נחל לבן וחולות עגור

רוני נאק

הטריגר למסלול הטיול הזה היה מזג האוויר. נכון יותר הגשם. אני נוהג לעקוב כדרך קבע אחרי מכ"מ הגשם וכשראיתי שאיזור חולות חלוצה ועגור קיבלו מקלחת טובה – חשתי שזו תהיה הזדמנות נפלאה לצאת להיכרות מחודשת עם איזור נחל לבן וחולות עגור – נחל שלא עברתי בו שנים רבות. על הדרך גם לדקור נקודה קסומה – באר מילכה. לופ שתיכננתי על בסיס שבילים מסומנים שאמור היה להיות להערכתי כ-40 קילומטרים. קלי קלות לאופניים החשמליים שנבחרו להרפתקה הזו – ספשילייזד ליבו עם סוללת 700Wh גדולה.

את הרכב השארתי בכניסה לבסיס מפרשית שהחניה שלו (מחוץ לש"ג ובטווח ראיה שלו/ה). בחרתי את המיקום בזכות הסמיכות ללופ הרכיבה. התארגנות מהירה ויצאתי לכביש 211, פניה ימינה ומיד שמאלה, אחרי חציית נחל לבן על הגשר, לעבר הר חריף. לאחר כ-2.5 ק"מ פגשתי סימון שבילים אדום, ירדתי מן הכביש ורצתי עם הסימון האדום כשהיעד הוא באר מילכה – בגדול כ-12 קילומטרים – שהפכו בפועל ל-15.

הסימון האדום שלאורך הנחל אינו תמיד עקבי אבל אם זוכרים שכל מה שצריך לעשות זה לעקוב אחרי הערוץ – תהיו בסדר. אגב, נחל לבן קיבל את שמו לא בזכות שכבות הסלע הלבנות והצחורות שצצות בכל מקום שבו החולות והקרקע נסחפו אלא בזכות הפריחה הלבנה של הרותם המדברי בחודשי החורף. שני דברים נוספים שחשוב לדעת על הנחל הזה: הראשון הוא שמצידיו יש את הדיונות הגבוהות והמרהיבות ביותר שיש בישראל.

הדבר השני הוא שאחרי הגשמים הנחל נותר בוצי ימים ארוכים וקל מאד למצא עצמכם בתוך אגם של מרגרינה טובענית – חכו כעשרה ימים שמשיים לפני היציאה להרפתקה. אני מצאתי את ערוץ הנחל כשילוב של זיפזיפ וחצץ ופה ושם כמה קטעי חולות וקוליסים שהליבו קירנף את דרכו בתוכם.

15 קילומטרים קסומים אחר כך הגעתי לבאר מילכה. באר עצומה ועמוקה מאד שעדיין יש בה מים. לידה חניון לילה. השם הערבי שלה  "מלגה" או "מלקה" משמעו באר המפגש שכן היא ממוקמת בחיבור של שני הנחלים הגדולים: ניצנה ולבן. 

עליתי על הכביש הקטן המוביל לישוב באר מילכה (יש בו לא מעט אטרקציות לתיאום מראש) ואפילו יקב. ואחרי קילומטר אחד, פגשתי סימון שבילים כחול המטפס צפון מזרחה על דרך עפר עם מצע. פניתי עם הכחול לעלייה ארוכה אך מתונה של כ-50 מטרים אנכיים ואחרי כ-2.5 קילומטרים סימון השבילים נפרד מהדרך הנוחה וצולל לתוך חולות עגור – יחד איתי.

כאן בעצם מתחילה הצלע הארוכה ביותר של המסלול והיא לא פחות מנפלאה. מעטים הימים שניתן לרכוב בשבילי החולות כאן ולחקור את צפנותיהם. הנוף הפתוח והאופק הגדול הם משהו שרובנו – העירוניים – לא רגילים. לאורך המסלול, החולף את הר קרן מצפון יש לא מעט פינות מעניינות: עצי שיטה בודדים למנוחה, בעונה הנכונה אירוסים רבים אבל ובעיקר (עבורי) שקט מושלם ואוויר מדברי צונן.

