שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
הבהרה: בגלל יכולותי הדלות במלאכת יד, נגרות וכיוצא בזה, הכתוב בא מתוך בורות ורצון פנימי עז ״לעשות״ משהו לבד. כל ההתלבטויות והזמן הרב שמושקע על ידי בפרויקט הזה בא למעשה להוכיח לי שגם אני, בעל הידיים השמאליות והמוח הצר של אהבת הטבע והשוטטות יכול לבצע באופן סביר את המטלה הזו. שלב התכנון הוא שלב קריטי וחוסך לאחר מכן שעות רבות של צער וחרטה ולכן ההתלבטות שלי באה מחוסר הבנה בסיסי במלאכת היד ומתוך חשש ושנים ניסיון של שוטטות בשטח עם הרכב.
לכן ההמלצה שלי היא שאין לראות בכתוב הדרכה בגדר ״עשה״ ואין לראות בכתוב איזו שהיא הדרכה מוסמכת.
הזמן תחילת חודש אוגוסט בשנת 21
אם רק נתקלתם בכתבה הזו – אני ממליץ להתחיל בפרק הראשון – שמסביר מדוע לקחתי את הדיפנדר הבנוי למידותי ויצאתי למסע פנימי כדי לחדש את הפנים.
בשלב הזה אני משתמש ברכב כמו שהוא, בתצורתו הישנה. כשאחזור מהשטח (אני תקווה), ביום שישי, אתחיל לפרק את ״הזקן״ בכדי להגיע לפינות הדפנות לקבל מידות מדויקות לצורך חשיבה על גודל תאים, הצבת מחיצות ובניית מגרות לציוד על כל גווניו.
על פי הצרכים שלי, הגעתי לתכנון חלוקת תאי הארונית:
E – את התא התחתון ביותר (E), סמוך לרצפת הדיפנדר הזקן, אני מייעד לציוד חילוץ קומפרסור מסור גינה, ראש מגרפה ועוד מיני דברים גסים.
D – שכבת התאים (D) שהיא גם זו שנחה ממש על כנף הגלגל והגובה נוח לשליחת יד כשהמשתמש ניצב מחוץ לדלת, אני מייעד לכלי מטבח גדולים (יחסית), ערכת קפה ועוד. בסך הכל שכבת התאים הזו תתחלק למספר מגרות, חלקם גדולות ועמוקות וחלקת שטוחות יחסית.
C – שכבת התאים (C) תהיה בערך 7 ס״מ והיא תכיל פלטה נשלפת שתשמש שולחן שעומקו 60 ס״מ בערך, שתנוע על שלוש מסילות חזקות שכל מסילה מסוגלת לשאת 40 ק״ג. בחלל שבין הפלטה לחלל האחסון שלה יהיה מקום נוסף לדברים שטוחים לעת הצורך.
B – השכבה (B) שתכיל שש מגרות שטוחות, שבה יהיו צלחות סכו״ם ושאר ירקות הקשורים למטבח.
A – שכבת תאים (A) שני שליש מרוחבה (בערך 80 ס״מ) לטובת שמיכת פוך כריות, שק״ש נוסף ועוד (אני מטייל בחורף) והחלל השני יחולק לשני תאים שיכילו בגדים להחלפה מגבת נוספת ושאר אריגים לשימוש יום יומי. הרעיון שמאחורי זה הוא הצורך להשתמש בתאים בחלק הזמן של היום שמתאים לשימוש, למשל ערכת הקפה תהיה קרובה לדלת האחורית ואילו שמיכת הפוך תהיה בחלק הכי רחוק שאותה יהיה צורך להוציא רק כשהולכים לישון ולמעשה כבר יושבים בתוך הרכב.
ממול לארון שרוחבו יגיע ל- 1.2 מטר, בקיר הנגדי יהיה מושב (ספסל) בגובה 30 ס״מ בערך שבסיס הספסל יהיה לוח עץ חזק שיפתח על ציר וקצהו שיגיע עד הארון, ינוח על זוג שרפרפים קטנים בגובה המתאים ויצור משטח שינה מתאים ברוחב של מטר אחד. המזרון, חלקו הוא בסיס הספסל וחלקו השני יהיה משענת הגב של הספסל כשהוא מקופל, בלילה תעבור משענת הגב ותהפוך לחלק השני של מזרון השינה.
עד כאן הכל יפה ונשמע מדויק. לא כך החלק המעשי.
התחלת החלק המעשי
3/8/21 – אני שולף החוצה את כל הציוד לאפסון ארוך טווח. את הציוד אני מאחסן במחסן אחד שבו אוכל למצוא את כל הדברים שאספתי בימי חיי הטיולים שלי בעמל רב, כמעט כל דבר דרוש.
