מבחן דרכים ג'יפ גלדיאטור רוביקון

רוני נאק

התכנית המקורית הייתה לצאת ליומיים בשטח. בכל זאת כשגלדיאטור רוביקון מגיע לקשט לך את החניה בסופ"ש כדאי לעשות איתו משהו אפי. הזדמנות לאתגר ולגשש -אחר גבולות היכולת של הכלי ולחזור לשכיות חמדה שנעדרנו מהן בעומק השטח. לראות עד כמה טוב מגהצים ה-FOXים של המתלים וכמה גדולה פסיעת הגלגלים במעברי סלעים סוחטי דמעות של דיפרנציאל. כל זה בזמן שמכינים קפה על גזיה בארגז מאחור. אבל…

זה צפוי מדי.

אז נסענו להתאמן למירוץ האנדורו הקרוב (תחילת מאי) באיזור משגב ויעד. ושם גילינו את כל התכונות המרשימות של הגלדיאטור אשר הופכות אותו לרכב המסעות וההרפתקאות האולטימטיבי.

GI JOE

גלדיאטור הוא שם מפואר מהעבר של JEEP וחלקנו מספיק "זקיינים" כדי שיהיו להם זיכרונות ממעט הגלדיאטורים שהסתובבו כאן. בינינו הוא נותר אחד מכלי הרכב ה"גבריים" האחרונים שעל הכביש. אנטי PC, לא מתנצל על השערות על החזה ולא נרתע ממשחק קשוח ועבודה קשה. מנוע גדול וחזק שמייצר הרבה כוח ושורף הרבה דלק כדי לעשות זאת. גבר גבר. וזה נחמד כי לג'יפ יש בין דפי ההיסטוריה עוד דגמי עבר ששמותיהם יכולים מבחינתי להתקמבק מחר.

בגדול…קחו רנגלר רוביקון ותאריכו. בסיס הגלגלים הוא עצום 348.7 ס"מ (300 ס"מ ברנגלר אנלימיטד וכמעט חצי מטר ארוך יותר מהיילקס וכ-20 ס"מ קצר יותר מ-RAM). האורך הכללי הוא כמעט 554 ס"מ, הרוחב צר יחסית עם 187.5 ס"מ והגובה של הגג הקשיח-אך-פריק גם הוא 188 ס"מ סבירים למדי. אצלנו בישראל הוא נראה גדול אבל בארץ מוצאו הוא נחשב Mid size.

הארגז הוא הפואנטה. כמו שכל מי שטייל עם רנגלר יודע. חלל הפנים די מוגבל והגג הפריק מוגבל לנשיאה של 45 ק"ג בלבד (כולל משקל הגגון עצמו). ארגז המטען של הגלדיאטור הוא בעיקר עמוק מאד (שאר המידות להוריד מכאן) והדלת שלו שננעלת בנעילה המרכזית ונפתחת עם שיכוך, יכולה להיות אחלה ספסל לשבת עליו. אהבתי שיש תאורה חזקה, נקודות קשיחה חזקות ואפילו הטבעה של צמיגי אופנוע בגב – ממש חמוד. אפשר להעמיס כחצי טון בארגז הזה (תלוי כמה נוסעים יש ברכב) או לגרור עד 3,450 ק"ג עם נגרר המצויד בבלמים. זה הרבה צידניות של בירה להוריד לשטח.

יחידת ההנעה היא הכי רוביקון שיש. מנוע פנטאסטר שהוא אגרוף פלדה בכפפת קטיפה. שקט מאד וחלק מאד אבל חזק ביותר! 280 כ"ס ו-35.4 קג"מ המופקים מנפח של 3.6ל' ו-V6. המשך שרשרת הכוח היא פנטזיה רטובה של כל עכבר שטח. תיבת הילוכים אוטומטית ZF עם 8 הילוכים, טרנספר מחוזק עם LOW 4:1, סרנים DANA44 (m210 ו-m220) הווי דיוטי עם נעילות דיפ מקוריות. יש גם ניתוק למוט המייצב הקדמי ש"מפיל" את הגלגלים יותר בשטח קשה-עבירות ולסיום צמיגי שטח אמיתיים של גודריץ' על חישוקי 17 אינץ. יש גם ספייר בגודל מלא וגם ווי חילוץ מודגשים כפולים לפנים ומאחור. סוכריה אמיתית.

הקבינה גם היא מאד מהודרת לרכב שטח. הפנים הוא רנגלר רוביקון לכל דבר עם ריפודי עור על המושבים, דיפון עור על הדשבורד, מסך מגע גדול (עם המון מידע 4X4 וממשק לסמארטפון ושמע איכותיים), בקרת אקלים ועוד הרבה פינוקים. מערכת מובילאיי מקומית מטפלת בכל התראות הבטיחות שצריך אבל ובעיניי הקבינה משחקת כאן תפקיד משני למכאניקה המקסימה.

 

נהיגה

אז זרקנו החוצה את האוהלים, המזרנים והעצים למדורה. אפילו הגריל נשאר זרוק על הרצפה בחניה והפחמים. מהר מאד העמסנו מאחור שני אופני הרים קשוחים, תיקי רכיבה גדולים, עוד תיקים עם ציוד להחלפה ומזון. קשירה מהירה של הכל ו"קליק" דלת הארגז נסגרה ועוד נשאר מקום לשם שם כלב זאב גדול. אבל הוא לא רצה.

