מבחן דרכים פולקסווגן T-Roc

רוני נאק

הוא לא חדש, חדשני או טוען לטכנולוגיות-על. פולקסווגן T-Roc הוא קודם כל "המכונית" (מי אמר Das Auto?) – רכב פנאי בוגר מהודק ונטוע בקרקע – לא במקרה זה אחד הדגמים הנמכרים באירופה ואחרי הנהיגה בו אני גם יכול להבין מדוע. VW טי-רוק לא צריך להחליט מה הוא רוצה להיות כשיהיה גדול – הוא כבר גדול. עבורי, משב רוח מרענן אחרי שורה ארוכה של מכוניות שמרוב עומס טכנולוגי ("לכאורה" פעמים רבות) שכחו מה זה להיות מכונית.

בקצרה

מדובר בדגם של קרוסאובר שהוא קומה מעל ל-T-Cross שאנו כבר מכירים מצ'מפיון היבואנית הסדירה. הטי-רוק מתבסס על פלטפורמת MQB המשרתת דגמים רבים לכל אורך ורוחב מותגי קונצרן VW. כך שאם אתם מכירים אאודי Q2 או פולקסווגן גולף, או סיאט אטקה – האמביאנס של טי-רוק יהיה מוכר לכם. 

זו לא הפעם הראשונה שהדגם הזה מגיע לישראל – אלא כבר דפק נוכחות בגרסת קבריו עליזה בחצרות של היבואנית המקבילים. עתה, צ'מפיון היבואנית הסדירה תפסה טרמפ (שימו כאן אפקט גלים כזה של ספקולציה) על הצד המרוחק של עקומת חיי הדגם אשר הוצג עולמית ב-2017 וקיבל כבר עדכון של אמצע חיי הדגם ב-2020 – כדי להביא אותו לישראל במחיר שהצרכן יהיה מוכן לשלם.

קצת נתונים: בסיס הגלגלים הוא 259 ס"מ, האורך הכללי עומד על 423 ס"מ, רוחב 182 ס"מ והגובה 157 ס"מ. מרווח הגחון צנוע ועומד על 16 ס"מ בלבד. נתון חשוב הוא המשקל העצמי – של גרסת STYLE שהתייצבה למבחן – הוא 1,355 ק"ג בלבד (זה כמעט 1 טון פחות מקרוסאובר חשמלי בממדים דומים – נאמר JEEP אוונג'ר).

 

הכוח מגיע ממנוע טורבו-בנזין בנפח 1.5ל' עם תפוקה של 150 כ"ס ו-25.5 קג"מ. למנוע הזה מערכת ניתוק 2 ציל' כשלא בעומס כדי לחסוך דלק. הורדת הכוח היא רק לגלגלים הקדמיים באמצעות DSG כפולת מצמדים עם 7 הילוכים. הנתונים מלמדים של 8.3 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מירבית של 207 קמ"ש. צריכת הדלק הרשמית היא 6.4ל' ל-100 קמ"ש (15.6 ק"מ/ל').

חבילת אבזור STYLE (הצנועה ביותר בהיצע) כוללת לוח מחוונים דיגיטלי, מסך מולטימדיה 9.2 אינץ', ממשקי קארפליי ואנדרואיד על חוט (לא אל חוט…חחח), מושבים קדמיים וגלגל הגה מחוממים, בקרת אקלים מפוצלת, כניסה והתנעה ללא מפתח, משטח טעינה אלחוטי לניידים תומכים. מן החוץ תמצאו פנסי LED מאטריקס אקטיביים, חישוקי סגסוגת 17 אינץ', עיטורי מרכב וצבע גג שני (תוספת של 3,000 שקלים שלא הייתה ברכב המבחן).

 

בתחום הבטיחות נציין 6 כריות אוויר, ניטור שטח מת, בלימת חירום אוטומטית, בקרת שיוט אדפטיבית, תיקון סטיה מנתיב, ניטור עייפות נהג ועוד רשימה ארוכה של מערכת סיוע לנהג ובטיחות אקטיבית.

המחיר של רכב המבחן עומד על 169,900 שקלים. רמות האבזור הגבוהות יותר מעלות את המחיר במדרגות ל-185 אלף שקלים ול-200 אלף שקלים לחבילת אבזור R-Line.

 

הנהיגה

הממדים עירוניים ומתאימים היטב לחיים בכרך. לזה עוזרים גם צמיגים שמנמנים בחתך 55, המשאירים מספיק גומי "סקווישי" כדי לעזור למתלים לספוג את השיבושים בכביש. טי-רוק מרגיש מהודק וסגור וסופג את השיבושים בלי דרמות או קרקושים מריהוט הפנים. רכב המבחן צויד בסייען חניה, דבר שלרוב איני נוהג להשתמש בו (כי האגו לא מרשה לי לתת לרובוט לעשות חניה ברוורס עבורי). הפעם נתתי לרובוט לעבוד והוא מצא בקלות חניה ותמרן אותנו לתוכה לקול מצהלות הצופרים של נהגים חסרי סבלנות שמאחור. קהל שבוי לאירוע המרגש.

