מבחן דרכים סוזוקי ויטארה

רוני נאק

אחרי מאות קילומטרים בסוף שבוע ארוך במיוחד – המסקנה היא שללא טריקים או שטיקים, סוזוקי ויטארה הוא רכב פנאי כנה, שלא מנסה להתחנף או להראות פאסדה של משהו שאינו. תמורה נהדרת לכסף בשוק של מחירים משוגעים, חסכוני, נעים ואפילו נוסע ממש טוב.

מפגש מחודש

לא הרבה התרחש באולם התצוגה של סוזוקי בשנים האחרונות. מאז העדכון העמוק מאד של S-Cross לפני כמעט שנתיים, קו הדגמים שבאולם בסגנון יפני בתל אביב נותר ססטי למדי. בתקופה בה התרגלנו להתבשר על בסיס שבוע בדבר מותגים חדשים עם שמות מוזרים שמגיעים לישראל – פתאום סוזוקי הותיקה (והלא חשמלית) נותרה מחוץ לאור הזרקורים.

• יונדאי חדשה ב-78 אלף שקל

בחיפושיי הנואשים אחרי מכוניות חדשות שעדיין מציעות תמורה הוגנת לכסף, חזרתי לסוזוקי ויטארה. הפעם עם הנעה קדמית ולא כפולה, חבילת האבזור GLX היא הבסיסית שהיבואנית, מכשירי תנועה, מציעה ללקוחותיה ותג מחיר של קצת מעל ל-150 אלפי שקלים (וכרגע במבצע של קצת מתחת ל-150 אלפי שקלים).

השינוי המשמעותי ביותר הוא במערכת המולטימדיה שמאז המבחן האחרון לדגם – ב-2021 – צמח ל-7 אינץ'  ומשולב בה ממשק אנדרואיד אוטו ואפל קארפליי עם חיבור כבל. עוד נוספו מערכות בטיחות אקטיביות הכוללות בקרת שיוט אדפטיבית, בלימה אוטונומית, ניטור שטח מת, ניטור עייפות נהג ותיקון סטיה מנתיב – כבר ברמת הבסיס כן?

יחידת ההנעה היא אותו מנוע 1.4ל' טורבו עם גיבוי היברידי קל. התפוקה עומדת של 129 כ"ס ו-24 קג"מ (ירידה מה-140 כ"ס שהיו לגרסת הטורבו ללא חיזוקון החשמל – לטובת החסכון בדלק). מרכיב נוסף לחסכון הוא תיבת הילוכים אוטומטית פלנטרית עם 6 הילוכים. המשקל העצמי הוא כמעט חצי מזה של רכב חשמלי בממדים זהים (נאמר ג'יפ אוונג'ר) ועומד על 1,275 ק"ג בלבד. זה מאפשר לרכב הפנאי המתוק הזה להגיע ל-100 קמ"ש ב-9.5 שניות בלבד ולהמשיך ולעשות זאת לאורך המון זמן בזכות צריכת דלק רשמית של 17.5 קמ"ל.

חבילת האבזור של גרסת GLX כוללת חישוקי סגסוגת 16 אינץ' אפורים, מפתח חכם, פנסי LED, שמשות כהות, חיישני אורות וגשם, פקדים רבים על גלגל הגה וגם משוטים להעברת הילוכים (כאשר מנוף ההילוכים במצב M), בקרת אקלים דיגיטלית וריפוד עור על גלגל ההגה. זהו פחות או יותר הכל. בשביל יותר לוקסוס יהיה עליכם לטפס לגרסת GLXV בה כבר תמצאו ריפודי מושבים משולבי עור, קיפול חשמלי למראות הצד שגם מקבלות מאותתים ועוד. מכאנית – הגרסאות זהות.

