יום חמישי , 23 מאי 2019
ראשי » אופני הרים » טור אישי: כך התחשמלתי
המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק
המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק

טור אישי: כך התחשמלתי

כרמית ארנרייך

אז אם אתם עדיין מתלבטים, דעו לכם שאתם לא לבד. הנה הסיפור שלי:

אני רוכבת שטח מזה כ-6 שנים, נוטה יותר לכיוון האנדורו. את הרומן שלי עם האופניים התחלתי עם "ירושה" של אופני ספשילייזד זנב קשיח 26 אינץ' ורכיבות בנמל תל אביב – די סטנדרטי. אחרי חברות ב"גרופי" והתקשרות עם המון רוכבים מכל מיני סוגים השתדרגתי לאופני SJ של ספשילייזד שיכוך מלא. כשאלו התעייפו התקדמתי והגדלתי מעט את קוטר הגלגלים ל-27.5 כשברגמונט טריילסטר 9.0 מהודרים-אך-קשוחים באמתחתי. מצאתי בהם את האיזון הנכון בין זריזות ליכולת לספוג את כל השטויות שאני עושה בשטח. איתם אני רוכבת עד היום ונהנית מכל רגע!

אז למה בכל זאת חשמליים אתם שואלים ?

המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק
המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק

שמחה ששאלתם

שנים שאני משפצרת לעצמי את חבורת החברים שרוכבים איתי. הגעתי למינון המורכב מחברים שמושכים אותי בקצב (בעליות אני נשפכת או שהם צריכים להאט את עצמם ובסוף גם לחכות לי עם פרצוף משועמם בראש המעלה) ובניהם בן הזוג האהוב שלי. וכמה חברים אחרים הרוכבים בקצב שלי או קצת פחות מהירים וטכניים ממני.

בהתחלה זה היה מן רעיון הזוי כזה: "אולי אני אקנה אופניים חשמליים?". ומיד טלטלתי את ראשי לשלילה ואמרתי לעצמי: "אני? מה פתאום!  שאני אוותר לעצמי ככה?".

ופה ושם התחילו לצוץ כל מיני מותגי אופניים שהביאו את הדגם שלהם בחשמליים. ניסיתי אותם "על הדרך", כמו שאומרים, רכבתי על ברגמונט חשמליים עם זנב קשיח שבדקתי בחורשים ומצאתי שהקרנק שלהם ממש נמוך לי. היה גם ניסיון עם GT חשמליים שניסיתי בגבעת המורה כשאני רוכבת מאחורי אישי היקר והמהיר ומדרבנת אותו בעליה. אותה עליה שעבורי הייתה מחושמלת ללא מאמץ והוא ירק שם דם. אך אף אחד מהם לא באמת עשה לי את זה.

החשמל היה כיף והוריד משמעותית את המאמץ בעליות הקשות. במיוחד בעליות הטכניות. אלה התובעות אחרי מאמץ אירובי, גם מאמץ אנאירובי נוסף שכבר לא היה לי לתת כשאני על אופנים ללא מנוע. אבל עד לפני כחודש לא מצאתי את הדגם שאפשר לי ליהנות מהמשך הרכיבה בסגנון הטכני בירידה שאני כל כך אוהבת וגם את התמיכה בעליות שמנוע העזר החשמלי מאפשר. והאמת שזה גם לא היה לי כל כך לחוץ לבדוק ולחקור את זה כי מה, "שאני אקנה חשמליים? ". לאן ילך כל הכושר שלי שכבר הצלחתי להרוויח ביזע לא קל בכלל? וכל הדיבורים בקבוצות האופניים על כמה זה רע, ואיזה נורא זה "החשמלוקים שיותר גרועים מאופנועים כי אפילו לא שומעים אותם מתקרבים במהירויות גבוהות". בסופו של דבר זה נשמע כמו דיבורי קנאה, אבל באמת דאגתי לזה שבסוף אני לא אעשה מספיק ספורט.

המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק
המפלסת: מרידה EONE SIXTY 800. צילום: רוני נאק

אפקט תמנע

אחרי הסמרתון השנה (2019), כשנקרתה בפני ההזדמנות לרכב בתמנע בסינגל המכרות החדש שאורכו כ-35 ק"מ, בדקתי לעצמי את האפשרות לקבל אופניים חשמליים להדגמה (ולא היה משנה לי בכלל של איזה יצרן) כי אורך המסלול קצת איים עלי וחשמל היה בהחלט מפיג את החשש הזה. לצערי הפרוצדורה קצת בירוקרטית ודורשת הרשמה מראש והמתנה יחסית ארוכה. אז החלטתי שאוותר על החשמליים ועם קצת מאמץ נוסף חשבתי שאצליח לסיים את המסלול – בראבק.

