למה בצפון לא אוהבים רכב חשמלי?

רוני נאק

בדו"ח מרתק שהפיק משרד התחבורה של מדינת ישראל ב- 4 לאפריל 2023 – מנסה המדינה לסכום את כל הכמות של המכוניות החשמליות שעלו על הכביש עד עתה וחשוב מזה היכן בעליהם משוטטים עמן בזמזום חשמלי שמח.

ובכן לפי קובץ האקסל של המדינה יש בישראל 60,173 מכוניות חשמליות נכון ליום הפרסום. זאת ביחס לצי רכב כולל הקרוב למספר של כ- 3.3 מליון כלי רכב סה"כ במדינה. עדיין מספר זעום עם המון מקום לצמוח ולהחליף רכבי בנזין רבים.

• רכב חשמלי באספקה מהירה וללא מקדמה!

• הדו"ח המלא של משרד התחבורה

כמעט רבע מכל המכוניות החשמליות נעות בנפת תל אביב – 12,063 במספר. אחרי תל אביב ברחובות 6,679 מכוניות חשמליות ובמקום השלישי פתח תקווה עם 6,652 מכוניות. אפשר לתת לשני אלה מקום שני משותף אם רק תרצו. רמלה תגיע אם כן למקום השלישי עם 5,005 מכוניות חשמליות.

אולם הפער הגדול ביותר נמצא בצפון: בצפת רק 686 רכבים חשמליים, באיזור הכנרת 678 חשמליות ובגולן 335 מכוניות.

הדו"ח לא מתייחס כלל למרחב שמדרום לבאר שבע – כל איזור הנגב המערבי, ירוחם, שדה בוקר, מצפה רמון – בהקשר החשמלי הם חורים שחורים ללא מידע כלל. באיזורים האלה ישנן עמדות טעינה המשרתות לרוב את הנוסעים לאילת ואילו בין באר שבע לכיוון ניצנה אין כלל עמדות.

שלא במפתיע הפיזור של הרכב החשמלי חושף גם מימד דמוגרפי של הכנסה. כאשר איזור המרכז הוא העשיר ביותר ואילו ירושלים ובאר שבע ביחד הם פחות ממחצית המספר שיש בתל אביב לבדה. האם זה רק בגלל פערי ההכנסה? האם בגליל העליון, כנרת וגולן אין מספיק עמדות טעינה ולכן תושבים רבים נרתעים מלעשות את המעבר לרכב חשמלי? האם ה"חור" שיש בצפון ובדרום מסמן הזדמנות ליבואני הרכב הזריזים לצאת לשיווק ממוקד לאוכלוסיות האלה?