שטח מכוניות, אופניים, אופני הרים, אביזרי אופניים, מסלולי טיול, שטח, מחנאות, ניווט
רוני נאק
לקחתי יונדאי קונה לסוף השבוע. עוד אחת מאינספור נסיעות מבחן שאני עושה כדרכי מזה יותר משני עשורים. ובעוד שהנהיגה האחרונה בקונה הייתה יותר בכיוון של שטח – זו הפעם באה כדי לגלות פן אחר של רכב הפנאי המסקרן שהגיע אלינו מקוריאה. משהו שהיה נדמה לי שלא הגעתי אליו בסיבוב הקודם.
היעד של הנסיעה היה לראות תכנית הרחבה של ישוב בגליל המערבי. מושב חסר ייחוד שכל מה שטוב בו זה מיקומו הגיאוגרפי על מדרון הפונה מערבה לים ובקו גובה נהריה + עוד קצת. יש יאמרו פיזדיולוך אחרים ישמחו על הפוטנציאל לפתוח אשרם – בעוד שאני וזוגתי מפנטזים מזה זמן על "בית בהרים" הרחק מהלחות והעומס המנטאלי של גוש דן.
לדרך יצאנו עם יונדאי קונה בגרסת פרסטיג' – שזו הרמה כמעט הגבוהה ביותר (רק צבע גג שונה מפריד בינה לגרסת סופרים הבכירה) ומצוידת בחישוקי גלגלים 18 אינץ', משטח טעינה אלחוטי לנייד, ו-WAZE במערכת הקונקטד שיודע לספר לנו על כמעט שעתיים נהיגה ליעד.
יונדאי קונה עושה שימוש בפלטפורמה המודרנית של יונדאי i30 החדשה והמצויינת. כמו בכל דור חדש של יונדאי גם כאן אפשר לחוות קפיצת מדרגה מאד מורגשת לא רק באיכות הכללית אלא – הפעם – גם במה שמתחת לפני השטח. באופן שבו השלדה מתנהגת ואוחזת את עצמה, ובגודש הטכנולוגיה – להנעה ובטיחות אקטיבית – שיש במכונית. גם תוצאות מצויינות במבחני ריסוק IIHS שהיו לאחרונה מחזקים זאת. ובכן לתוך השלדה החדשה הזו – עם בסיס גלגלים מעט מקוצר ל-260 ס"מ דחסה יונדאי את מנוע הטורבו החדש שיש בטוסון הגדול יותר. ואין כמו מנוע חזק (פעם היינו כותבים מנוע גדול…) בתוך מכונית קומפקטית כדי לשמח את כתבי הרכב. והמנוע שעושה עבודה נהדרת בטוסון – מפיק מנפח של 1.6ל' ומגדש טורבו 177 כוחות סוס ו-27 קג"מ (פעם לאימפרזה טורבו שלי – הסטנדרטית – היו 31 קג"מ ונחשבה למפלצת) הכוח יורד לתיבת הילוכים כפולות מצמדים עם 7 הילוכים וממנה למערכת הנעה כפולה-קבועה מנוהלת מחשב ועם אפשרות לנעילה אם איתרע מזלכם והגעתם לכביש מושלג או רחמונס לשטח.
הנהיגה לגליל המערבי עברה בזרימה נדירה למדי – לא בגלל הקונה שהייתה שותפה מהירה ונעימה לקרוז קונטרול אלא בשל התנועה הדלילה למדי בשעות המאוחרות של אחרי הצהריים של יום שישי קייצי ומהביל. על כביש 6 במהירויות של כביש שש, קונה משייטת ביעילות. 7 הילוכים זה מנעד רחב מאד של יחסי העברה והמכונית יכולה לנצל היטב את המומנט הרב בסל"ד נמוך כדי לשייט בחסכנות יעילה. בתנאים האלה – שיוט מהיר ורכב לא עמוס הקונה הציגה ממוצע לא רע של 12 ק"מ לליטר כשמהרדיו בוקעים השירים היפים של ערב שישי.
כביש 899 – בו ביקרתי לא מזמן – הגיע בשעה היעודה ואחרי מיאוץ קצר הגענו לישוב שחיפשנו. מדרום שמורת טבע, מצפון רכס ומדינה אחרת – ובאמצע ישוב…אפעס חרבנה עם חברים שעשו לנו פרצופים שמעבירים את החשק. מה שאמור היה להיות סיור פנטזיה הפך מהר ל-U טרן ואפילו לא ירדנו מהרכב. מאוכזבים מהעזובה והילידים הזעופים – ניסיתי להציל את המצב ואמרתי לכרמית: "בואי. נראה עוד מקום. לא רחוק כאן על ההר ממול". אז נסענו לאדמית.
ובכן אני זוכר את הכביש לאדמית כרצועה עצובה של טלאי אספלט שבורים וכביש מוזנח ביסודיות. ומסתבר שבשנים שנעדרתי ממנו – כביש 8993 נסלל מחדש. והוא עכשיו – פשוט מושלם. הכביש מתחיל בסדרה של סרפנטינות המטפסות מערוץ נחל בצת לרמת אדמית, אספלט משובח שבא פשוט לאכול אותו. ויונדאי קונה לקחה מזלג רחב וטרפה. ראבק! זכרתי שהיא דינאמית ואוהבת פניות – אבל ככה! די!
מעבר למצב "ספורט" מחדד את ההתנהגות – הכוח מתגבר וקונה טסה מפניה לפניה מנצלת כל גרם קג"מ שהמנוע מפיק. הורדת הכוח לכביש מושלמת, האחיזה בתנאים שהיו פשוט אופטימאלית ומערכת המתלים (מקפרסון בחזית ורב-חיבורים מאחור) מרסנים ותומכים כשריר מכווץ במרכב של קונה ברצף הפניות האינסופי במה שנראה כמירוץ לעננים. כלל שנהגתי בה אגרסיבי יותר כך היא עלתה ופרחה. ועוד משהו עלה – ארוחת הצהריים של זוגתי, שפחות התרשמה מסטייג' הראלי שתקף אותה בתפקיד של נווט שלא מרצון.
אז הקצב ירד – והמשכנו מזרחה על 8993 המופלא אשר מושך לאורך הרמה ומקביל לגבול עם לבנון – ואנחנו לבד, ואנחנו גבוהים והנוף כל כך יפה והריח של האורנים משכר. יונדאי קונה שומרת על קצב טוב ולא רציתי שהכביש יגמר. באיזה שלב הגענו לשער ולגדר ובלית ברירה התחברנו חזרה לכביש הצפון והמשכנו מזרחה. מעט אחר כך הגענו לצומת של בירנית והחלטה. האם לפנות דרומה והביתה – שעוד רגע חושך או להמשיך מזרחה בין ההרים ולהאריך עוד קצת – לנשום מהאוויר הצפוני המתוק הזה. אז הארכנו די הרבה האמת – לארוחת שישי ספונטנית בדוריס קצבים בראש פינה.
מצאתי את יונדאי קונה על הכבישים בצפון. היא תהיה יעילה ואופנתית גם בעיר, תמזג היטב בפקקים והיא מציעה חבילת בטיחות מהטובות שיש היום בשוק הרכב הישראלי – אבל אם אתם באמת רוצים לגלות אותה, קחו את יונדאי קונה להרים. ואתם כמוני תביטו עליה אחרת.