סביב הק"מ ה-30 התחלתי להרגיש שכל הגוף כבד לי, שאין לי אוויר, הראש תקוע ברצפה וכל אבן מוציאה אותי משיווי משקל. פשוט נגמרתי. לקח לי כיומיים להתאושש מהחוויה ובינתיים המשכתי עם הרגשת החמצה קלה שלא סיימתי את כל המסלול ואני חייבת לתת שם אקסטרה 5 ק"מ כדי להרגיש טוב עם עצמי.

בינתיים הספקנו לרכב עוד כמה סינגלים מעניינים במקומות נוספים ביניהם סינגל חוף הכרמל שנפתח לא מזמן וחובה בתוכו 42 ק"מ של עבודה ללא מנוחה. ושוב קיצרתי. ושוב הרגשת החמצה.  שתי חובות בחודש אחד!

המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק
המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת בדרך הסוכר. צילום: רוני נאק

הארה

וככה,כשאני אוגרת חובות, חזרתי לעבודה. באמצע יום עבודה פתאום קיבלתי טלפון מרוזן מינץ אליו פניתי כשנזקקתי לחשמליים. הוא אמר שהאופניים החשמליים להדגמה נמצאים אצלו בחנות אם אני רוצה, שאגיע לאסוף – עכשיו. זה היה בפורים (זוכרת שהגעתי לחנות מחופשת לחתולה. מיאו…) היו לי ימי חופש והופ הגעתי! לא שאלתי אפילו איזה אופניים מחכים לי. לא עניין אותי הדגם, לא חקרתי עליו ברשת או אצל חברים. הייתי יחסית אדישה: "יש חשמל וזה מה שחשוב" חלפה המחשבה בראשי.

הבחור האדיב מהרשת היה נחמד מספיק והעלה לי את האופניים על המנשא של הרכב כך שלא הייתי מודעת עדיין למשקל המטורף שיהיה עלי להרים כשארצה לקחת אותם אל מחוץ לאזור שלי.

23 ק"ג, פחות או יותר, של שלדה, סוללה וצמיגים עבים ברוחב 2.8 שאני פשוט לא מסוגלת להרים! וגם להוריד אותם ממנשא הגלגל של הרכב שלי, התגלה כפרוייקט משמעותי לגב המיוסר שלי. עם לוגיסטיקה מוגבלת, נאלצתי לוותר על ההנאה שבלרכוב איתם רחוק מהבית ולהסתפק בבחינה שלהם ביער הקרוב ביותר לביתי – יער חורשים.

המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק
המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק

דרופ של גיבורים

קבעתי עם חבר להיפגש ביער בבוקר המחרת לרכיבה משותפת. החבר לא חשמלוק אבל קיבל את המידע וזרם איתי. בבוקר המחרת, בדרכי לפגוש את החבר איתו קבעתי, התערב הגורל/הקארמה והיקום (כולם בבת אחת!) והציבו לי שני רוכבים על חשמליים. גם הם בדיוק בכניסה לסינגל והתחילו את הרכיבה, הציעו לי באגביות שכזו להצטרף אליהם. אמרתי לעצמי:"למה לא, עד שידיד שלי שקבעתי איתו יגיע – אעשה סיבוב הכרות קטן".

הסיבוב הקטן הזה הפך לסיבוב גדול! מסתבר שגם את האופניים החשמליים ניתן לאתגר במיוחד בעליות הטכניות. אז שני החשמלוקים הנוספים שהיו אסרטיביים מספיק הצליחו לדלג ולעלות מעל המון מכשולים שאני הייתי המומה שניתן לעבור בכלל ולקחו אותי למקומות ביער. יער שאותו אני מכירה כמו את כף ידי, ומכשלוים שאני לא מעזה להגיע אליהם מפאת קושי טכני ואירובי. והנה פתאום נפתח לי צוהר לעולם חדש ומזהיר. הכל עביר!

הרגשתי כמו אופנוע! קיפצתי ודרסתי עליתי ודחפתי כמעט הכל בסינגלים קשוחים יחסית שהייתי מוותרת לעצמי שם המון כשאני עם אופניים ללא מנוע עזר.

הגלגלים השמנים נסכו ביטחון וייצבו אותי בצורה מדהימה על קרקע מלאת קוצים, אבנים, סלעים, בורות ושיפועי צד משתנים. השילוב בין הבולמים ששיככו את מרבית הקשקושים לבין הגלגלים העבים שדרסו הכול נתן תוצאה של יציבות מאוד מרגיעה. היתרון בחשמל – לא צריך לדאוג למשקל הגלגלים שמנים ששוקלים יותר ומתנגדים יותר לגלגול. אלו ברגיל דורשים כוח דחיפה אימתני ברגליים ועכשיו זה כבר לא אישו.

המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק
המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק

וכך אחרי סיבוב גיבורים מחושמל בחורשים והבנה בסיסית של היכולות של המכונה הזו, הרגשתי את האדרנלין וההתרגשות שהיתי מרגישה כשהייתי מצליחה לעבור בפעם הראשונה אלמנטים מסובכים בתחילת דרכי הטכנית.

קבעתי שוב ליום המחרת עם רוכב אפיקיסט לענייני עליות לעשות סיבוב ולאתגר אותו בעליות הקשות יותר של היער. לא יאמן, אבל אפיקיסט ראה את הגב שלי. אז נכון שזה מרגיש טיפה כמו תרמית אבל אני מחויכת ונהנית ולא צריכה יותר לחכות בין רכיבות בגלל שהגוף שלי מרוקן מאנרגיות.

כשהחזרתי את אופני ההדגמה חזרה לרשת ושאלו אותי: "נו, איך? ", עניתי עם חיוך מרוח כמו אחרי משתה של ארבע כוסות בפסח: "היה מעולה!". אפילו פירטתי ללקוח נוסף שעמד ודיבר עם המוכר של הרשת ששקל אם לקנות אותם, מדוע כדאי לו. מהחנות יצאתי עם תחושה כאילו השארתי את הכלב שלי בכלביה העירונית לתצפית כלבת. השארתי משהו שהיה לי כיף איתו ואני אוהבת, מאחור.

ניסיתי לשכנע את עצמי שהטכנולוגיה עוד אמורה להשתפר ושאני לא מסוגלת להרים את המשקל הזה, ולא מתאימה עכשיו הוצאה כזו, וזה בטח מלא טיפולים. וכמו שהבנתם, לא ממש חקרתי את הנושא לעומק.

המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. צילום: רוני נאק
המסע לאופניים החשמליים עובר דרך הרבה עליות. כרמית והמפלסת. הופה פארק קנדה. צילום: רוני נאק

ללחוץ על ההדק

אבל כחודש לאחר מכן, כשנסענו והגענו בטעות לאילת בחוה"מ פסח, בעוד אנו (אני ובן זוגי המדהים) רובצים על החוף בקצא"א ומתדיינים על מזג האוויר הסוער במרכז והשמש הקופחת עלינו בעיר השמש הנצחית, העליתי את הרעיון לקפוץ לחנות הרשת לבדוק כמה עולים האופניים האלו בעיר שאמורה להיות ללא מע"מ. ככה – להשכלה.

מה אספר ומה אומר, המחיר אמר את דברו. חטפתי את הזוג הכמעט אחרון מהחנות ועם לב רועש גועש ומתרגש וללא אוויר בריאות ועם דיסוננס מאוד גדול בין הראש ללב, קניתי והתחשמלתי לי. מוצפת רגשות והתלהבות. עוד על כביש הערבה צפונה וחזרה למרכז קבעתי רכיבה ליום המחרת (בגלל מזג האוויר דרך הסוכר הייתה הבחירה הכי הגיונית) ו…. עפתי מאושר!

אם היה אפשר לתאר לכם כך שתוכלו לדמיין בעיני נפשכם את הדבר שגורם ללב שלכם לקפוץ משמחה ואת החיוך הנסוך על שפתותיכם – אז זה היה המצב אצלי.

מהירות, שיכוך, יציבות, ביטחון, הכל היה שם. אחרי הרכיבה בסוכר האופניים קיבלו  שם החיבה שלהם "המפלסת" (מבטא פרסי ל"מפלצת") ואני נהנית מכל שנייה איתם!

 וכדי שלא תחשבו שמטרת האופניים היא רק מדבריות. יום למחרת התייצבתי לרכיבה ביער קנדה, שתמיד היה מחסל אותי בגלל עליה הארוכה והסלעים שדורשים הרמת גלגל. עד שהייתי מגיעה לירידה נשמתי הייתה יוצאת. בניגוד לכל הפעמים הללו – על החשמל הייתה לי רכיבה כיפית. יכולתי לנשום ולשמור על ראש מורם, לעשות סיבוב ארוך יותר ולאתגר את החברים המהירים שלי שתמיד הייתי משתרכת אחריהם. עולם חדש נפתח.

 

אז אם לתמצת הכל אלו היתרונות והחסרונות של אופני הרים חשמליים – בעיניי:

יתרונות:

–         הנאה (מהנוף, מהרכיבה, מהאלמנטים)

–         לעמוד בקצב של רוכבים חזקים/מהירים.

–         יותר שטח/יותר ראנים/יותר ק"מ בפחות זמן

–         להגיע לירידות ולסינגלים הטכניים עם אוויר בריאות.

