יום שישי , 18 אוקטובר 2019
ראשי » מגזין » במקום בו אימפריות התנגשו
בחזית כלניות, ומאחור מפעל הגופרית שהוקם בשנת 1933. ריח הגופרית עדיין באוויר. צילום: רוני נאק
בחזית כלניות, ומאחור מפעל הגופרית שהוקם בשנת 1933. ריח הגופרית עדיין באוויר. צילום: רוני נאק

במקום בו אימפריות התנגשו

רוני נאק

הימים הם ימי הכלניות. ולא משנה מה הכיוון שאליו אתם מתכננים לנסוע ולטייל – חובתכם לדווקא שתגיעו למרבדי הכלניות של הנהג המערבי ואיזור הבשור. אבל הפעם נתמקד באיזור בארי. כי יש הרבה מה לראות שם.

לבארי מגיעים די בקלות – בפשטות הקלידו את שם הקיבוץ ב-WAZE או סעו דרומה על כביש 4 עד ליד מרדכי, פנו שמאלה לעבר שדרות ואחרי הכניסה לשדרות פנו ימינה לעבר כפר עזה. ללא פקקים תעברו את המרחק מגוש דן לבארי בכ-50 דקות של נהיגה בכבישים יפה ופתוחים.


View beeri bike in a larger map

היעד הראשון הוא בית הבטחון – הלב המבצעי של קיבוץ בארי הצעיר אשר עלה לקרקע בנקודה הזו בשנת 1946.  אלא שמלחמת העצמאות פרצה ולאיזור הגיעו כוחות סדירים, גם של הצבא המצרי, אשר היו מצויידים בכלי שיריון, תותחים ומטוסים – המבנה החשוף היה פגיע מדי ומגיני בארי העתיקו את עמדותיהם כשלושה קילומטרים מזרחה והתחפרו בקרקע להגן על הישוב. כיום תמצאו במקום את בית הבטחון ולצידו מגדל מים גבוה שהוקם יחד איתו אחרי שעלו כאן על הקרקע במוצאי יום כיפור של 1946.

בחזית כלניות, ומאחור מפעל הגופרית שהוקם בשנת 1933. ריח הגופרית עדיין באוויר. צילום: רוני נאק
בתוך מפעל הגופרית הנטוש – פועלים עזתים עמלו כאן להפיק כ-700 טונות עד שנת 1946. צילום: רוני נאק

נמשיך על הכביש הסלול על שנגיע לרצועת בטון שבורה, חבולה ומתפוררת. את זה אנחנו לא יצרנו. והמבחן של אימפריה – כל אימפריה – הוא בתביעת הרגל שהיא משאירה. והפעם זו האימפריה הבריטית אשר סללה כאן בשנות השלושים שני כבישי בטון, אחד לנמל העיר עזה והשני לשדה תעופה קרוב. מטרת הכבישים הייתה להוליך תחמושת ואספקה בין הנמל למחנה גדול – עצום בשטחו אשר כלל כ-217 מחפורות וקירות אבן לאחסנת תחמושת. החשש של הבריטים היה שמצרים עלולה ליפול בידי הגרמנים והתחמושת הייתה מיועדת למנוע את פלישתם לארץ מדרום.

שאנו ביקרנו כאן – מיד אחרי הגשם – האוויר היה מלא בריח של גופרית. נסו לדמיין זאת על ידי פירור של גפרור אדום בין האצבעות. ולא רק אנו שמנו לב לזה. חייל בריטי שעבר באיזור במלחמת העולם הראשונה – ובמקרה היה גיאולוג בשם וויליאמס – שם לב למרבץ הגופרית ובשנות ה-30' קיבל רשיון לחציבת גופרית והקמת מפעל סמוך ליצור חומצת גופרית. חומר גלם שימושי ביצור של חומרי נפץ אבל גם תרופות, חומרי גלם לתעשיה ודשנים לחקלאות.

 

העובדים רובם ככולם היו תושבי עזה אשר כרו בבורות פתוחים – שאותם רואים גם כיום – את העפרה היקרה. חומרי הגלם ותוצרי המפעל הובלו על כביש הבטון לנמל עזה ומשם ליעדם באירופה. כ-700 טונות גופרית הופקו כאן עד שנת 1946 אז הכריה האינטנסיבית מיצתה את העורק שהיה במקום והמפעל – עתה כבר לקראת סוף המנדט הבריטי והארץ גועשת – ננטש ולא חזר לפעול מעולם.

אם מיציתם את השיטוטים ההיסטוריים אנו ממליצים להגיע לחנות "לה מדווש" בכניסה לקיבוץ. שם תוכלו להשכיר אופניים ולצאת לרכיבה באחד מכמה מסלולי רכיבה מאד מעניינים באיזור בו טיילתם. בנוסף תמצאו שם גם גבינות בוטיק מתוצרת מקומית של מחלבת שביל החלב וכן מוצרים עונתיים של מגדלים מקומיים.

צפו גם בזה

יונדאי מפתחת איוניק אוטונומית עם מבט לתשתיות כדי לתת ערך מוסף. צילום: HYUNDAI

בקרוב: יונדאי איוניק אוטונומית

יונדאי מפתחת במהירות אוטונומיה דרגה 4 ליישום בדור הבא של כלי הרכב שלה מסגמנט המשפחתיות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

20 − fifteen =