רוני נאק
כאן במערכת "שטח", אנחנו אוהבים יונימוגים. את מספר האקזמפלרים השמורים באמת בישראל ניתן לספור על אצבעות שתי ידיים, ואם מוסיפים את הרגליים אז יש לנו גם את מספר הרכבים הלא כל כך שמורים – כולל שלל ירדני, פליטי צה"ל ועוד כמה כלים שיש במגרש של ל.כ ברמלה אך בכל מקרה, בכל פעם שאנחנו נתקלים באחד מענקי הברזל הגרמנים, עם רישיון טרקטור או עם רישיון משאית, אנחנו מורידים את הכובע ל-10PSI ומצדיעים בשקט.
למה כל ההקדמה הזו? כי היונימוג חוגג השבוע 70 שנים לקיומו. ב-9 באוקטובר 1946 הגיח לעולם "יונימוג 1", אב טיפוס ראשון שהורכב מחלקי טרקטורים ומכלולים עודפים של מרצדס, ויצא לשטח שהיה עוין למדי ליצרני רכב גרמניים, במיוחד כאלה שרצו לייצר כלי רכב שניתן להסב לשימוש צבאי (אהמ…1946…גרמניה…). הממציא, אלברט פרידריך החל בפיתוח היונימוג ב-1944 ובשנת 1945 הציג את התכניות לאב הטיפוס. לאחר מכן העביר פרידריך את ההגה לחברים במרצדס, שהיו עסוקים בעיקר בליקוק פצעים לאחר מלחמת העולם. הם שיכללו את היונימוג והגו את העיקרון המנחה שהגה פרידריך נותר זהה במשך 70 שנים: סרנים פורטאליים חסונים, צמד תיבות העברה ומנוע ותיבות הילוכים שמוקמו מתחת לקבינה.
בשנת 1946 הגה האנס זאבל, שהיה חלק מצוות הפיתוי את השם UNIMOG – ראשי תיבות של Universal-Motor-Gerat. כלומר, בתרגום חופשי, רכב שטח למטרות כלליות ב-1947 הפך אב הטיפוס למציאות והיונימוג הראשון יוצר ביצור מסחרי עם מפרט צנוע במיוחד: מנוע דיזל של מרצדס שהפיק 25 כוחות סוס שאפשרו מהירות מרבית של 50 קמ"ש. היתר כבר נכנס לספרי ההיסטוריה: 400 אלף יונימוגים יוצרו עד היום במהלך 70 שנות קיומו של הדגם וזכו להתגלגל בכל חור בעולם – החל במדבריות וכלה בבוץ. יונימוגים משמשים כיום בין היתר לגרירת מטוסים, כרכבי מסעות וגם כמובן בצה"ל, בעיקר בחרמון.