בכביש

התחושה הראשונית של דלות, מתחלפת מהר מאד בחווית נסיעה נעימה מאד. ללא "מסכים" גדולים, עם לוח מחוונים אנאלוגי (יש מחשב דרך 4.2 אינץ' רב תפקודי במרכזו) וללא ריפודי עור "טבעוניים" או איזה BS שיווקי אחר שכל תכליתו זה לנפח את המחיר ללקוח – הויטארה הוא פשוט רכב פנאי כפי שאנו רגילים לפגוש רכבי פנאי ולהפעיל רכבי פנאי. הכל במקום, אינטואיטיבי ופשוט להפעלה. מערכת המולטימדיה היא רק מערכת המולטימדיה (טלפון, ניווט, שמע ולא הרבה יותר). רוצים לראות טלוויזיה באוטו? לא יקרה – תשארו בבית. רוצים לכוון מראה מבלי להכנס שלוש רמות לתוך התפריט במסך המולטימדיה? יש כפתור פיזי כזה על דופן הדלת. תאמרו שזה מיושן – אני מצאתי את זה הרבה יותר בטיחותי, נוח ונעים ממכוניות הדורשות  – בכל התנעה מחדש – להכנס לתפריט ההגדרות כדי לכבות את ה-Start&Stop הטורדני. בויטארה יש כפתור פיזי – שם מול ברך שמאל.

נוחות הנסיעה בעיר טובה. למרות הקוטן של הויטארה, תנוחת הישיבה גבוהה ואפשר לראות את מכסה המנוע שמחזק את חווית תחושת המרחב של רכב הפנאי הזה. תא הנהג וסביבת הנוסעים בסיסית למדי. הפלסטיקה שסביב תכליתית ולא מתיימרת – לתחושתי תשרוד הרבה אחרי שכמה מפלאי הטכנולוגיה הסינית יהיו פתיתי מתכת גרוסים בתחתית של ערימת מחזור.

מחוץ לעיר חווית הנסיעה נמרצת באופן מלבב ביותר. טבלת הנתונים בהחלט שלא משקפת את תאוצות הביניים הזריזות, העברת ההילוכים המהירה והחלקה של תיבת ההילוכים והכוח הזמין ממנוע הטורבו הזה – שלמדתי לחבב יותר ויותר ככל שנקפו הקילומטרים. אפשר בהחלט לשייט איתו בקצב בינעירוני מהיר, עם רמות סבירות של רעשי רוח ודרך ונוחות כללית טובה מאד.

אתם יודעים מה עוד טוב? אפילו מצטיין. צריכת הדלק. ממוצע המבחן היה 16.3 קילומטרים לליטר – ואף ראינו 17.0 קילומטרים לליטר ויותר בשיוט ארוך ורגוע לערבה הדרומית. טווח הנסיעה שקיבלנו ממיכל בן 47 ליטרים היה יותר מ-650 קילומטרים. מהמם. מה שעורר שאלה אחרת: האם קילומטר לקילומטר, הוצאות הדלק של הויטארה נמוכות יותר מאשר ברכב חשמלי על אותו מסלול? 

מרבית נסיעות המבחן נעשות רק עם הנהג ומדי פעם עם המשפחה למשימות הרגילות. הפעם, ברוב המכריע של הנסיעות היו בויטארה נהג ולפחות עוד שני נוסעים מבוגרים פלוס תיקים וציוד. זה גם המקום לציין לטובה את התפקוד של מערכות הבטיחות האקטיביות. הפעלת בקרת השיוט האדפטיבית היא עניין של שתי לחיצות כפתור על גלגל ההגה. שמירת הנתיב והזיהוי עקבי והתגובות מדודות ולא היסטריות. הזחילה בפקקים לא מי-יודע-מה. אבל חוצמזה, ליגות מעל מה שאנו פוגשים לאחרונה במוצרים המגיעים מארץ הדגל האדום.

מה פחות

הפז"מ של הדגם, שהוצג במראהו הנוכחי עוד ב-2015 ועבר מאז כמה עדכונים, בהחלט שכבר מורגש. בהשוואה למתחרים אחרים שלו, ממותגי אירופה בעיקר כמו פיג'ו 2008, הוא מרגיש דל ובסיסי.

סיכום

סוזוקי ויטארה, הוא הכי ללכת על בטוח. מכונית שתרגיש בה בבית – ולא קפיצה טכנולוגית (לכאורה) שעשויה לאיים על רוכשים רבים. אם נבודד רגע בצד את כל ה"טק" שלא קשור לעצם ההגדרה של "מכונית" – אתם נשארים עם רכב פנאי אהוד מאד, בעל ביקוש ער בשוק היד השניה שהוא גם מכונית טובה. עם ביצועים טובים, צריכת דלק נהדרת, מוניטין טובים וחבילות בטיחות ואבזור שהן מספקות גם אם לא "יוקרתיות". פחות "טק" ויותר סוזוקי. מבלי לשבת בעמדת טעינה ולחכות לדשא הסינטטי שיצמח.