–         אפשרות להתמקד רק בטכניקה (סיבובים, מבט, גינות סלעים, מנח גוף).

–         להגיע לסינגלים ארוכים שפעם לא חשבנו לעשות

–         אין צורך בזמן התאוששות מהרכיבה

–         מהירות ונשימה מספקת באלמנטים הטכניים שמורידה את סף הנפילות בגלל חוסר כוח ואוויר.

– קביעת הקושי בעצמי – כיבוי/מצב עזר נמוך יותר מהמנוע במקומות שארצה להתאמץ יותר/שאין צורך להתאמץ.

חסרונות:

–         עוד מערכת נוספת להתעסק איתה (חשמל): עדכוני גרסה, חיי סוללה, זהירות בשטיפות של האופניים – והובלה שלהם.

–         משקל!

–         לחפש חברים חשמליים לרכיבה

–         למצוא אתגרים שונים מהרגיל

צפו גם בזה

מתקפת אופני הרים חשמליים במרידה. היצע נרחב ומנעד מחירים גדול. צילום: יח"צ

מתקפה חשמלית ברוזן מינץ

היצע דגמי אופני ההרים החשמליים של מרידה מתרחב מאד סביב מנועי שימאנו ומבחר של דגמים מרכיבות שבילים רגועות ועד אנדורו אגרסיבי מאד. כך מוחקים עליות

5 comments

  1. רגשותיי מעורבים,מחד את נקראת באושר גדול. מהכרותי את יכולות הטיפוס שלך אכן הפיצוי החשמלי בהחלט שווה את ההשקעה
    מאידך מאמץ גופני לבניית כושר סיבולת לב ריאה אינם אמורים להוות מכשול אלא אתגר לכל רוכב ורוכבת באשר הם או הן ,ולא לא מקנאה אני כותב אלא מפרגון מלא ,מגיע לך להנות.
    ואל לך לנטוש את קבוצת רוכבייי הדיווש המלא,חלקם מסוגלים לטפס את המעלה ולהמתין לך למעלה עם חיוך ועונג רב
    נתראה ברכיבה הבאה.

  2. תודה הדרוש! בהחלט מתכננת עוד רכיבות עם הברגמונט האגדיים שלי.

  3. ניסיתי את הלבו המקביל ל SJ שלי ואכן השיפור הטכני בעליות תענוג אפשר לעלות סינגלים עם מדרגות סלע בכיוון ההפוך, אפשר לגלות שבילים חדשים בלי לחשוש מהצורך לעלות חזרה. אך העובדה שהכל נעשה בקצב מהיר הפריע לחוויה, לא הספקתי להסתכל סביב, לא ראיתי פרחים ונוף, ולאחר הרכיבה כאילו לא זכרתי היכן הייתי. הכלב שלי גומי מאוד התלהב להיות צמוד אלי כל הדרך ולא לחזור ולחכות בעליות.

  4. עברתי מעולם אופנועי האדוונצ׳ר לעולם האופניים לפני 5 שנים ופרשתי כי העליות שברו אותי והרגשתי נבוך שנאלצתי לעקב רוכבים בעלי כושר גופני טוב משלי.
    לאחרונה עברתי חוויה דומה ו התחדשתי בזוג אצל רוזן ומינץ… ואי אפשר למחוק את החיוך ולעצור את כמות הסינגלים והקילומטרים שגיהצתי עם המרידה החשמליות שלי.
    אני חייב להודות שקשה לי להחליט מה יותר כיף כרגע…. אופנוע בשטח או להיות חלק מעדת החשמלוקים ההולכת וגדלה.. אבל את החיוך אי אפשר למחוק מפני.
    הסיכום שלי…… אני כיום מסוגל לרכב עם מיטב הרוכבים, אני אדון לעצמי בכל מה שקשור לכמות המאמץ שאני משקיע. ויש אופנוען אחד פחות בדרכים המשותפות….
    כדור הארץ בטח מברך והגוף שלי אומר תודה כי אין דבר בריא מאשר לצאת לשטח לקצת פעילות גופנית כל אחד בדרך שלו!

  5. מזל טוב את ההחלטה לעבור לחשמלי כבר לפני שנתיים פשוט נכנסתי למצמן בת"א. שאלתי איזה הדגם הכי טוב וקניתי, מאז חיי חזרו למסלול הרכיבה ובהנאה. מאז הבן שלי רעש סוג שלTREK והצטרף אלי וזה בהחלט נוכיח את עצמו. מי שיש לו יכולת כלכלית ורצון להנות מהרכיבה שיעבור לחשמלי המלצה מרוכב ותיק ושכולם פשוט יקנאו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

20 + three =