פורד אפיק ישראל – חד יומי חד קרן

רוני נאק

צילומים: רונן טופלברג/תומר פדר/כרמית ארנרייך

זהו זה! פאק נרשמתי לאפיק. רק הקליק על העכבר והשיחה הקצרה עם גל צחור – היזם של הפרויקט המופלא הזה – הזרימו כזו כמות של אדרנלין שקצות אצבעותיי החלו לזמזם. וכי אני מכיר את עצמי – ולהיות הכי מחויב הצהרתי על ההרשמה בפייסבוק. כי להבריז זו לא אופציה וזה בטח לא יהיה הוגן כלפי מי שלא הצליח להירשם. אז אני מחויב – וכדי לחגוג את ההרשמה צעדתי לחנות האופניים לא הכי קרובה לביתי והתחדשתי ב-ביב חדש. מכניסה רכיבה כאלה, עם שלייקס וריפוד היכן שחשוב. יש הקוראים לזה חיתול. BIB עדיף.

ובזמן שהטובים והמהירים מתאמנים ל-EPIC חודשים מראש, עם תכניות אימון סדורות, ליווי של תזונאים, ומאמנים קשוחים העוטים מסכות עור ובידם מגלב להצליף במזדנבים – אני הייתי עסוק ב"חיים" – שזה פחות או יותר הכל חוץ מלהתאמן לאפיק. ואז גלצה הציע שאולי ארכב בזוג עם דמות תקשורתית נוספת – כך נוכל לרכוב את הלופ הארוך של ה-60 וחצי ק"מ ולא את לופ הבודדים של רק 35 קילומטרים. ואני עונה "בטח" וחושב "וואי זמיר". ואתו בן זוג אפלטוני הוא טיפוס שזלל מרתון ברלין רק שבועיים קודם, יש לו אחוזי שומן של נער מתבגר ואנרגטי כמו טוקו סלמנקה. אז אני יותר טכני ממנו – יופי. אבל במסלול של 1350 מטרים מצטברים של טיפוס, צריך רגליים, ריאות – ושילוב של שני אלו במנות גדושות. אז התחלתי להתאמן – שבועיים וחצי לפני הזינוק.

פורד אפיק ישראל מתקיים זו השנה השישית. במתכונת של שלושה ימי תחרות שבכל אחד מהם יש זוכים אולם הזמן המצטבר הקצר ביותר על פני שלושת הימים יעלה רק צמד רוכבים אחד (רוכבים בזוגות אמרתי?) לראש הפודיום בכל אחת מהקטגוריות שיש. המירוץ הוא מפעל הנצחה לגיורא צחור ז"ל ועם השנים הפופולאריות שלו עלתה לא רק כאן אצלנו אלא גם בחו"ל. זה אולי מסביר את השפות הרבות ששמעתי בארוחת הבוקר במלון יערים – בלב כפר התחרות של מעלה החמישה (מעל אבו גוש למאותגרים גיאוגרפית).

אז איך התאמנתי אתם שואלים? ובכן היו לי תכניות שונות ומשונות – ושילובים שקיבלתי ממבינים, יו-טיוברים ואושיות. לקחתי את כל המידע הזה – הכנסתי לבלנדר במהירות גבוהה ופינג – מה שיצא זה יום רכיבה ויום ריצה – עם יום מנוחה יחיד בשבוע. וזה לא היה פשוט לשמור על הקצב בין החגים, ביקור של משפוחה מחו"ל ורצף בלתי אפשרי של ארוחות חג. אבל הצלחתי להוריד 2 ק"ג. ורכבתי ורצתי מספיק קילומטרים בקצב נאה וברמות עצימות גבוהות – גם וורטיקליות – כדי לקבל בטחון שהנה אני עושה את זה בסבבה.

את הבית עזבתי ערב לפני – מוודא בפעם ה-20 שלא שכחתי את הדברים החשובים. כמו אופניים, קסדה, BIB חגיגי, וקופסה של 24 ג'ל אנרגיה וגם ג'ארה של אבקה איזוטונית. לילה טרוף שינה – השכמה עוד כשחושך והציפורים נוחרים על העצים – טרק קרבון הופ על גג סובארו ויוצאים ירושלימה. בתפקיד הנווטת, רס"ר סדר ולו"ז וסיוע מוראלי – כרמיתוש – שנותנת לי בראש על הסלעים אבל אני לא רואה אותה ממטר בעליות.

כפר התחרות נראה כמו משהו מחו"ל. דגלים מונפים, סדרנים מסדרים, כל רכב מופנה לאיזור שהוקצה ערב קודם במייל – וגם ערפל בוקר כזה שירד על ההר ויצר אמביאנס של מקום אחר. לא ארגז החול המזרח תיכוני שלנו. בחדר האוכל המולה – תשמעו שם אנגלית, הונגרית, גרמנית ושפות נורדיות כמו איסלנדית.

על קו הזינוק צפיפות ו-ויברציות. כ-600 רוכבים להוטים להתחיל כבר את היום השלישי והאחרון. אני שומר פאסון – לידי שני אריות צעירים מחממים שרירים על טריינרים. והשותף שלי לרכיבה – פנתר. 25 וחצי קילומטרים עד לנקודת ההאכלה הראשונה – רובה במורד – אני לא מודאג. יוצאים לדרך. מסוק מעל. כרמית צועקת לי מהקהל ויאללה.

