רוני נאק
לפרשת דיזלגייט יש עדיין אדוות השפעה מרחיקות לכת. להזכירם, דיזלגייט היה המקרה בו יצרנית רכב בעלת מצפן מוסרי לקוי העדיפה רווח על פני בריאות הציבור ומכרה עשרות מיליוני כלי רכב ברחבי העולם שבהם הותקנו אמצעים אשר באופן מודע ומכוון הטעו את בדיקות זיהום האוויר והראו נתונים שקריים. ובכן החברה הזו שילמה מיליארדים דולרים בפיצויים ועתה היא דוחפת מגמה ירוקה וחשמלית חזק יותר משדחפה לנו דיזלים שקרנים. אחת ההשפעות של הדיזלגייט היא ההחמרה בתקנות זיהום האוויר שחייבו לצייד את המכוניות בעלות מנוע בעירה פנימית (וגם היברידיות) בממירים קטליטיים גדולים ויעילים יותר. כשברקע גם תקנות CAFE של האיחוד האירופאי – אשר קונסות בסכומי עתק יצרניות רכב שלא יעמדו ברף זיהום נמוך, אפשר להבין מהיכן מגיעה המוטיבציה לשפר את איכות האוויר של כולנו.

ובכן. בממיר קטליטי מתרחש תהליך המרה כימי בו פליטת המנוע מגיבה עם שורה של מתכות פעילות אשר מסייעות לשריפה מושלמת יותר של שאריות הפליטה (ככה זה עובד). בין המתכות שנמצאו במבנה בצורת חלת דבש שבתוך הממיר תמצאו: רותניום, פלאדיום ורודיום וגם אוסמיום, אירידיום וכמובן פלטינה. העליה בביקוש של יצרניות הרכב, שוק הרכב הסיני העצום, ותעשיית האלקטרוניקה והמצברים הקפיצה את מחירי חומרי הגלם האלה לשיעורים גבוהים מאד. למשל אונקיה (31גרם) של רודיום אשר עלתה עד לא מזמן 362 אירו תעלה היום מעל ל-11 אלף אירו. גרם בודד של פלדיום יעלה בשוק 70 אירו.

המחירים הגבוהים האלה יצרו גל גניבות ברחבי אירופה של ממירים קטליטיים ואפילו של מערכות פליטה שלמות ממגרשי גרוטאות, מוסכים, ואגזוזנים. המטרות העיקריות הן מכוניות היברידיות שבממירים שלהן כמות גדולה יחסית של החומרים היקרים, כאשר בממירים למנועי בנזין יימצא אחוז גבוה יותר של פלאדיום ובמנועי דיזל אחוז גבוה יותר של פלטינה.