שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
הרעיון לכתבה הזו הגיעה עוד לפני ביקור ה-COVID כאן אצלנו (וזה רק הפך אותה לרלוונטית עוד יותר), אלא אחרי נסיעת מבחן בטויוטה פריוס PHEV. זו, כפי שאתה כבר אמורים לדעת בשלב הזה, היא מכונית היברידית שגם יודעת להיטען מעמדת טעינה הצמודה לקיר. טעינה אשר צפויה לתת לטויוטה טווח נסיעה חשמלי מלא של קצת מעל ל-30 קילומטרים. כך שתיאורטית אם אנו חיים ועובדים בגוש דן, יכולים להעביר ימים ושבועות ארוכים מבלי להתניע כלל את מנוע הבעירה הפנימית. כמו טויוטה פריוס PHEV, יש לנו את מיצובישי אאוטלנדר PHEV המציע טווח חשמלי גדול עוד יותר, גם קיה נירו מציעה מערכת הנעה כזו ויש כמובן כמה וכמה נציגות מעולמות הפרימיום (למשל וולוו XC60) שה-PHEV שלה הפך לרב המכר בסגמנט. ומה המשותף לכולן? לא…לא הכבל החשמלי הכבד והמסורבל שהתכדר לקשר בלתי אפשרי בתא המטען – לכולן יש חיווי המתריע על הצורך להחליף את הדלק במיכל – שם למטה – לאחר כשבועיים של נסיעה חשמלית ללא בנזין. האומנם?
ועתה יש לנו קורונה. המשק מושבת. מיליוני מכוניות עומדות בחניה ללא תנועה. מהן עשרות אלפי מכוניות כבר חזרו לחברות הליסינג – והעיתונות הכלכלית מדווחת שאלה לא מוצאים כבר מקום היכן לכל הרוחות לאחסן אותן (אולי על הכבישים שהן פוקקות ממילא). בכל המיכלים האלה יש דלק בכמות כזו או אחרת. מה יקרה עוד X שבועות כאשר בשאיפה המשק יחזור לפעילות? אולי המשיח יגיע בפסח כפי ששר הבריאות חושב ויתדלק את כולנו באוקטן 95 רענן ומאוורר היטב?
הדעה הרווחת
ובכן חכמת הרחוב אומרת שהדלק במיכל הרכב שלכם יתקלקל אחרי כמה שבועות שהוא יושב שם בחושך, שקוע בעצמו וחושב על החיים היקום וכל השאר. בדיכאונו הוא יתאדה, יצור משקעים ובאופן כללי יהפוך לעיסת ג'לי קטלנית למערכת הדלק, לנהג ולבעלי חיים קטנים. או לחילופין הוא פשוט יתאדה לגמרי ויעלם כמו הבטחות של פוליטיקאים – רק שהפוליטיקאים עצמם לא נעלמים ומתעקשים להמשיך לפלוט רעלים לאוכלוסיה.
ואם אתם אזרחים מהשורה, שזה אומר כאלה שפחד מניע אותם, אתם תרוצו לתדלק את המכונית ברגע שתידלק נורת החיווי האמורה. כי חלילה ה-50 ליטרים שבמיכל עלולים להפוך לעיסת ג'לי דליקה או שהמנוע החזק-אך-רגיש ייפגע חלילה ואז, או הו! תיקון ממש יקר.
המציאות
מערכות הדלק במכוניות מודרניות הן מערכות סגורות ואטומות. המטרה היא למנוע בריחה של אדי דלק – שהם דליקים – מכל מני נקבים ונשמים. הדלק בעצמו – כשהוא לבד בחושך במיכל – הוא חומר אינרטי למדי. זאת אומרת שבאופן כללי הוא מעדיף להישאר כמו שהוא. יותר מזה, מערכות הדלק הסגורות שבמכוניות אינן דבר חדש – למעשה הן אטומות כבר הרבה דורות אחורה של מכוניות. בואו לדורך הדיון נמתח קו לשנת הדגם 2000 – מספר עגול ויפה שגם אז היה לנו BUG – אבל היה בדיעבד לא מזיק. כך שאפשר לומר כי סטטיסטית מרבית כלי הרכב הנעים (שנעו פעם?) על כבישי ארצנו הם בעלי מכלי דלק אטומים – שהמטרה שלהם היא להפחית את אידוי הדלק. אם יש כשל באטימה, ייפלטו אדים מהחומרים הפעילים יותר שבתערובת הכימית המכונה בפינו "דלק", ומה שיישאר במיכל זו תרכובת אחרת בעלת תכונות בעירה שונות – דירוג אוקטן שונה – וכזו הדורשת כמות חמצן שונה. זו בעצם הבעיה העיקרית של אחסון דלק – אם ברכב או בצובר או אפילו ג'ריקן אשר מתמודדים עם האדים האלה בעיקר על ידי התגמשות. ואם היה לכם העונג לפתוח ג'ריקן בשטח אתם בטח מכירים את הפליטה שמגיעה ברגע המכונן הזה.
