טיול למרגלות החרמון

רוני נאק

השנה, אני חייב להודות, המדבר גנב את ההצגה. ואפילו עכשיו בסוף אפריל – הנגב והערבה ירוקים ופורחים מתמיד. וזו אולי הסיבה שהזנחתי מעט את הצפון, שצילומים וסרטונים מדהימים ממנו שטפו כל פוסט שני בסושיאלז. אז עכשיו נעלה צפונה לגעת בכמה מיקומים חשובים לנו ולהיסטוריה של הארץ שלנו. מיקומים הנמצאים במרחק קרוב מאד אחד מהשני – קילומטרים בודדים, והם נגישים לכל רכב פנאי ללא אתגרי עבירות מסמרי שיער או תולשי פחחות. בנוסף, המקומות האלה נמצאים במטווח קשת – שזה אומר "ממש קרוב" – למקורות המים השופעים של תל דן, הבניאס והקייאקים שעל החצבני – נחל שניר בשמו העברי.

הקרב על המים

אחת הסיבות למלחמת ששת הימים הייתה תכנית הטיית מי הכנרת על ידי הסורים – שרצו לייבש את מדינת ישראל. הם תכננו ללכוד את כל המים היורדים מרמת הגולן ומהנחלים הגדולים שמצפון במערכת תעלות שלא תאפשר את הזנת הכנרת. בצד הצפוני של אותה תעלת הטיה ניצב כפר מבוצר בשם נוחיילה – כשני קילומטרים בלבד מקבוץ דן ובו כוח של הצבא הסורי. לא אכנס כאן לכל הסיפור המלא ורק אציין כי בנוחיילה היו שתי תקריות – בראשונה טנקים של צה"ל ירו כ-90 פגזים על הכפר מבלי להגיע לתוצאות. וזה כצפוי הכעיס מאד את ישראל טל שבעקבות זאת עשה ריווזיה בהדרכת התותחנות של חיל השריון והביא אותה – לרמה הגבוהה שאנו מכירים היום. וכך בתקרית נוחיילה השניה – השמידו טנקים (נדמה לי  שרמנים משופרים) את הכוח הסורי שהיה במקום אשר כלל גם פנצר אשר יוצר על ידי גרמניה הנאצית.

איך מגיעים לשם? ובכן נוסעים צפונה עד לצומת הטנק (או שיאון). שם פונים שמאלה לכביש 999 עבר הכפר רג'ר. סעו כ-4.0 קילומטרים עד שתגיעו לסככה חקלאית גדולה מצד ימין – מולה תמצאו דרך עפר לבנה הפונה לכיוון דרום מערב. סעו על הדרך הלבנה כשני קילומטרים עד שזו עושה פניה חדה ימינה – אתם עוברים שער שמאלה (סגור בשרוך) – לעבר עינות בריד ונוחיילה. מומלץ להשאיר את הרכב בנקודת חציית הנחל – לעבור ברגל את מי הנביעה הקרירים ולצעוד כמאה מטרים על ציר הנפט עד לכפר. בו תמצאו את שרידי הפנצר המפוצץ.

מקום קדוש

נבי יהודה הוא אחד המקומות הקדושים לבני העדה הדרוזית. הקבר והמתחם המטופח שסביבו נמצאים מעט דרומית לחורשת טל – בקצה של כביש צר מאד המקביל לערוץ הגועש של הבניאס. אפשר לבקר במקום וכדאי לכבד את הקדושה שלו. בתחקירי מצאתי שתי גרסאות למי שבעצם נמצא שם. גרסה אחת אומרת שהקבר הוא של יהודה בן יעקב. כן, כן זה אותו יעקב אבינו – ויהודה הוא הנכד של אברהם – על שמו נקרא שבט יהודה ובני אותו שבט – החזיקו חזק – "יהודים". גרסה שניה מייחסת את הקבר לעידו הנביא – שפועלו מיוחס לתקופת בית ראשון ויש מי שחושדים בו שהיה הסבא של הנביא זכריה – כך או אחרת העם התייחס אליו כ"איש האלוהים" משבט יהודה.

• דרך נוספת להגיע לנבי יהודה

היום זהו כאמור מקום קדוש לעדה הדרוזית – ופינה נאה לנוח בה מעט לפני הטיפוס הקל שמצפה לנו.

מזבח ועמודים

בפעם האחרונה שהייתי באזור פספסתי את חרבת עומרית. לא הפעם. הפיתוי של העמודים הניצבים על רקע רכסי החרמון דחק בי להפנות את ההגה ולכוון את יונדאי סנטה פה במעלה דרך העפר הבזלתית. איך כאן אתגר ממש – ובהיעדר הבוץ של החורף – השילוב של מרווח גחון גדול והנעה כפולה חכמה הביאו אותי ליעד בקלות. אחרי קטע נסיעה קצר מתחילים ללכת ברגל ואחרי כעשר דקות צעידה מגיעים לאתר ארכיאולוגי אחד המרשימים שראיתי בצפון.

בו תמצאו שרידים של מזבח עצום – השמור במצב מדהים ביחס ל-2000 שנות קיומו – חפירות רבות נעשו במקום והעבודה לא הסתיימה – בכל מקרה יש כאן מקדש פגאני מלפני הספירה, מעליו מקדש שבנה הורדוס לקיסר רומא אוגוסטוס (יש תיעוד בכתובים) ועליהם – אחרי רעידת אדמה הרסנית הוקמה לבסוף כנסיה אשר בוניה השתמשו בחומרי הגלם של המקדשים החרבים. לתחושתי יש למקום הזה עוד הרבה מה לגלות לנו – ואפשר לראות כבר היום את הרחבה הגדולה – המדרגות שהוליכו למקדש ואפילו אזור של "שופינג" בו בוודאי הכינו את הזבחים, ומכרו כבשים "0 ק"מ" במחירי מבצע.

מכאן אפשר לחזור לכביש הראשי – לא לפני שאתם מתעכבים באחת מפינות החמד שלאורך הבניאס הגועש – ולפנות ימינה לחורשת טל או שמאלה לעמק החולה ולהרפתקה הבאה.