יהל מדהימה

רוני נאק

האמת תיאמר שעברתי עשרות אם לא מאות פעמים מול קיבוץ יהל. קיבוץ קטן על כביש הערבה כעשרים דקות נסיעה צפונית לברז השוקו ביטבתה.עד שלא נפתחה שם רשת הסינגלים לאופני ההרים, לא באמת הייתה סיבה לעצור שם. וכמוני היו רבים. את יהל אפשר בגדול לחלק לשני חלקים: הצד הצפוני בו יש רשת סינגלים מרשימה מאד אך לא מסומנת. ואת הצד הדרומי שממנו יוצא סינגל בנוי לתלפיות ומסומן נפלא לכיוון דרום, לרגלי הרכס ומסתיים במתכונתו החדשה בכניסה לקיבוץ קטורה – מרחק של כ-30 קילומטרים נפלאים.

• צור קשר לקבלת הקלטת המסלול

הרעיון של חבורת הרוכבים הייתה לרכוב יומיים: ביום הראשון לחקור את רשת השבילים הצפונית ולמחרת לדהור על הסינגל המפונפן דרומה. אבל תכניות לחוד וכל זה…בסוף היום הראשון נפילה לא מאד מרהיבה ריסקה את הנייד שגם מקליט ב-GPS וגם מצלם. הרבה מן החומר אבד וזה מבאס. מה שפחות מבאס זו ההזדמנות וגם התירוץ לחזור ליהל לסיבוב נוסף. יש!

• מבחן דרכים יונדאי פאליסייד

הרבה לפני הזריחה ניווטתי בזהירות את הפאליסייד בין הרחובות הצרים של רמת גן, לאסוף את שי הפרטנר להרפתקה. אפילו שהיה חושך ודי קר אפשר היה לראות את הלסת נשמטת והעיניים נפתחות כשראה את הרכב הגדול גולש בשקט ועוצר לידו. "וואהו!".

דלת אחורית חשמלית נפתחת וכל מושבי העור המקופלים יוצרים חלל עצום. האופניים נזרקים פנימה בזהירות הראויה כמו גם יתר הציוד ותיקים. יוצאים לדרך, לפנינו כשלוש שעות של כבישים פתוחים לדרום בשעת בוקר מוקדמת. בדיוק מה שיונדאי פלאסייד עושה הכי טוב. זולל המון קילומטרים במהירות ובנוחות שלא מתפשרת.

שלוש שעות ואחד אספרסו מאוחר יותר, בתשע בבוקר, הדלת נפתחת ואוויר מדבר יבש וצונן ממלא את הריאות. נשימה עמוקה והשמש החורפית כבר די גבוהה. ירדנו מהמכונית רעננים ומוכנים לאקשן האינטנסיבי של הרכיבה – לא הרגשנו כמעט 300 קילומטרים על הכביש.

בינתיים החברים מתאספים ומתחילים לדווש. הכיוון הוא לרשת השבילים הצפונית לקיבוץ, המאפשרת לתפור סדרה של לופים קטנים יותר לקצת יותר מ-30 קילומטרים מצטברים. חשוב לומר שהשבילים האלה אינם מתאימים לרוכבים מתחילים. צריך כשר גופני טוב, בעיקר רמת שליטה טובה מאד באופניים וכמובן אופניים תקינים ומוכנים מראש לאתגרים.

בגדול יש בשבילים האלה "עמוד שדרה" מרכזי שהלופים מסתיימים בבסיסו. יש לחזור עליו כדי לטפס ולתפוס גובה ואז לפנות ימינה או שמאלה ללופ הרלוונטי. הלופים עצמם מקסימים לא פחות, אם זה עם סכינים ארוכים ועוצרי נשימה, קטעי נוף מרהיבים או בחירת קו יצירתית וחכמה מאד בסבך הגבעות של יהל.

את התקלות של הרכיבה הזו אני סיפקתי – שני תקרים מעצבנים מהאבנים החדות. בשני המקרים תולעים איפשרו המשך דיווש תוך דקות. עכשיו אני יכול לומר שלחץ אוויר גבוה יותר כנראה שהיה מונע את התקרים. חוצמזה הרכיבה עברה ללא תקריות ובהחלט השאירה טעם לעוד.

היום הראשון הסתיים אחרי כ-20 קילומטרים בסינגלים הצפוניים של יהל. האופניים והציוד נבלעו מחדש בבטן של הפאליסייד. ושמנו את הקרוזקונטרול על 90 קמ"ש על כביש 90 – בדרך ללינה בראס השיטה. אחלה מקום!

למחרת שוב חזרנו כמעט שעה על הכביש ליהל לתפור את הציר הדרומי. אבל עם שינוי. עלינו בערוץ היפה של נחל יהל לנאות סמדר, ירדנו בזהירות את מעלה קטורה התלול (כולל המדרגות הידועות לשמצה) וחזרנו את הסינגל המפונפן בכיוון ההפוך בחזרה למכוניות. החברה פחות אהבו את זה. ואני ספגתי ביקורת על בחירת המסלול. כי יש יותר עליו בכיוון הזה… נו שויין. ישתו מים יעבור להם.

הדרך חזרה למרכז על הפאליסייד הייתה נעימה וזורמת כמו הנסיעה דרומה. את העליה של כביש 25 מצומת הערבה לדימונה עשתה היונדאי הגדולה באדישות, מגייסת כמעט 300 כוחות סוס לכל הגלגלים כדי למשוך אותנו במעלה ההר בקלות. חימום המושבים היה נפלא להרגעת הגב שלי מיומיים על האופניים ואפילו צריכת הדלק בשיוט הרגוע הייתה הגיונית מאד, 11 קילומטרים לליטר. אבל כל זה בצד – למשימה הזו: להביא אותנו עמוק לערבה עם המון ציוד בנוחות עילית ולהגיע מבלי להיות מותש מהנסיעה. במשימה הזו הפאליסייד הצטיין.

אז עכשיו יש לי כבר נייד חדש. ומכל עז יוצא מתוק והריסוק נתן את ההזדמנות להשתדרג לנייד איכותי יותר עם מצלמה הרבה יותר טובה ובעיקר תירוץ מופלא לצאת שוב לשבילים של יהל.

תודה ליונדאי על הסיוע בהכנת הכתבה!