לפני המון שנים, מספיק שנים כדי שזה ייחשב לגלגול אחר, לקחתי לרכיבת מבחן סוזוקי RMX50. זה היה – אז – הגלגול המשוכלל ביותר של משפחת ה-X וה-W של צרצרי השטח הקטנים של סוזוקי, אשר רבים מאיתנו עשו עליהם את צעדיהם הראשונים בשטח. באותו הזמן כבר הייתי רוכב מיומן למדי, בעליו של KTM300 חזק ואחרי סדרה של אופנועי מוטוקרוס – וה-RMX הקטן גרם לי להנאה כה רבה שהייתי צריך לעצור לרגע מתחת לעץ האלון הקבוע שלי, כדי לרדת לשורש העניין. וכשהכתה בי ההכרה – זה היה ברור וצלול: הסוזוקי הקטן דרש ממני לנהוג! לרכב, להתאמץ, להעביר הילוכים בזמן ולשמור על המנוע שלא ינשור לרגע מהתחום היעיל והצר שלו, הייתי חייב לבחור את הקווים המהירים והזורמים ביותר דרך הפניות שלא לאבד תנע – כי כוח אין ולתכנן כל בלימה הרבה לפני מאחר והאחיזה גבולית כל הזמן.
אותו קטע שביל שריחפתי מעליו על כנפי ה-KTM דרש ממני ייגיעה אמיתית ויותר זמן על השעון כדי לצלוח אותו על ה-RMX – ונהניתי מכל שניה.
טויוטה GT86
פרי שיתוף פעולה בין סובארו לטויוטה, מביאה עמה ה-GT את תפריט "מכונית הספורט הטהורה" באופן המזוקק ביותר ובחבילה מתקדמת. אגב אם תהיתם לגבי שיתוף פעולה מהסוג הזה, הוא נפוץ מאד בעולם הרכב בטח כשלטויוטה 16.5% אחזקה ב-FHI האגיד שסובארו בבעלותו – וביפן נפוץ מאד עם דגמים זהים פזיולוגית עם דייהטסו (51% בבעלות טויטה).
• טויוטה לנד קרוזר הגרסה הקיצונית!
התפריט פשוט מאד: מנוע 2.0 אטמוספרי עם 200 כ"ס, תיבת הילוכים אוט' או ידנית 6 והנעה אחורית בלבד. הביצועים מגיעים בעיקר בזכות משקל נוצתי של כ-1,100 ק"ג, וההתנהגות מגיעה משלדה בעלת מקדם פיתול נמוך, מתלים ספורטיביים וחבילת היגוי ובלמים הטובים ביותר שיצאו ממפעל סובארו בגונמה (יפן) שבו כל שלושת המיתוגים מיוצרים (סובארו, טויוטה וסאיון).
הטויוטה GT86 שהתייצבה למבחן הגיעה עם תיבת הילוכים אוטומטית, יתר האיבזור משותף גם לידנית והוא כולל מולטימדיה TOUCH המוכרת מהדגמים החדשים של טויטה אצלנו, פנסי קסנון, פנסי LED אחוריים ועוד פריטי איבזור רבים הממלאים את דפי המפרט לחבילה מלאה למדי.
הלב של כל מכונית ובוודאי כזו ספורטיבית הוא המנוע שלה וכאן הבוקסר מסדרת RA החדשה הוא בהחלט פריט מרענן למי שמכיר את הבוקסרים ההיסטוריים מסובארו. מערכת ניהול המנוע מגיעה ממחלקת הפיתוח של טויוטה ומשלבת מזרקי דלק להזרקה ישירה כמו גם לזרקה לסעפת היניקה (PORT), יחס הדחיסה גבוה ועומד על 12.5:1 ומידות הצילינדרים "מרובעות" עם 86 מ"מ לקוטר ולמהלך. ללא מגדש טורבו הוא מפיק 200 כ"ס ו-21 קג"מ בין שתי פסגות של 6,400 סל"ד ו-7,000 סל"ד בו מגיע שיא ההספק – מאד חד וממוקד – כמו כל הרכיבים המקיפים אותו. נתוני הביצועים היבשים לא מגלים הרבה יותר מהצפוי: 8.2 שניות ל-100 קמ"ש ומהירות מירבית של 210 קמ"ש (7.6 ו-226 לידנית).
המחיר: 240,000 שקלים לטויוטה GT86 האוטומטית ו-230,000 שקלים ל-GT86 הידנית. לא זול ונובע בעיקר מנפח היצור המצומצם, הביקוש הגדול ושער החליפין הנוראי של הין היפני.
על הכביש
עוד לפני שנוהגים ה-GT מעבירה את המסר במראה. הפרופורציות קלאסיות עם חרטום ארוך המאכלס את המנוע בחזית, תא נוסעים הנדחק לעבר הירכתיים וזנב קצר, קטום ורחב. דמוי פתחי אוורור בצידי הכנפיים מחזקים את המראה של קימורי הכתפיים, ושתי סופיות מפלט עתירות קוטר מעבירות מסר של עוצמה לשוזף את ה-GT86 מאחור. שילוב הצבעים של רכב המבחן – זהוב עם חישוקי גלגלים שחורים – היה בולט לעין ומשך הרבה תשומת לב. לא הכי אלגנטי בעיניי אבל בהחלט מסובב ראשים וזה לכשעצמו חלק ממהות הבעלות על מכונית כזו.