אז בואו נאמר שיש ברכב שלכם מיכל דלק, תקין ואטום, של 50 ליטרים. ככל הנראה שיש בו מידה מסוימת של אידוי – אבל לא ממש הרבה. זה הסיבה. אם נניח שהוא רק חצי מלא – 25 ליטרים. זה אומר שיש בו נפח אוויר של 25 ליטרים הממלאים את יתר החלל שהדלק ששרפנו השאיר מאחור (מהסיבה שאנו כאן בכדור הארץ ומוקפים באטמוספרה). כדי שהדלק יתחמצן ויאדה הוא צריך – חמצן. אבל במיכל יש אוויר – באוויר יש רק כ-20% חמצן ועוד כל מיני גזים אחרים.
ליטר בנזין שוקל 0.719 ק"ג וכדי לאדות כמעט 18 ק"ג של בנזין שבמיכל (25 ל' כפול 0.719 כדי לקבל את נתון המסה) יהיה צורך ב-234 ק"ג של חמצן כדי לאדות אותם לפי יחס של 13:1 הנדרש לכך – כי כימיה. אבל במיכל שלכם אין רק חמצן נכון? מתוך 25 הליטרים של האוויר יש רק 5 ליטר שהם חמצן שיכול להניע את האידוי – עם מסה של חלקיקי גרם (כלל האצבע מלמד על 1.2 גרם למשקל ליטר אחד בטמפ' של 25 מעלות ולחץ אטמוספירה אחת).
מה שכל זה בא לומר בקצרה זה שהאידוי שבתוך מיכל הדלק יהיה זניח. חלקיקי אלפיות ממסת (משקל) הדלק שבמיכל. והדלק לא מתקלקל. לעולם. לפחות לא מהסיבה הזו.
מה שכן עשוי לגרום לפירוק הדלק הוא זיהומים שבמערכת, תוספי דלק שונים שלא משחקים יפה עם הבנזין מהמשאבה או חלילה חדירה של מים לדלק שנגרם בעיקר בשל אחסנה לקויה בתחנות תידלוק או תאוות בצע של מהילת דלק. על פי חברות הדלק הגדולות בעולם אורך חיי המדף של דלק הוא כשנה במיכל אטום ועד חצי שנה לאחר שהמיכל נפתח. ישנם גם חומרים, תוספים, הטוענים ליכולת להחזיר לחיים דלק ש"התקלקל" – הייני נמנע מלגעת באלה כלל.
אז מה לעשות?
לא להחליף. זה יהיה בזבוז משווע של כסף או גרוע מזה ריקון וסילוק של דלק שהוא טוב ובר שימוש. עם מאות שקלים של דלק במיכלים של מיליוני המכוניות שעומדות עכשיו ולא נוסעות – זה יהיה משאב שאנו לא יכולים להרשות לעצמנו לבזבז. ולא – הדלק לא יתקלקל כמו קרטון חלב.
ואם באיזה עתיד אוטופי נחזור לחיינו כשגרה, התניעו את המכונית (שתמודד עם השינוי התיאורטי באוקטן בעזרת מערך החיישנים של ניהול המנוע ותקדם הצתה כדי למנוע נקישות), סעו לתחנת התידלוק ומלאו את המיכל בדלק בעל האוקטן הגבוה ביותר שיש – כנראה 98 – זה יחזיר ליתרת הדלק את שמחת החיים – אחרי שבועות של בידוד.
