רוני נאק
זה איכשהו תמיד אחד המקומות האלה שעוברים "בדרך ל…". וכשאני חושב על יציאה מהעיר משום מה תמיד הנסיעה נגמרת בגולן, בערבה או בקצה אחר של המדינה. לא הפעם. רק כ-45 דקות ממרכז הארץ וכ-20 דקות מחיפה והקריות תמצאו את יער הקיבוצים – שבימים אלה של סוף חודש מרץ נראה הכי טוב שרק יכול להיות.

איך מגיעים אליו? אפשרי מכמה כיוונים. אנחנו עלינו צפונה על כביש 2 – משם על כביש 70 ואדי מילק ועליו עד למחלף אליקים בו פנינו ימינה לכביש 672 לעבר קיבוץ דליה. לפני ההגעה לדליה פונים שמאלה בככר לכביש 6954 וחולפים על פני רמת השופט ועין השופט ובמורד הירוק – שניה לפני הפניה לג'וערה – היכנסו ימינה לדרך נוסף צרה המפנה ל"מטווחים". או בקיצור שימו "ג'וערה בוויז".

הכנסו לדרך הנוף ועקבו אחרי החיצים "דרך הפארק גלעד" ו"יער הקיבוצים". הנקודה הראשונה שלנו היא האנדרטה לשני ארכיאולוגים – סב ונכדו – אשר חקרו מערות באיזור ונהרגו כשאחת מהן התמוטטה. באיזור נמצאו כלי צור מהעידן הפליאוליתי – יותר ממיליון שנים לפני זמננו. אבל לא רק – גם שברי צור רבים ושרידי רצפת פסיפס סמוכה.

נמשיך על דרך הנוף – זו פונה בחדות שמאלה כאשר ישר זו דרך עפר המובילה לשטחי האימונים של גולני עוד כמה קילומטרים דרומה משם. מימין לדרך נראה גבעה עגלגלה וחשופת עצים – אם תחקרו את צידה הצפונה תמצאו בה מערכת מערות קבורה – אחת מהן דו קומתית. זו גבעת נוח וחדי העין יכולים למצא עליה שלל רמזים לישוב שהיה כאן במשך אלפי שנים – אם יתמזל מזלכם אולי אפילו תמצאו מטבע רומאי – מי יודע.

ממשיכים על הדרך אחרי שחוצים נחל עדין המפכה דרך אחו ירוק ומלטף בעדינות את הדרך. אחרי כמה פיתולים בכביש תגיעו לעין שולמית – אליה צריך להרחיק כ-30 מטרים מהאספלט. אחרי שפגשתי את המקום הזה פעמים רבות בעבר כיבש ומלוכלך שמחתי לגלות שהפעם הבריכה כמעט מלאה ומימיה צלולים. זה לא מקום לרחוץ בו גם בגלל הרדידות אבל ובעיקר כי היא מהווה בית גידול לבעלי חיים רבים – את חלקם הראשנים קל לזהות. גדר לא יפה אך ככל הנראה יעילה מונעת כניסה לעומק המעיין – וטוב שכך.

נמשיך עם הדרך ונגיע לאיזור שבו מרוכזים בסופי שבוע רוכבי אופני הרים רבים. זה איזור המוכר להם כ"משמר" והוא עשיר בשבילי אופניים מאתגרים, מהירים ומהנים מאד – בהחלט מקום מומלץ לרוכבים מיומנים וממוגנים היטב. נעלה בכביש עד לצומת T – פניה ימינה תביא אותנו לישוב גלעד. אנו פונים שמאלה לעבר חרבת בית ראש – על הגבעה הגבוהה באיזור – רק 335 מטרים מעל לפני הים אבל הנוף פתוח ל-360 מעלות של יופי מרהיב. פינה (עגולה) נהדרת לנוח קצת ולבשל קפה עוצמתי.

נמשיך על הכביש דרך יער משמר העמק – הנוף נפתח עתה יותר ומולנו הכרמל והמוחרקה – אחו פתוח וכולו מכוסה חרציות – וריח חזק ומשכר של פריחת פרחי בר.
נקודה אחרונה בציר שלנו היא אנדרטת הקיבוצים לזכרם של בני הקיבוצים שנפלו במערכות ישראל – החל מהימים שלפני הקמת המדינה ועד למבצעים האחרונים. האנדרטה מרהיבה כמו שהיא עצובה וחשובה ומציעה תצפית נוף מהיפות בישראל.

לא נמשיך לפני שנזכיר כי למשמר העמק שהוקם בשנת 1926, היו שנות עימות סוערות במיוחד במאורעות של 1929 ו-1930 (תרפ"ט ו-תרצ"ו) שבהן הותקף הקיבוץ על ידי המון ערבי שבזז ושרף את מה שיכל. לא עברו שנים רבות וב-1936 הקיבוץ היה נתון להתקפות רבות בימי המרד הערבי. במלחמת העצמאות היה משמר הענק נתון למתקפות צבא ההצלה של קאוקג'י ואף רשם את הפעם הראשונה שבה הערבים השתמשו בארטילריה. אבל המגינים לא נסוגו למרות האבדות והקרבות הסתיימו עם נצחון הקיבוץ והדרך לחיפה נותרה סגורה בפני קאוקג'י. אבל העסק לא נגמר כאן המשק הופצץ על ידי חיל האוויר העירקי ובין ההרוגים היו שלושה ילדים בני 8 בלבד. לא פשוט.

נמשיך הפעם על דרך עפר נוחה במגמת ירידה ואחרי כמה פניות נגיע לערוץ נחל משמר העמק ולסימון שבילים אדום. נפנה בו ימינה ולאחר כמה מאות מטרים נצא לכביש. ימינה ונגיע לצומת משמר העמק (ימינה מגידו – שמאלה יוקנעם). או שנפנה שמאלה ונעלה בחזרה לעבר עין השופט, מחלף אליקים ובחזרה הביתה.