לא זזים. פקקים. דווקא את הירידות המהירות ביותר אי אפשר לנצל כדי להתקדם בדירוג. השביל סתום מרוכבים – ויש כבר נפילות והחלקות מהדרדרת של סוף הקיץ – ומהטרפת של הזינוק שלא רואים בעיניים. לפחות השמש מסתתרת מאחרי העננים ומזג האוויר נהדר. אני על זנב קשיח עם גלגלי 29 אינץ' – סייח מירוצים העונה לשם "פרארי" ואני נותן היכן שיכול, משפר מיקומים לקראת התידלוק. שלוק מהיר, ריפיל לשלוקר, איזוטוני וממשיכים. לטיפוס, תלול, מדורדר, מדורג, וסביבי רוכבים משורגי שרירים הולכים ברגל כמו גדולים. "מה אני לנדקרוזר?" מפעיל נעילות דיפ' מנטאליות ונותן עוד דוושה ועוד אחת, הגלגל האחורי מסתחרר ואין יותר שוונג. הולך ברגל.

נקודת התידלוק הבאה היא ב-45 ק"מ. עד אליה יש שביל אבנים מהרעים שאני מכיר – עוד מהימים שהייתי עוזר לגידי קטנוב לארגן "מסע ניווט לא תחרותי" לרכבי 4X4. קילומטרים של שבילים עם אבנים שתולות שהאופניים נחבטים בהם – ויש שלא שורדים ראיתי לפחות שני רוכבים עם חישוקי גלגל שבורים – ואני על זנב קשיח, מקבל כל אחת מאלו הישר בזנב שלי – וכואב. אוי כל כך כואב.

מתחברים לסינגל ראפה המסומן – אני מכיר אותו, ואפשר להגביר מעט  קצב – נותנים פוש יחד לתחנת ההאכלה – אלא שאז השרירים ברגל שמאל שלי מתחילים להבהב עם נורית צהובה – "גש למוסך".

"רגל שמאל מתחילה להיתפס שלי" אני צועק לכרמית שפוגשת אותנו בק"מ 45. ראיתי את הסובארו שלי כבר קודם ואו כל-כך שמחתי שהיא שם. חיבוק מזיע, דוחף בכוח בקבוק שלם של איזוטוני, ג'ל ומנסה לשחרר את רגל שמאל. ריפיל שני לשלוקר של 3 הליטרים שלי וממשיכים. הקצב טוב, מישור וקצת מורד ונותנים עבודה נאה עד לתחתית המורד ולעליה של נחל יתלה בחזרה לסיום – בערך 56 קילומטרים מהזינוק – רק 5.5 קילומטרים לסיום. ובום! רגל שמאל נתפסת.

"קח מלח" צועק לי אחד. "קח מלח" צועק לי שני. "ישכה מלח?" אני צועק לשלישי. לקחתי כדור מלח – והופה – קסם. 20 שניות השריר נפתח. אני עולה על האוכף וממשיך לטפס – השותף שלי רק עכשיו סיים את החימום. "נאקי" הוא צועק לי – וכבר התרגל לשמוע "כאן" קרוב אליו. אלא שעכשיו הוא כבר לא שומע כלום – כי שלושה קילומטרים מהסיום אני שוב נתפס – והפעם יותר ברצינות. עוד שנור אחד של מלח, ג'ל בתנועה והופה כרמיתוש מופיעה בצד השביל – מציעה שלוק מים, שפריץ על צוואר – אבל אני לא. רוצה רק לנצח את ההר הזה ולא לתת לשותפי לחכות. הכביש מגיע – והייתי בטוח שהנה דיווש בסטייל אחרון על האספלט ונגמר. אבל לא – מסובבים את בתי הישוב, בשתי עליות חדות, ואכזריות אחרי שכבר הייתי משוכנע שהכל מאחרי. ויש מאחרי – בחור ויקינגי עם חולצה עליה הדפס של דגל איסלנד ואני לא אתן לו לעבור. את הקרב הקטן הזה אני אנצח. נותן את המעט שנותר, חובר לניסים ואנו חוצים את קו הסיום יחד 5 שעות ו-12 דקות מהזינוק. המנצחים – רוכבים אולימפיים אגב, עשו זאת בשעתיים וארבעים בערך. סחבה.

אחרי 9 ליטרים של מים, בערך 2.5 ליטרים איזוטוני, 5 ג'לים ושני כדורי מלח, אני מבסוט. היה קשוח, היה מתסכל היה כיף גדול. וכמו בחד-יומי ההוא שרכבתי בדליה לפני שלוש שנים זה רק נתן לי יותר דרייב לעזוב שטויות ולהשקיע יותר בספורט הנפלא הזה. עבר קצת יותר משבוע מהמירוץ ואני עדיין חווה אותו בזיכרון, בשרירים ובצילומים הרבים שהמשתתפים העלו. זו הייתה גם הפעם הראשונה בה הרגשתי כמה כוח ואנרגיה נותנים המעודדים שבשוליים ואיזה כיף זה עושה לרוכבים שמקבלים עוד BOOST של אנרגיה מהאנשים שסביבם – וכשהמעודדים הם בני משפחה ואהובים התיגבור הוא בריבוע.

תודות לכל המארגנים, המתנדבים, נותני החסות והאנשים הטובים שיצרו את פורד אפיק ישראל. ביניהם אפשר למנות את קק"ל, משרד התרבות והספורט, מועצה אזורית מטה יהודה וגם גופים מסחריים רבים שמבינים כי החיבור לספורט יעשה להם רק טוב. וכמובן לגל צחור ולכל המשפוחה על המפעל המדהים הזה.