נקודת ההתחלה שלנו היא בשער הישוב הר עמשא, ברחבת חניה קטנה מול שער הישוב. ממערב לנו יער יתיר רחב הידיים – שהוא אגב היער הנטוע הגדול במדינה – ממזרח השיפולים החשופים של הר עמשא בקעת ערד החשופה, העיר ערד וממזרח הרי מואב. אנו ממליצים בחום לרדת מהרכב ולצעוד רגלית עד לתצפית שמדרום לישוב – הנוף עוצר נשימה ונותן קנה מידה חזותי ל-1,200 המטרים האנכיים אותם נרד היום.
אם הגעתם על הכביש (כביש 80) חלפתם על פני יקב יתיר. היקב הלא מתיימר מפיק כמה מהיינות הטובים בישראל ואף יש לו מדליות להוכיח זאת. הכרמים שלו מפוזרים ברום של הר עמשא וסביבתו ונהנים מהטרואר הייחודי של המקום. מומלץ מאד לבקר ביקב אך יש לתאם זאת מראש בטל: 08-9959090.
לא חלפנו קלומטרים רבים והנה מגיעים לגן הלאומי של תל ערד. למקום, המשוחזר בחלקו, חלק חשוב בחקר ההתיישבות היהודית הקדומה בא"י, ואף נחשב למקום משכנו של ארון הקודש טרם עלה ירושלימה. הביקור באתר מרתק ונותן הצצה לעידן שבו הנחלות של שבטי ישראל עוד לא היו ברורות.
אם הגעתם סופסוף לנקודת ההתחלה. הבה נצא לטיול שטח. הניווט בטיול פשוט ומסתמך על סימוני השבילים שבמקום. נצא לכיוון דרום מערב כשגדר הישוב לשמאלנו, נסע כ-100 מטרים על דרך עפר מסודרת עד שנגיע לסלע גדול ובו ערב-רב של סימוני שבילים. אנו נמשיך עם סימון השבילים האדום אשר מסובב את יער יתיר – על קו העצים – מדרום מזרח. הדרך קלה לנסיעה ומציעה נוף מרהיב מערבה ליער רחב הידיים ומזרחה, גבוה מעל למרחבי הנגב. נחלוף בסמוך לחרבת קטה. מקום קטן ולא ממש מוכר בו תמצאו שרידי יישוב, מבנים, מערות מגורים ,מיקווה טהרה, בורות מים, באר וחרסים מן התקופות הרומית הקדומה, הביזנטית והערבית הקדומה. פינה שקטה ומרהיבה לארוחת בוקר.
בנקודה בה סימון השבילים האדום מבצע תפנית חדה לכיוון צפון מערב, נמצא גם סימון שבילים כחול – אנחנו ממשיכים עימו ומותירים את יער יתיר מאחורינו, פנינו לכיוון דרום והיעד הוא כביש 31 המחבר את צומת שוקת עם ערד. תוואי השטח משתנה מהותית כמו גם איכות השביל ומי מכם שמצוייד ברכב שטח "רך" – יש יאמרו ג'יפון – רצוי שימשיך להתקדם במשנה זהירות. מה שהיה מצע נוח הופך לקוליסים עם אבנים שתולות רבות, מעלות תלולים ומורדות חדים. אין מכשול עבירות ראוי לציון אבל מומלץ מאד להוריד את הקצב ולשים לב היכן הצמיגים "דורכים" כדי שלא לפגוע בהם או בטבע כמובן.
הנוף סביבנו קירח מעצים אך מלא סיתווניות בעונה הזו. ממזרח לנו רצף התיישבות בדואית מדאריג'את, כוחלה ואבו-רביע. אנו נפרדים מהשביל הכחול ממש לפני הכביש ועוברים דרך הפחונים כדי להגיע לכביש פנימי – מאולתר – ועימו לכביש 31. אחרת, אם נמשיך עם הסימון הכחול עד ל-31, יהיה עלינו לנסוע מערבה דרך ארוכה לפני שנוכל חזור שוב מזרחה.
