מבחן רכב קיה סורנטו

 

• דור שלישי לדגם

• בנזין 2.4 ל' שמפיק 188 כ"ס

• 7 מושבים

• החל מ-198 אלפי שקלים

• 8.0 ק"מ/ל'

ניר בן זקן
כשהושק לראשונה "סורנטו" לפני יותר מעשור היו לו מכלולי שטח "בריאים"; שלדת סולם, סרן חי מאחור והילוך כוח וכשהגיע לישראל עם תג מחיר של 100 אלף שקל פחות מלנד קרוזר ומראה שמזכיר מרצדס ML הוא הפך ליקיר ג'יפאים דלי תקציב. אבל כמו אחיו הקטן (ספורטאז') ועוד שמות רבים וטובים מהקטגוריה (יונדאי טראקאן, ניסאן פת'פיינדר, פורד אקספלורר וכו') גם הוא זנח את מכלולי השטח הקשיחים והפך כחלק מאופנת הקרוסאוברים הטבעוניים לג'יפון 7 מקומות שמיועד בעיקר ל"סוקר מאם" מהצד השני של האטלנטי, אח (כמעט תאום) ליונדאי סנטה פה המרוכך. רק כמעט משום שבדור הקודם עדיין שמר הסורנטו על פאסון בזכות מראה גבוה ומצודד יותר שהפך אותו מעט פחות פגיע במקום בו האספלט נגמר. הדור השלישי, שנחת לאחרונה בישראל, פונה עוד יותר לכיוון הכביש מה שהעלה את השאלה מה עוד נותר מהשם סורנטו והאם הפך למיניוואן נטול סקס אפיל?

מראה
כמו שאר דגמי קיה החדשים גם הסורנטו החדש עוצב במכחולו של פיטר שרייר, המעצב המוכשר שהיצרן הקוראני חייב לו את עיקר המהפך שעבר בעשור האחרון. הוא נראה מצודד בזכות חרטום פני הנמר המוכר של החברה ויחידות תאורה שמזכירות את אלה של ב.מ.וו המקנים לו חזות דינמית שמצליחה להצניע את המידות המגודלות. מצד שני, חסר לו קצת יותר אפיל של רכב פנאי כמו פסי ההגנה מפלסטיק שחור שאינם מספיק מודגשים ומראה כללי שמזכיר יותר מיניוואן ספורטיבי מג'יפון.

[pro_ad_display_adzone id="76"] השיפור המשמעותי הוא בתא הנוסעים. הדור השלישי ארוך ב-9.5 ס"מ (478 ס"מ), רחב ב-0.5 ס"מ (189 ס"מ) ובסיס הגלגלים גדל ב-8 ס"מ (278 ס"מ). אלו יחד עם אפשרות כיוון למרחק ולמשען של הספסל האמצעי ורצפה שטוחה מקנים מרווח משופר לעומת הדור הקודם ומאפשרים להושיב ארבעה מבוגרים גדולי מידות (1.90 מטר) וצמד נערים (1.70 מטר) ללא תחושת דוחק. רק הגובה הצטמצם ב-6 ס"מ (168.5 ס"מ) ובכדי לא לפגוע במרווח הראש גם המושבים הונמכו, דבר שבשילוב קו חלונות גבוהה פוגע מעט בתחושה האוורירית, בעיקר בשורה השלישית עם קורה D רחבה המשתפלת בכדי להקנות תחושת זרימה לאורך הפרופיל אבל מונעת מנוסעי מחלקת התיירים ליהנות מהנוף. בכל מקרה הילדים עסוקים כיום רק במסכים אלקטרוניים במקום במה שקורה בחוץ. קורה A מלפנים צרה יותר ומשפרת את שדה הראיה של הנהג בפניות שמאלה.

תא המטען ענק; החל מ-320 ליטר בתפוסת נוסעים מלאה (62 ליטר יותר מבעבר) דרך 1,077 ליטר בתצורת "קומבי" (מטען ונוסעים) ועד ל-2,066 עם רצפה שטוחה ל"פרייטר" (מטען בלבד). מתגי קיפול לשורת המושבים האמצעית שנוספו בחלק האחורי מאפשרים קיפול נוח של צמד השורות ומעבר קל לתצורת "קרגו".
עיצוב סביבת הנהג עבר שדרוג מסיבי ומרגיש כמעט כמו ג'יפון פרימיום. הוא נאה יותר בזכות עיצוב נקי מכפתורים, חלק עליון של הדש בורד בצורת קשת המזכיר ספינה, הגה שלוש צלעות קטן וקונסולה מרכזית פרוסה לרוחב, הוא מודרני יותר עם מסך מגע ענק (8") וצג נתונים למחשב הדרך בלוח השעונים (4"), הוא פרקטי יותר בזכות תאי אכסון רבים וגדולים מבעבר לכל שבעת הנוסעים והוא איכותי יותר תודות לשימוש בחומרים רכים יותר, דיפוני עור ותאורת פנים מסוג לד. כבעבר השימוש המוגבר בשחור יותר תחושה קודרת, אבל ניתן להזמין גם גימור פנים בשילוב קרם ושחור על חשבון עמידות מופחתת בלכלוך. המושבים הקדמיים בנויים למידות אמריקאיות כך שאינם מצטיינים בתמיכה וגם אינם נוחים לאורך זמן, יתכן ומושבי הבד של גרסת הבסיס עדיפים.