בנסיעה על הכביש צפונה שמנו לב ש: א. הגלדיאטור נוח מאד, נוח יותר מרנגלר אנלימיטד. אמנם רעשי הגלגלים והרוח ניכרים, אבל המנוע שקוף וקצב הנסיעה מהיר מאד ובכלל לא קופצני. והדבר השני ששמנו אלי לב זה שהפנו לסלבריטי. כמות הנהגים שסביב שנתנו לנו ב"לייק", אפילו צילמו תוך כדי נסיעה, הייתה אדירה. אני לא זוכר שאי פעם היה אצלי רכב מבחן שיצר כל כך הרבה תגובות מהסובבים על הכביש, אפילו לא הווירדים או המופרכים ביותר. יש משהו בג'יפ שגורם לאנשים לחייך. כמו השמש.

לפני כן, בעיר, מצאתי שאני מתרגל מהר מאד לממדים. תנוחת הנהיגה הגבוהה, מכסה המנוע שרואים היטב בעין וגם סיוע של מצלמת חניה מעולה – מאחור, עושים את תפיסת המרחב סביב הגלדיאטור לקלה במיוחד. למעט קוטר הסיבוב הגדול של הכלי, קל באופן מפתיע לחיות איתו גם בעיר. לזה תורמים גם הגה קל מאד ותיבת ההילוכים שעובדת פשוט נפלא.

מתארגנים ויוצאים ליער. המשימה "הקפצות" של רוכבי האנדורו המתאמנים לתחרות. על צלע ההר בו מתקיימת התחרות יש כמה סינגלים, "ראנים" מאד טכניים שהרוכבים צריכים לעבור במהירות שיא. כל אחד מהם לא מאד ארוך (משהו כמו 5 דקות רכיבה) וזה אומר שעליי לטוס בחזרה במורד ההר כדי להספיק לאסוף אותם בזמן.

השבילים שעמם התמודד הגלדיאטור היו שילוב של שבילי יער חלקים וקלי עבירות, קטעים מסולעים רבים, חריצי מים עמוקים, שיפועי צד שואבי-תחתונים, וגם דרדרת בערוץ הנחל הגדול. הרכב זלל את הכל בכיף. ולא היה שיפוע או הצלבה שלא התגברנו עליהם בכוחות משותפים. בכל זאת, ללא רכב חילוץ נוסף בשטח אפילו רוכבי האופניים המסוקסים ביותר לא יכלו לעזור לי אם הייתי מתיישב על הגחון – והיו לכך הזדמנויות רבות. בשבילים המהירים, אפילו מהסוג המשובש והמסולע יותר המתלים והצמיגים השמנמני סופגים זאת באופן מעורר השתאות. כשהבטחון והקצב עלו גם גיליתי את הגבול של זה, ובקיצור אם תגזימו תהנו מטריקת מתלה עוצמתית למדי. אין נזק רק דגל אדום לנהג טאמבאל.

באחד הראנים הארוכים יותר של רוכביי ביקרתי בגן משחקים של רייזרים, שיפועים חריפים מאד, הצלבות ודרדרת. במצב LOW והילוך ראשון הגלדיאטור נטוע במקומו. ואפילו שהחרטום מצביע ללב כדור הארץ, צריך היה טיפל'ה מצערת כדי להתקדם. האחיזה בקרקע מושלמת והבטחון עולה. ככל שהשטח היה טכני יותר כך עלתה קרנו על הגלדיאטור בעיניי. מהלך המתלים עצום ונהנה גם מפיתול של שלדה ארוכה, נעילות הדיפ' הן לא פחות מאלוהיות. רציתי לזרוק את הדלתות והגג, להשאיר את הרוכבים נטושים בשטח ופשוט לעשות 4X4, אמיתי, נקי וטהור. כמו שאלוהים התכוון לזה מלכתחילה.

מה פחות

צריכת דלק מאתגרת. 6.5 ק"מ/ל' בכביש הפתוח וקרוב ל-5.0 בשטח. מובילאיי…וגם זוויות גחון ונטישה מגבילות. לו אני הייתי קונה לעצמי גלדיאטור הוא די מהר היה מקבל הגבהה של 2 אינץ' (לפחות) וצמיגי 35 אינץ' שמתבקשים מאד (עם הבעיות שזה מביא).

סיכום

ככלי יחיד מסוגו (ולא באמת אפשר להשוות אותו לטאקומה TRD או קולוראדו ZR2) אין לגלדיאטור תחרות. זהו רכב ההרפתקאות הכי מדהים שיש כרגע על הכביש. בעולם בו סוכנויות הרכב נראות יותר ויותר כמו חנויות של מכשירי חשמל לבנים, ג'יפ גלדיאטור הוא מכונית על-לשטח עם דופק וטמפרמנט. המחיר בהתאם, האחזקה לא לרפי ארנק, והוא לא מושלם אבל הוא כל-כך כיף!