פילאטוס השווצרית (על שם הר במרכז שוויץ) החלה לייצר כלי טיס בשלהי 1939. זה היה מטוס סיור דו-כנפי שהורכב מחלקי חילוף קיימים ומתכנון של יצרן אחר. רק ב-1944 המריא מטוס מתכנון מקורי של פילאטוס. בשנים הבאות מעט מאד מהפיתוח המקורי של היצרן נשא פרי והוא הסתפק בייצור תחת רישיון של חלקים למטוסים מדה-הווילנד (וומפיר ו-וונום) הראשון שבהם שירת בחיל האוויר המצרי והיה גם מטוס הקרב הסילוני הראשון שנחת והמריא מנושאת מטוסים.
בסוף שנות ה-50 החלה פילאטוס לפתח מטוס תובלה קל בעל תכונות המראה ונחיתה במסלולים קצרים – STOL – אב הטיפוס התפתח והפך ל-PC-6 שטס ב-1959 וממשיך להיות מיוצר עד היום.
עבר עשור נוסף עד שבפילאטוס מישהו חשב שזה יהיה רעיון טוב לשתול מנוע טורבו-פרופ בדגם של מטוס אימונים לחיל האוויר השווצרי. כך נולד ה-PC-7 – אבל אי אפשר ללא משבר. אב הטיפוס התרסק בתאונה – ועברו שנים של פיתו וניסוי עד שהחל היצור הסדרתי של מטוס האימונים אשר התפתח בהמשך ל-PC-9 אשר ווארינאט שלו משרת היום בבית הספר לטיסה של חיל האוויר (יוצר ברישיון על-ידי ביצ'קראפט בארה"ב). פילאטוס המשיכה את הפיתוח של כלי הטיס הזה לדור השלישי שלוPC-21.
אמצע שנות ה-80 ופילאטוס מפתחת מטוס נוסעים קטן. גם הוא עם מנוע טורבו פרופ ומקום לעד 12 נוסעים. ה-PC-12 הופך להיות לרב-המכר של היצרן הקטן עם יותר מ-1,000 מסירות בשניים וחצי עשורים של יצור.
כיום מונה קו המוצרים של פילאטוס את מטוסי האימון הצבאיים, את ה-pc-6 הותיק שהפך למטוס צניחה מבוקש ואת ה-pc-12 אשר מקנה תמורה טובה למפעילים שלו. משנת 2000 היצרן נמצא בבעלות פרטית וממשיך ליצר כלי נישה בנפחי יצור קטנים.
השמועות על מטוס סילון עשו להם כנפיים הרבה לפני תערוכת התעופה האחרונה בז'נבה. המבינים לחשו כי הטורבו פרום הדו-מנועי המתוכנן יהיה בכלל סילוני. ובדיעבד הם לא טעו.
ה-PC-24 – לפי פילאטוס – משלב את הרב-משימתיות של טורבו-פרופ, תא נוסעים של סילון מפואר וביצועים בהתאם. הנתון החשוב ביותר בהקשר הזה הוא יכולת המראה ונחיתה קצרים במיוחד וכן מבנה חסון אשר מסוגל לספוג נחיתות במסלולים לא מוכשרים. 820 מטרים ידרשו להמראה במשקל מירבי ו-770 מטרים לעצירה מלאה בנחיתה. רק נתונים אלו לבדם מגדילים את הנגישות של ה-PC24 לאלפי מסלולים ושדות תעופה שסוליית גלגליו של מטוס סילון לא דרכה בהם. בארה"ב לבדה יהיה הפילאטוס הסילוני מסוגל לנחות בעוד 8,383 שדות תעופה, באפריקה עוד כ-2,500 מנחתים וקצת יותר מ-3,200 שדות בדרום אמריקה. פתאום האפשרויות נפתחות – 21 אלף אפשרויות לנחות בשדות תעופה ומנחתי עפר ברחבי העולם (לפי פילאטוס).
טייס יחיד, 45,000 רגל, דור אחרון של אוויוניקה, ראיה סינטתית, מז"א, אזהרת התנגשות באוויר וכמובן מערכות ניהול טיסה וניווט מהדור העדכני ביותר מתוצרת הוניוול.
על ההנעה ממונים שני מנועי סילון-מניפה מתוצרת וויליאמס fj-44-4A (סדרת מנועים שבמקור פותחה לטילי שיוט אבל בהמשך הפכה לאמת המידה במטוסי סילון קלים). הדחף עומד על 3,500 ליב' לכל מנוע. טווח השעות בין אובראולים הוא 5,000 שעות עם "טיפול גדול" ב-2,500 שעות. מהירות השיוט עומדת על 425 קשרים והטווח הוא בערך 3,300 ק"מ. עוד בתחום הביצועים נציין את שיעור הטיפוס של 4,075 רגל/דקה ורק 30 דקות כדי להגיע לרום השיוט המירבי של 45 אלף רגל. נתון מרשים לא פחות הוא מהירות ההזדקרות – רק 81 קשרים בתצורת נחיתה במשקל נחיתה מירבי!
המטוס קטן יחסית עם מוטת כנפיים של 17 מ', ואורך כולל של 16.8 מ' סידור המושבים מאפשר הטסה של 6 או 8 נוסעים ומטען כולל (יחד עם דלק) של 415 ק"ג.
טקס הגלילה הרשמי של PC-24 מתוכנן לרבעון השלישי של 2014 עם טיסת בכורה מיד אחרי. זה יתחיל את פרק הרישיון שלו ברשויות התעופה השונות אשר צפוי לקחת עוד שלוש שנים עד למסירות הראשונות ללקוחות בתחילת 2017. יש למה לצפות – אגב המחיר צפוי לנוע סביב 9 מיליון דולרים.