 

בתום החניה, מבט מסביב בקבינה. זו עשויה ברוח VW אופיינית. לאמור – מהודקת, מדוייקת וקורקטית. דווקא הניסיון היחיד לתת לפנים מעט שמחת חיים עשה לטעמי את ההיפך והאינסרט בצבע המרכב שלרוחב הדשבורד – העלה מן האוב את חלקי הפח החשופים שהיו בפיאט 127 של הזקן שלי. אולי זה רק אני. חוצמזה יש "עור טבעוני" המכסה את הדשבורד, מסך מולטימדיה שאינו מזדקר מדי מעל למישור, גלגל הגה מרופד עור וקטום – רק בקצת ככה – מלמטה וכל הכפתורציה והתפעול שאתם מכירים מקבוצת VW בעשור וחצי האחרונים. דבר אחרון. יש תאורת אווירה. גוון אחד. סבבה? סבבה.

המושבים עצמם משלבים אלקנטרה – בטח טבעונית כדי שלא לומר סינטטית – והם ממש ממש נוחים. מאחור המרווח סביר, הכניסה לשם גם כן ושם מאחור תגלו גם מרווח ראש מתאים לבוגר בגובה 180 וקצת אוברוואיט. עשו את המעבר האמיץ לתא המטען ושם תגלו שמשענת הגב יודעת להתקפל, יש רצפת מטען כפולה ונפח נאה למדי של 445ל'. שהפעם לא הייתי צריך את כולו – כי כל מה שלקחתי איתי היה כריך חביתה עם לבנה בבגט מחיטה מלאה.

 

המשימה של הנהיגה הארוכה הייתה להגיע בזמן לש"ג של בסיס אי שם בדרום כדי לתת את הכריך המופלא הזה לחייל "שלנו" שבמקרה הוא במשמרת. לדרך יצאנו הרבה לפני הזריחה, עצירת קפה ותדלוק מהירה במצפה רמון (בה קיבלנו טווח נסיעה של 560 ק"מ ב-5 דקות תדלוק בלבד!) וכמעט שעה אחר כך – הכריך הגיע ליעדו ונזלל בתאווה רבה. הצלחה!

במשך כל הנסיעה ההזויה הזו, T-Roc היה משכמו ומעלה. נוחות נסיעה מעולה, בידוד רעשים טוב, התנהגות כביש בטוחה ונכונה היכן שהיו סיבובים – חלקם נלקחו בקצב בריא. ההיגוי מדויק – לא קל מדי ולא כבד מדי- הבלמים תפקדו כצפוי ואפילו אותה DSG שאיני חובב גדול שלה – פעלה בצורה הטובה ביותר שאי פעם פגשתי וגם ידעה להחזיק הילוכים נמוכים במורדות הארוכים כדי שהמהירות לא תברח. אחלה!

מערכות הסיוע גם הן עבדו בצורה צפויה ומוכרת. ללא בלימות פתע מפתיעות או הודעות מוזרות בסגנון "אבדה התקשורת עם הלויין – איחלתי לחייל בהצלחה"…נאדה. פשוט עובד טוב!

בשורה התחתונה – נסיעה ארוכה או נסיעה עירונית – רכב הפנאי החביב הזה של VW יהיה נוח מאד ונעים מאד. צריכת הדלק לאורך המבחן כולו עמדה על ממוצע של 14.7 ק"מ/ל' של נהיגה רגילה ולא בהכרח "חשמלית-רגועה". חזרנו הביתה – לשרון – עם חצי מיכל דלק.

מה פחות?

יש כמה קיטורים בכ"ז…החיבור של הממשקים הסלולאריים יכול כבר להיות אלחוטי. ודי כבר עם התירוץ של "משרד התקשורת" וזה. זה קיים אצל רבים אחרים ומנקה מאד יפה את הקוקפיט מסבך כבלים שלא תורם לחווית הפרימיום. מערכת השמע די בסיסית ברמת האבזור הנמוכות. אם זה לא חשוב לכם – לא להתייחס. מדי פעם סייען החניה לא הצליח למצא מקום והרים ידיים. זה קרה בעיקר בניסיונות לחניה שמאלית. הניסיון להכניס קצת "טק" לקבינה בצורה של מתגי טאצ' לבקרת האקלים לרוב עובדת אבל לא תמיד – בטח לא עם כפפות שמדי פעם יוצאות בחורף מהמגירה.

דבר אחרון – אין בכלל שום רמה של חישמול. קטנה כגדולה. רגע…אולי זה בכלל יתרון?

סיכום

בצילומי הפנים של פולקסווגן T-Roc פתאום הבחנתי במצית הסיגריות החשמלי. מאלה של פעם שלוחצים עליהם והם קופצים החוצה מלובנים ומוכנים להדליק חצי-סיגר של רוה"מ. החום הנפלט מהסליל הלוהט העביר אותי בזמן שנים אחורה לשנים שבהן מכוניות היו "מכוניות" ולא "מחשב על גלגלים". כלי שנותן חופש לנוע בלי מגבלות של טווח, של טעינה וכל זה עם הנאה צרופה מהנהיגה. בא לך לתת קטנה לאילת? אין בעיה! אין התלבטות, לא צריך לתכנן מראש או להחזיק אצבעות שאין תור בעמדת הטעינה או תקלת תקשורת עם הלויין שמתחת לאופק. במובן הזה, ובמחיר של הסטייל – למרות הפז"מ של הדגם – אהבתי מאד את T-Roc. ממליץ.