רוני נאק
זוכרים את זה? בטא מול VHS? זוכרים מי ניצח? זה שהיה עם איכות הקלטה טובה יותר? זה שהיה בעל רזולוציה טובה יותר? אולי זה שהיה עם איכות צליל ותמונה יציבה יותר? לא. ה-VHS ניצח לא כי היה אובייקטיבית קלטת וידאו טובה ואיכותית יותר אלא בשל העדפות הצרכנים שסוני, היצרנית של בטאמקס, התעלמה מהם או שחשבה שתוכל להכתיב לשוק מה שהוא רוצה. דבר שקורה מדי פעם לתאגידים גדולים וחזקים.
בעולם שלנו, זה של המכוניות, יש "מהפכה". שינוי מהותי המתרחש לראשונה מאז המצאת המכונית. המהפכה היא המעבר להנעה חשמלית. גם אם בשלב הזה, בשנת 2022, עדיין רוב המכוניות הנמכרות מונעות דלקים אבל אין ספק שהעתיד, בעולם המערבי לכל הפחות הוא הנעה חשמלית. אבל איזה?

כרגע האופציה הרווחת בכלי רכב פרטיים ומסחריות קלות היא סוללות. ליתר דיוק סוללות ליתיום-איון היא הטכנולוגיה המובילה עם וואריאציה קלה של הנוסחה בין היצרניות שונות.
מנגד יש את תאי הדלק. כאן משתמשים בקלינגיות של אטומי המימן (החומר הנפוץ ביותר בטבע) כדי לחבר אותו לחמצן ולקבל זרם. תוצר הלוואי הוא מים (זוכרים? שני אטומי מימן ואחד של חמצן) וחום עודף. הזרם נאגר בסוללת ליתיום קטנה ומוזן למנוע חשמלי. היתרונות על פני סוללה? טווחי נסיעה ארוכים מאד וחשוב מזה זמן "תדלוק" של דקות בודדות – כמו בנזין.

אבל…יש למימן בעיות. למשל בהובלה ואחסון מכיוון שהוא רגיש אפילו יותר מבנזין ומתלקח בשמחה. מצד שני אם למדנו להתמודד עם הובלת דלקים במשאיות ברחבי הארץ מזה עשרות שנים בלי אירועי שריפות/פיצוצים הצרובים בתודעה הציבורית, אז כנראה שנתמודד גם עם הובלת מימן לתחנות התדלוק.
מזוהים שלושה סוגי מימן לפי אופן הפקתו (מימן נשאר מימן): מימן אפור, מימן כחול ומימן ירוק. המימן הוא אותו אטום בדיוק כשההתייחסות היא לדרך הפקתו. המימן האפור מופק מתוך גז טבעי. בדיוק כמו זה שיש אצלנו. הבעיה שזה יוצר את אותו מכלול מזהמים כמו שאיבת נפט או גז טבעי. וזה אומר קידוחים והגעה למשאבי טבע מתכלים. דלק 100% נקי זה לא יהיה בצורה הזו.

המימן הכחול הוא מימן המופק כתוצר של טיפול בנפט גולמי. באותו חומר גלם, נפט, העולה ממעמקי האדמה יש גם גזים שונים. בתהליך הפקה כזה, מצליחים להפריד וללכוד את הגזים שבנפט. אחד מהם הוא מימן. הבעיה היא שהרבה גזים אחרים לא הכי סביבתיים, כמו פחמן דו חמצני, גם הם בעסק הזה. כך שבסופו של דבר להפקת המימן הכחול יש חתימה סביבתית משמעותית למדי. אז הוא לא מקור מוצלח לאנרגיה נקיה.
ואז יש את המימן הירוק. זה מופק בתהליך אלקטרוליזה על ידי יצור חשמל ממקומות מתחדשים (רוח, שמש וכיוב'). אלא שהתהליך הזה עדיין מאד יקר, מאד לא יעיל ונראה שדי מחטיא את המטרה אם צריך לייצר חשמל כדי להפיק את הגז ואז שוב להפוך אותו לחשמל בתאי דלק. לא מאד יעיל בהשוואה למשל לטעינה ישירה של סוללות הרכב משבשבות הרוח.

מה שכן המימן הירוק יכול לעשות זה לשמש כמאגר של חשמל. בדיוק כמו פרוייקט אגירה שאובה או מיכלי האוויר הדחוס בקיבוץ יהל. לנצל עודפי יצור שלא בשעות העומס כדי לייצר מימן שבעצמו ישמש כמקור כוח להזנת תאי דלק ויצור חשמל בשעות הלילה או בעומסי הקיץ.
בהעדר אופציה שלישית, באיזון בין סוללות לתאי הדלק יש כרגע מעין הסכמה שהסוללות תהיינה הבחירה העדיפה למכוניות פרטיות ואילו תאי הדלק (מימן) מתאימים יותר ליישומים מסחריים ומשאיות שבהם כל ק"ג נוסף של סוללה זה ק"ג פחות של מטען שמקבלים תשלום על הובלתו.

איזה משתי הטכנולוגיות האלה יהיה בסופו של דבר ה"שלטת" בכבישים, עדיין מוקדם לקבוע. שתיהן עדיין באבולוציה והתפתחות מתמדת וכל רגע אנו עשויים להיות מופתעים מפריצת דרך שיכולה לטרוף את הקלפים ולשנות את כללי המשחק. מה זה אומר על שמירת הערך של המכוניות בעלות הטכנולוגיה הנוכחית? שאלה טובה שכל תשובה לה תהיה בבחינת ספקולציה לא מבוססת.
אז האם מימן עדיף על הסוללות? התשובה היא כן…ולא. תלוי ביישום ומה אתם צריכים שהמכונית תעשה בשבילכם. לא להיפך.