4/8/21 – מסיים לפרק את המגרות הגדולות ושולף אותן ממקומם. לאחד כמוני שאינו בקיא מאוד במלאכת יד, מצד אחד, ולא שש לבקש עזרה מאחרים, מצד שני, הדילמות מתגברות. ימים חמים ואני קם מוקדם בבוקר להתמודד עם פרוק המגרות מאחורי הדיפנדר. השמש מאירה אבל עדיין אינה נראית. דבר ראשון מפרק את בולם הדלת האחורית של הדיפנדר שמטבע בריאתו משגיח על הדלת שלא תיפתח למפתחה המלא, שאלתי למה להגביל? אמרו לי ככה וככה, לא הבנתי אבל הנדתי בראשי כמבין והנה התוצאה – בשביל להוציא את המגרות צריך לפרק את בולם הדלת האחורית.
אחרי מאבק עיקש עם אחד מברגי בולם הדלת אני מצליח עם קומבינציה של ידית בוקסה ומפתח פתוח להתגבר על המשוכה הזו. ההמשך פשוט יחסית והוא כולל שליפת המגרות אל מחוץ לתושבת שלהן (יתרון גדול רכשתי בקורס נגרות בנגריית ״חידושים״ שם לימדו אותי גם על מסילות של מגרות, על הרכבה ופירוק, אחלה קורס). המגרות נשלפו והונחו בצד ועכשיו נחשפו ברגי איסכורית שהצמידו את בית המגרות לרצפת הדיפנדר. מפתח גלגלים נטען של ״דיוולט״ עם בוקסה עשר ״שכנעו את הברגים להיפרד מרצפת הדיפנדר למרות הנוחיות היחסית ממנה נהנו עד היום. עכשיו מה שנותר הוא למשוך החוצה את בית המגרות שכשלעצמו כבד ובעל פינות חדות, לא נעים לחטוף איזה פנס מדמם. שולחן מתקפל ועליו מזרן עבה יחסית, שהונחו בצמוד לדלת האחורית, סופגים באהבה את בית המגרות שפשוט נימשך החוצה ונוחת ברכות על המעמד שעוצב לשם כך. משם כבר קל להעביר את בית המגרות ולהשעין אותו על הקיר.
ברכב נשארה רק הארונית מדפים מעץ ששירתה אותי נאמנה, עליה מחובר לוח בקרה קטן המנקז אליו רכיבי חשמל וכולל שקעי 12 וולט, שקעי יו.אס.בי. ומפסק ראשי. את הלוח הזה, לוח החשמל אני משאיר לכאלה שמבינים בחשמל ויש לי אחד מבין כזה תחת היד. בזה אני לא מוכן להסתכן.
הדבר האחרון שנישאר זה מבנה המתכת עליו נח המשטח שיצר יחד עם משטח המגרות משטח מושלם וישר להנחת מזרן באורך 1.90 מ על 1.20 מ׳ לשינה טובה. המבנה הזה נמצא בין משטח המגרות למושבים הקדמיים ועליו נח יתר משטח השינה המקורי. מבנה המתכת הזה או חלקו, ישמש אותי גם למשטח הבא אותו נבנה, סער ידידי הטוב, מסגר אומן ורתך בחסד עליון ואנוכי (בעידוד בלבד).
המגרות שהוצאתי מהדיפנדר אורכן החיצוני (לא כולל בית המגרות) מגיע ל מטר אחד. רוחב המגרות 35 ס״מ כולל המסילות ועומק המגרות הקטנות עומד על 9 ס״מ ואילו המגרה הגדולה עומקה מגיע ל- 20 ס״מ מכובדים. מידות בית המגרות עומד על 74 ס״מ רוחב ועל מטר 1 אורך.
ועכשיו למידות ושרטוטי המיקום. יום שלם ישבתי בתוך הדיפנדר בניסיון לקחת מידות חיצוניות. לא הצלחתי, מסתבר שאני לא טוב בזה. יש בעלי ניסיון שרואים את המקום ומיד מתרגמים זאת לקווים ולמידות, יש לי בן דוד כזה, אני? ממש לא שם. בכדי לקחת מידות בלי לחץ, הצבתי מאוורר ענק שזרק אוויר לתוך הדיפנדר מהדלת האחורית, לא עזר משהו. לא הזעתי אבל גם מידות לא יצאו. ייאוש.
