רוני נאק
הטסט השנתי, או בשמו הרשמי "בדיקת הכשירות", הוא אירוע מציק למדי שעבור מרביתנו הוא רק כיסוי להעשרת קופת המדינה. בעוד שברכב בעירה פנימית יש בדיקה למנוע – רמות פליטה וגזים בקצה המפלט – לרכב חשמלי אין יותר מדי מה לבדוק. "שחק בהגה", קנה אפוד זוהר וסע לשלום – כי אפילו מדבקה כבר לא מקבלים.
אבל…העניין הזה עשוי להשתנות. לראשונה מגיעה דרישה דווקא מאוסטרליה – שלה יש לא מעט תמריצים ודחיפה מלמעלה למעבר לרכב חשמלי – ולא פחות אלא מאחד מגופי הביטוח הגדולים ביותר במדינה – NRMA. ומה לביטוח ולבדיקת הכשירות? אכן שאלה בוערת.
בראיון שהתפרסם בימים האחרונים צוטטה ג'ולי באטצ', מנכ"לית NRMA שיש לבדוק את הסוללה ברכב החשמלי כחלק מבדיקת הכשירות השנתית (שהיא כידוע חובה) וזאת כדי לשפר את הבטיחות של הרכבים ולעודד דווקא את הקליטה שלהם בציבור ההססן. המנכ"לית אף אמרה שיש "לפצח את המיתוס של ה-EV" אם המדינה רוצה להאיץ את הקליטה ולהגדיל את נתח השוק של הרכב החשמלי – שם למטה – באוסטליה.
במפתיע אותה מנכ"לית אף אמרה שתכיפות הדליקות זהה לזו של רכב רגיל (דבר שעד היום סיפרו לנו שהוא נמוך הרבה יותר) אולם השריפה של רכב חשמלי יוצרת נזק גדול הרבה יותר מכיוון שהסוללות מאד גדולות. (ואז מגיעה הסנוקרת) הלכה למעשה מדובר בפצצה. "they are practically like a bomb”.
על זה נאמר "מייגוד"!
אז מה יכולים באמת לבחון במכון הרישוי? לא יותר מדי. לעבור בעין ולראות בעיקר שאין פגיעה פיזית בסוללה עצמה, בכבלי המתח הגבוה, שקע הטעינה וכל הספגטי של הכבלים – היכן שיש לשם בכלל גישה. לבדוק את תקינות מערכת הקירור הגדולה והחשובה מאד ולנסות לאתר בה כשל מתפתח. האם יבדקו את יכולתה של הסוללה להחזיק טעינה – כלומר את "בריאות" הסוללה, לסרוק הודעות תקלה של עשרות מותגים ומאות גרסאות? כמה זמן תארך בדיקה כזו? האם היא בכלל אפשרית? בהחלט אתגר שכדאי שיקחו ברצינות בישראל – בה יש אחוזי חדירה מדהימים לרכב חשמלי ונתח שוק חסר תקדים של 25% ממכירות הרכב החדש.