טיול אופניים: חריץ בחוואר

רוני נאק

זה לא סוד שהחורף לרוכבי האופניים הוא "עונת המדבר". רבים נוהרים למסלולים המוכרים, והכיפיים של דרך הסוכר והמקבילה שלה וואדי קלט – שהוא גם נחל פרת. אלא שהפעם רצינו לגוון. לנסוע מעט יותר ולצמצם את הלוגיסטיקה של המקפיצן המקומי וכן – גם להימנע מהתנועה הרבה של רוכבים שעשויה להיות שם כששילוש השבילים הקדוש של בן שמן מוצף ובוצי. אז נסענו למקום שאליו לא הגיעו ענני הסערה, למסלול הרכיבה שיש סיכוי יותר מסביר שהוא סינגל האופניים הנמוך ביותר בעולם (לפחות זה) ולמקום שבו חיכו לנו 24 מעלות חמימות כשברוב הארץ כולכם חיבקתם ראדיאטורים – אפילו באילת היה מעט יותר קר באותו יום. בקיצור – הצליח לנו.

כדי להגיע לנקודת ההתחלה שימו בוויז – "נאות הכיכר" או "עין תמר" זה ממש באותו המקום. בגדול צריך לנסוע לעבר כביש 90 – אם מדימונה, ערד או מורד אחר – ואז לפנות מזרחה לעבר הישובים הנ"ל על כביש 2499. בקצה הכביש תגיעו לשער חשמלי – צריך להתקשר לאחד המארחים כדי לפתוח אותו או להמתין למישהו שיעבור כדי להשתחל פנימה. בכל מקרה זה עניין של דקות ספורות. עברו את המחסום ואחרי כ-200 מטרים תראו את סימון השבילים האדום של נחל אמציהו – היוצא מתוך פארק נאה שעדיין בבניה. כאן בדיוק אתם חונים.

המסלול עצמו הוא מעגלים באורך של כ-27 קילומטרים ומתחלק בחציו עליה ארוכה אך מתונה וחציו מורד מתון ומגניב ביותר. בחרנו לעשות את הטיפוס דווקא בערוצים הרחבים ולרדת את הסינגל הצר – שכן סינגל במורד זה תמיד דבר נחמד. כפי שאמרתי מתחילים בעליה. קשה לראות את זה בעין, בגלל שהיא מתונה, אבל מרגישים היטב ברגליים את השיפוע ועוד יותר את הזיפזיף שלא נותן לנוח אפילו לחצי שניה. אם תורידו את הלחץ מהדוושה, האופניים מיד יעצרו. באותו בוקר קריר גם התברכנו ברוח חזית קלה – שרק הקשתה עלינו עוד קצת. אבל למי איכפת? הנוף שסביב מרתק, ירחי לגמרי, ולא דומה לשום דבר אחר שרוכבים דרכו – תחשבו נחל פרצים+סדום אבל הרבה יותר מרשים ורחב. מדי פעם אפשר לעצור ולחקור ארובה מזדמנת שנוצרת ממים שהתחתרו בקרקע הרכה.

לאחר כ-7.0 קילומטרים נגיע למפגש עם נחל אביה. נעבור מסימון שבילים אדום, לסימון שבילים שחור (יש שילוט בשטח – ולא צריך להיות אלוף עולם בניווט כדי להתמצא). אגב, אם תמשיכו בערוץ של נחל אמציהו הוא יביא אתכם לחממות של מושב עידן ולעין חצבה. בכל מקרה, אנו לקחנו ימינה בערוץ היפיפה של נחל אביה – הרוח עתה עזרה לנו מעט במעלה המתון. 5 קילומטרים נוספים ואנו נפגשים עם כביש 90. כאן צריך לשים לב!

לא חוצים את הכביש! אלא פונים צפונה (ימינה אם אתם עם הגב לנחל והפנים לכביש) ומזהים שביל רחב שמתחת לקו מתח. חוצים את ערוץ הנחל ומטפסים לעבר עמודי החשמל ורוכבים על שביל שמעל ומקביל לכביש 90 – לאחר כ-600 מטרים תראו מימין את הכניסה לסינגל "חריץ בחוואר" יש פה ושם שלטי "טיפה" של מסלול אופניים – אולם הסימון אינו עקבי ואנו רכבו על בסיס קוליסים של רוכבים שעברו במקום לפנינו. מכאן מתחילה ירידה רצופה של כ-14 קילומטרים. אין סינגל ברור, רק ערוץ של נחל שהולך ונהיה צר יותר ועמוק יותר. הירידה ואופי הקרקע מאפשרים רכיבה בקצב מהיר – ובתכלס – ככל שתרכבו מהר יותר – כך החריץ הזה יהיה כיפי יותר. 

אין לאורך התוואי שרכבנו סכנות מיוחדות – רק לפקוח עיניים רחוק לפנים, לבחור קו בזהירות, ומדי פעם לעלות מהערוץ במקומות שבהן הקירות התמוטטו, או ששיחי מדבר מצאו בו את מנוחתם. ככל שהעליה הייתה יפה-אך-מייגעת, המורד הוא כיף שלא נגמר. פניה רודפת פניה, האחיזה גבולית לשני הגלגלים, וצריך לבחור קו בקצב מהיר ולתקוף מצבורי אבנים ומדרגות קטנות. פינוק אמיתי.

הסינגל המופלא מסתיים עם מפגש הכביש 2499. בו נפנה ימינה – לעבר הישובים כשבדרך מצאנו מנוחה וסיכום בעין פלוטית הקטן והמקסים. את המעיין מצאנו נקי, צלול עם מים חמימים ומלא דגים רעבתניים. כיף אמיתי.

החריץ בחוואר היה מסלול מושלם ליום חורפי. בזמן שישראל ברובה מכוסה ענני גשם והרחובות מוצפים – בדרום ים המלח השמש זורחת בחמימות. ועוד דבר. במקום הנמוך בעולם מצאנו אבנים מהמקום הגבוה בעולם – מפסגת הר האוורסט. סמל לידידות בין ישראל לנפאל שגם קבלה אבנים מנאות הככר.

נ.ב. יש "עוד חריץ בחוואר" אותו נחקור בהקדם!