אבל…לרכיבה בחולות היה מחיר. ציפיתי שהגשמים יספיגו את השבילים ביותר מים (והיו פה ושם שלוליות די גדולות) אבל עדיין המאמץ של הרכיבה הפך לאירוע שבו גם אני וגם המנוע בליבו עבדנו יחד די קשה. כל הזמן הייתי במצב TRAIL ופעם או פעמיים הייתי צריך לרדת ולצעות במעלה חולי ורך מאד. צריכת הזרם – בשל המאמץ לפלס את הדרך בחול – הייתה גבוהה ועד שהגעתי אחרי כ-20 קילומטרים, למפגש עם סימון השבילים האדום שסימן את שינוי הכיוון דרומה, כבר החלה לקנן בי חרדת טווח מתגברת.

השביל המסומן באדום מושך "דוך" לכיוון זרום מזרח. אגב, תחילתו אי שם ליד בני נצרים (לא רחוק מכרם שלום) ומוצאו ממש בסמוך לצומת שבטה. הקטע הזה עולה ויורד בכמה תפירות ארוכות וגדולות את השטח ולשמחתי היו בו לא מעט קטעים של קרקע מהודקת שאפשרו לי לחסוך בזרם החשמל ולעבור למצב ECO בכל הזדמנות.

סובבתי את הר קרן הפעם מצד מזרח ובין יעדי חי"ר ליעדי רק"מ מצאתי את הפניה ימינה עם סימון השבילים השחור. זהו קטע קצר יחסית ומהיר למדי המושך לכיוון דרום מערב ומסתיים לבסוף בכביש של הר קרן. לערך 4.0 קילומטרים מהפניה חולפים ליד רכס קטן משמאל לכביש. בו ובסביבתו יש כבשני סיד, בור מים ועדות לתעשייה קדומה של כלי צור (אבן). השביל מותיר את הדיונות מאחור והופך פה ושם לחרסיתי וחלקלק היכן שעדיין לא התייבש. למדתי לזהות את הקטעים הבעיתיים בזכות גוון הצבע המעט כהה יותר של הקרקע – ובכל זאת, לא פעם מצאתי עצמי רוכב על "מרגרינה" חלקלקה וטובענית.

סדרת פיתולים מוציאה את השביל למפגש אנטי-קליימטי עם הכביש. ממש בסמוך לבסיס צה"לי. שינוי בשבילים מנע את המעבר שלו בצד הלא נכון של המטווחים שיש שם. וטוב שכך. השארו על הסימון שבילים השחור ותהיו בסדר.

לסיומת רכבתי על הכביש בחזרה לרכב – כ-7.0 קילומטרים די משעממים אבל בהחלט עם תחושת סיפוק שהנה יכולתי לחולות וגם ש"הארתי" לי איזור שמזה שנים רבות לא ביקרתי בו.

הלופ נסגר לאחר 51 ורבע קילומטרים ו-311 מטרים של טיפוס. אבל…הסוללה הגיעה ל-8% טעינה. עדות למאמץ המשותף שלי ושל האופניים בחולות. לרוב אני עושה 70 קילומטרים ויותר על טעינה מלאה ללא בעיות.

איזור החולות בהחלט שווה ביקור (בידעבד עדיף באיזור חודש מרץ כשהאירוסים פורחים) ולו רק בזכות המרחבים העצומים והדיונות המפתות. אופני הרים חשמליים במקרה הזה הם מכפיל כוח משמעותי שבלעדיו ככל הנראה שלא הייתי מסוגל לסיים הקפה כזו ארוכה בפרק זמן הגיוני ובמצב צבירה סביר. יחד עם זאת, יש גם בהקשר הזה מסקנות: ניהול זהיר של האנרגיה בסוללה כדי שסתפיק לכל ההקפה, סוללה של 500Wh בהחלט שלא תספיק לטיול הזה ולצעוד ברגל קילומטרים בחול טובעני עם אופניים כבדים זו חוייה בפני עצמה. צמיגים רחבים ולחץ אוויר נמוך – יתרון.