מטרים ראשונים ומייד ברור שיש כאן חיה אחרת. לא תחפושת או "כאילו" איכות הנסיעה מוצקה מאד, ואפשר לחוש הרבה מפני האספלט דרך הישבן והידיים. גם האוזניים משתתפות במשוב ומעבירות צליל מנוע נוכח ונכון. ההגה ישיר ומהיר פניה והכל חש חד מאד והופך אותך – כמעט באופן תת מודע – לדרוך יותר ועירני. מי שמכיר מכוניות ספורטיביות מייד יחוש בנוח ו"בבית" מי שעולה ל-GT מכלי כביש רך יותר יצטרך להסתגל.
השיוט בכביש המהיר , בדרך לכבישים ההם שבהרים, הוא חוויה בפני עצמה. ה-GT הקטנה ממשיכה להיות נוקשה, והיא מעט קופצת ומנתרת מקיפולי אספלט זניחים למדי. המנוע נוכח לו ברקע כל הזמן ויותר כשמאיצים ואפילו עם תיבת ההילוכים האוטומטית אתה מרגיש מעורב יותר ופחות נוטה לצוף כבשיוט על מכונית "אזרחית" תמימה. איני מדבר על אי-נוחות מהותית, אלא על ההידוק שמגיע עם מתלים ספורטיביים ושלדה קלה-אך-מוצקה. במצב הזה ניסיתי לחסוך דלק – לא מאד בהצלחה עם ממוצע מאכזב למדי של כ-10 ק"מ לליטר. ציפיתי ליותר.
אבל כל הנ"ל זה רק לוגיסטיקה כדי להגיע לכבישי הנהיגה. וכאן, בין הפניות ההדוקות למהירות נמצאת ה-GT86. העבירו את תיבת ההילוכים למצב הספורטיבי וכל העסק עולה אוקטבה – ההילוכים נמתחים עמוק יותר וגבוה יותר בסל"ד, המנוע מזמרר לו בסיבובים שלא הכרנו עד היום ממנוע בוקסר והנוף מתחיל לזוז ברצינות לאחור. אוקיי, זו לא היבבה המטורפת של מנוע VTEC מסדרה R – אבל לבוקסר של סובארו בהחלט ראוי לשבח.
בפניה הראשונה תגלו את זווית הגלגול השטוחה, את מידיות ההיגוי ואת התגובה החדה להרפייה מהמצערת. התגובה הרבה יותר נוכחת מאשר בסופר-מיני ספורטיביות ומשמשת בצורה יעילה מאוד למיקרו-ניהול של קשת הפניה. בסיבובים תקבלו את כל הפרטואר של פורשה 911 רק בחצי מהמהירות. אם תחזרו חזק על המצערת ויש מספיק אחיזה ה-GT ידחוף את החרטום לתת היגוי. באותו מצב אם האחיזה פחותה, או המהירות נמוכה יחסית, יצא הזנב בפסיעה הצידה. הורדת הכוח לכביש מצויינת בזכות בקרת משיכה וגם דיפרנציאל אחורי מוגבל החלקה. נהג מיומן יוכל לאחלץ מעט את בקרת היציבות או לבטלה כליל אם יחפוץ בפירואט. וכל זה מתובל בפירוטכניקה של "צווישן גז" נפלא ממערכות הניהול של המנוע ותיבת ההילוכים יחד עם צליל מנוע נהדר.
תרדו חזק על הבלמים והחרטום רוכן לעבר האספלט כמותן לתקוף פניה נוספת, עם משקל עצמי נמוך לא נדרש הרבה כדי להפוך תנע לחום וה-GT מאטה בצורה חדה ומהירה מאד. אפילו עם שתי בוכנות בכל קליפר קדמי. המשקל העצמי הנמוך של הספורטיבית הקטנה מאפשר לך להחזיק מהירות פניה גבוהה יותר משאתה חושב ובישורות תתן ל-"S" ל-"R" וכל המוגדשים האחרים להתמודד עם מצלמות המהירות.
השילוב של הנעה אחורית, שלדה מכויילת למשעי, וצמיגים שאוחזים היטב אבל לא יותר מדי, מפיק חיוכים בכל פניה ומאתגרים נהג שיודע את העבודה. וגם זה הקסם של ה-GT שתמצא את הדרך לליבותיהם של נהגים מתחילים ומנוסים גם יחד.
אייט סיקס
אם יטען פלוני שה-GT86 או ה-BRZ באותה נשימה הן "חלשות" או שחסר להן כוח, תדע מייד שהוא פשוט לא הבין את המכונית הזו, את המהות שעומדת מאחוריה ושאין לו את הכלים להפיק ממנה את המיטב. להביט על ה-GT דרך חריר שסתום הפריקה של לאנסר איבולושן הוא במהות לא נכון. מפני שרפליקות הראלי יהפכו כל נהג למהיר בצורה מטומטמת עם המון כ"ס ועוד יותר אחיזה. אחת הטענות הנפוצות ששמעתי לגבי המכוניות האלו היא ש"צריך לנסוע 180 קמ"ש כדי להתחיל לנהוג". ואילו כאן ב-GT אתה תתחיל לנהוג מההילוך הראשון, תלמד להחזיק את המנוע ב-700 הסל"ד שבהם הוא לוהט, ותאתגר את עצמך עם מהירויות פניה הולכות וגוברות כי אתה חייב את המהירות כשאין לך 45 קג"מ מתחת לדוושת המצערת. אם זה היה תלוי בי, הייתי מפשיט את המכוניות הזו עוד יותר. משאיר רק ידית הילוכים ידנית ודיפוני אלומיניום חשופים בלי דקורציות מכבידות. בדיוק כמו שעושים בלוטוס. ולגבי המחיר? "If you wanna play to gotta pay!".
אני קונה אותה ייייששששששששששששששששששש