת הרוחות כשבדרך אנו חולפים ליד סדרה של בורות מים כשאחרון שבהם "בור הקצינים" כבר ממש קרוב לכביש.
אנקדוטה מעניינת לגבי נחל חווה מספרת על כך שהנחל שינה את כיוון זרימתו. בעבר הרחוק, לפני הסחף האדיר שחפר את מכתש רמון, הנחל זרם ממזרח למערב. היווצרות המכתש ושחיקת הקרקע סביבו שינו את השיפועים בשטח וכיום נחל חווה זורם ממערב למזרח. חמוד.
חצינו בזהירות את כביש 40, חלפנו על פני בה"ד 1 ופגשנו שוב את סימוני שביל ישראל לאופניים. על בסיסו חזרנו בטיפוס ארוך שהפיק קיטורים מחלק מהרוכבים, דרך נוף הר הנגב קלאסי ובמזג אוויר נפלא – חזרה למכוניות במצפה רמון. לא לפני שאמרנו שלום להר גמל ורכבנו עוד קטע אחד אחרון ממש על שפת המצוק על הטיילת הנגישה והמושקעת שנבנית במקום. בסופה של רכיבה כ-28 קילומטרים מדבריים מפנקים ורק כ-350 מטרים של טיפוס – לא נורא בכלל.
בילינו אמנם כארבע שעות על האוכף, אבל השעה אפילו לא תשע בבוקר. נפלא! רעבים נחתנו כולנו, אחרי נסיעה קצרה, בכנענייה במדרשת שדה בוקר. מעדניה, מסעדה, סנדביצ'יה מהטובות יותר שנתקלתי בהן. עם תפריט מעניין ויצירתי לכריכים מושקעים מכל הסוגים – מומלץ בחום.
החברים התפזרו לדרכם. בכל זאת יום שישי יום קצר. אבל אני עוד לא קיבלתי את הפיקס המדברי המושלם. נשארתי באיזור הר הנגב עוד קצת. חקרתי מעט שבילי 4X4 עם הטריילבלייזר שיש לו מה לומר בשטח – וסגרתי את החלק הזה עם אספרסו חזק באחד הלימנים המוצלים שעדיין סיפק בריזה נעימה כשמחוצה לו השמש החלה בטיגון היומי שלה. לחות הבוקר נעלמה לגמרי ועם קפה חזק וכריך נפלא בבטן – כיוונתי את האף של השברולט בחזרה הביתה. ה-WAZE אומרת לי שאגיע למקלחת עד 12:20 ואני חושב לעצמי: "איזה מזל שעשיתי את זה לעצמי".