על כביש 31 ניסע מזרחה לעבר ערד. עד לצומת תל ערד. בצומת נפנה ימינה ונסע כ-2.0 ק"מ עד שנפגוש כביש מאולתר הפונה מזרחה דרך הפחונים. הפניה מגיעה אחרי עיקול ימיני ארוך בכביש, בחלק הישר שלו, ויהיה קל לזהות את הפניה בזכות סלע גדול צבוע בירוק ועם כתמים אדומים עליו, במבואה אליו. נמשיך במגמה מזרחה, כשאנו נזהרים מילדים ובע"ח המשוטטים בין המבנים. המראות, בהחלט ראויים להיראות כדי לקבל – אפילו מושג קלוש – לגבי אופי החיים של הפזורה הבדואית. נקודות ציון שיעזרו לכם בדרך יהיו חצייה של קו מתח – המגיע באלכסון חד כשלושה ק"מ מהכניסה לשביל, בהמשך קטע סלול המסתיים בבית ספר (מבנה חד קומתי כמובן) והסיום בכיכר המערבית של מנחת ערד.
ניסע לאורך מסלול ההמראה עד לכיכר המזרחית, בפינה הדרום מזרחית שלה נמצא סימון שבילים ירוק, נמשיך עימו עד לפיצול עם כחול ומנקודה זו הסימון הכחול ילווה אותנו עד למים הכבדים של ים המלח. בעלי רכבי שטח רכים – יש יאמרו ג'יפונים – יוכלו להמשיך עימנו קטע קצר, עד למפגש עם כביש 31 בירידות מערד לים המלח. כך הם לא יפספסו את התצפית המרהיבה מראש זוהר.
הקשוחים יותר יחצו בזהירות את הכביש עם המשך השביל הכחול לתא שטח נוסף של מדבר יפהפה. בתחילה בערוץ של נחל מורג ובהמשך במקביל לנחל חתרורים עד למצד חתרורים ולמעלה מורג. שרידי המצודה שווים ביקור – ולו רק בשל נוף בראשית הנשקף ממנה. האכיאולוגים מתעדים אותה לתקופה הרומית-בינזטית כך שלא היינו נותנים לה יותר מ-2000 שנים – צעירה. נרד לאפיק של נחל מורג ובמפגש עם שביל ירוק נפנה בו שמאלה לביקור והפסקה קצרה בעץ השיטה המקסים של נחל יעלים (אם תמשיכו עם השביל הירוק הוא יביאכם למצדה).
View todeadsea in a larger map
חוזרים לשביל הכחול, נחלוף על פני חניון הלילה אשר בראש מעלה יאיר ונצלול במורדו התלול לים המלח. זהו בעצם הקטע הטכני המשמעותי היחיד לאורך המסלול ומומלץ לנקוט במשנה זהירות שלא להסתבך. אם יש ספק לא להסס להוריד מכוון לקרקע ולא להתבייש ולהשתמש ב-Low שבטח כבר קצת החליד.
מתחת נראים המלונות כבתי בובות קטנים, והמכוניות שעל הכביש כטור נמלים עמלניות. אולם דווקא עכשיו, כשהסוף נראה לעין, חייבים להתגבר על הדחף לדהור, ולרדת את המורד בזהירות רבה ובאופן מדוד ומבוקר. לאורך המורד – אשר נקרא ע"ש סרן יאיר פלד שהיה מפקד סיירת הצנחנים – יש נוף נפלא ממזרח של הים והרי מואב, ממערב הצוק ההולך וגובהה של השבר, נעבור בין סלעי-דרדרת גדולים כבתים, בנוף הזוי ופרוע עד לסיום מול כביש 90 על שפתו של ים המלח.
אחרי טבילת החובה בים המלח, אפשר לחזור הביתה דרך ערד לצומת שוקת וכביש 6, או להמשיך צפונה על כביש 90, לנהוג לאורכו של ים המלח ולטפס ירושלימה מצומת אלמוג.