ייאוש אחד פגש ייאוש, שאל אותו הייאוש מה נישמע אחי ענה הייאוש – ייאוש. רגע חושבים. כבר עברתי דברים קצת יותר מייאשים מזה, נעבור גם את זה. בדיון קצר ביני לבין אורי, כשבן דוד מנסה להתערב מיד פעם הוחלט ברוב של שניים נגד אחד: נעזוב את הניסיונות היום ונחזור לדיפנדר אחרי לילה של מנוחה ושעה אחת של הליכת בוקר שמוקדשת למחשבות. כך היה.
ירד הערב, עברה גם הארוחה, האישה שאיתי שואלת אותי: ״למה אתה נראה ככה, מכונס בעצמך, הכל בסדר״? הארונית באוטו מטרידה מנוחתי אבל יהיה בסדר.
השעה 21:10 ואני מקבל מסרון מידידי אמיר שוורץ, בעליו הגאה של דיפנדר זקן משלי, הרבה יותר זקן. הסרטון מציג אחד שמדגם את רכבו, כמעט שלב אחרי שלב. הסרטון נפל במקום כמעט כאילו הוזמן על ידי מכוון עליון שהעמיד את סבלנותי במבחן.
השעה 05:00, הבוקר צץ והפציע והנה אני משוטט רגלית בשדות, הראש עובד והרגליים מובילות לשום מקום. אני מתחיל במחשבות שמובילות אותי כמו מגנט לאיש שבסרטון, אני ממשיך לחשוב על הפתרון בכיוון הזה שנראה הכי מעשי שאתו אוכל לפחות להתחיל לצעוד לקראת מידות. בטח לא יהיה קל אבל אני לא נרתע מקשיים. מודה לאמיר.
את ההליכה מסיים בשעה שש ויורד לדיפנדר לנסות את מזלי. מהסרטון שנשלח אלי הבנתי שדבר ראשון אני חייב להתגבר על כל הקימורים והשקעים שבדופן הדיפנד ולהשיג סוג של משטח ישר ויאפשר לי לגשת לקחת מידות רוחב ועומק ביתר קלות ובהירות. מתחיל עם לוח דיקט 10 מילימטר וקובע אותו כך שיכסה את החלון האחורי הימני. מתחתיו מכין עוד לוח באותו אורך שישלים את הסגירה מקצהו העליון של החלון ועד לחיבור של החלק העליון של הרכב לחלק התחתון שזה בערך באמצע הרכב, בין הגלגל לחלון עצמו. תוך כדי התקנת ניסיון ניתקל במיני זיזים שהיצרן החליט שחייבים אותם, לא מתווכח, מסמן בעיפרון ומנסר וגורע עד שמתאים פיקס. אחרי הרכבת ניסיון, מסיר את הלוחות ולוקח לצביעה אפורה (צבע הרכב כסוף).
הלוחות עומדים לילה לייבוש. למחרת בבוקר עוברים הלוחות צבע פעם שניה ומושארים ליישוב עד הצהריים. מזג האוויר לא מקל על העבודה ומאוורר ענק מזרים אוויר בלי הפסקה, כמו גם בקבוק מים צמוד מספק לי נוזל שאחרי דקה אני מזיע אותו החוצה. בזבוז.
הלוח העליון הצבוע מורכב למקומו. אור בעיניים. קל יותר לקחת מידות לארון עצמו בהנחה שהדיקט יהיה זה שעליו יוצמד גב הארון.
המידות הסופניות של הלוח לחלקים העליונים יהיה – העליון ביותר 27 ס״מ המגרות שתחתיו יהיו בגובה של 20 ס״מ שתיהן ביחד (כל אחת 8 ס״מ עם רווחי תפעול. בחלק המגרות יהיו 3 זוגות של מגרות אלו לצד אלו.
בנקודה זו אני עוצר את התהליך, ההתלבטות היא האם להכניס חומר בידוד בין הלוח שעליו יורכב הארון לבין דופן הדיפנדר והחלון, ודבר נוסף הוא – איזה חומר בידוד להכניס. בעניין הזה אני סומך על שני אנשים: האחד הוא צדי מלר חברי משכבר הימים בעליו הגאה של מפעל ״רסטה״ לדיגום ייצור והרכבה של כלי רכב מבצעיים, השני הוא אחד והיחיד העונה לשם מוטי אלדר – איש בעל תושייה, הבנה טכנית וניסיון שאין להרבה.
8/8/21 – זהו, עד כאן הפרק השני. הוקל לי שאני יודע כיצד להמשיך, ושהמוצר הסופי עובר דרך עבודת הכנה מסוימת, כך לפחות עבורי.