גרסת אורבן הבסיסית התייקרה ב-4,000 שקלים ל-198 אלף שקלים ובתמורה האבזור שודרג וכולל: מסך מגע בגודל 8" עם מצלמת רוורס ומערכת ניווט, שליטה מההגה, בלוטות', USB, בקרת אקלים מפוצלת כולל פתחי מזגן לשורה השנייה ולשלישית (עם שליטה נפרדת), בקרת שיוט, חיישני תאורה וחניה מלפנים ומאחור, שמשות אחוריות כהות, חישוקים קלים בקוטר 17" ו-6 כריות אוויר. רכב המבחן בגרסת EX (ב-220 אלף שקל) שנוספה להיצע כולל בנוסף ריפודי עור וחלון שמש פנוראמי.

[pro_ad_display_adzone id="63"]

יכולת
יחידת הכוח נותרה כבעבר 2.4 ליטר עם הזרקת בנזין ישירה ותזמון שסתומים משתנה אבל בעל נתוני תפוקה מעט פחות טובים; 188 כ"ס ב-6,000 סל"ד (4 סוסים פחות) ו-24.6 קג"מ ב-4,000 סל"ד (מינוס 0.1 קג"מ) בשידוך לתיבת הילוכים אוטומטית עם 6 יחסים המעבירה את הכוח לגלגלים הקדמיים. יש גם גרסאות הנעה כפולה עם אותו מנוע בנזין (ב-263 אלף שקלים) או בדיזל 2.2 ליטר, 200 כ"ס (ב-273 אלף שקלים). מנוע הבנזין מתאמץ כדי להתמודד עם 1.8 טון של משקל עצמי ומספק ביצועים סבירים בלבד. בורר מצבי נהיגה נוסף ומציע בחריה בין; אקו, רגיל וספורט, זה האחרון משפר את תגובת המנוע ותיבת ההילוכים והופך את הנסיעה נמרצת יותר. גם צריכת הדלק מתקשה להרשים; 10 ק"מ לליטר בשיוט מנומנם ועד 8 ק"מ לליטר בתנאים לחוצים יותר.

המיתלים עברו כיול מחדש ויחד עם בסיס הגלגלים המוארך נוחות הנסיעה המתקבלת מצוינת ומבודדת את הנוסעים כמעט לחלוטין משיבושי הסלילה של האספלט הישראלי. גם במהירות גבוהה הסורנטו שומר על ריסון מרכב באופן מרשים לגודלו ולמשקלו. תודות לחומרי בידוד עבים ב-29 אחוזים, תושבות מנוע ותיבת הילוכים גדולות יותר והורדת מקדם הגרר (מ-0.34 ל-0.33) תא הנוסעים שקט ונקי מרעשי רוח, דרך ומנוע (2,000 סל"ד ב-110 קמ"ש) גם במהירויות פליליות. שוטות בשעות העומס של העיר הגדולה הם משימה קצת יותר קשה ולמרות רדיוס סיבוב קטן (5.54, כמעט כמו של ספורטאז') השתחלות בתנועה הצפופה מחייבת ריכוז והסתגלות, בעיקר אם אתם לא רגילים למידות גדולות.

התנהגות הכביש טובה מאוד; הכיול החדש למיתלים והנמכת הגג מסייעת למזעור זוויות הגלגול ומקנים אחיזת הכביש גבוהה ונכונות לשינויי כיוון מרשימים לקרוסאובר בממדים האלה. גם ההגה החשמלי עבר כיול מחדש והוא בעל משקל נכון ומרגיש מדויק וחד מבעבר, אם כי עדיין נטול פידבק.
הסורנטו התגלה כנעים ונוח בגיחת שבילים ביער בן שמן לצורך הצילומים, אבל את מבחן השטח המקיף נותיר לגרסת ההנעה הכפולה שתבחן בקרוב.

איך אומרים אודי Q7 בקוריאנית?
הסורנטו החדש מציג קפיצת מדרגה כמעט בכל תחום; העיצוב החיצוני שלו מודרני ונאה (אם כי היינו מברכים על מעט יותר "ניחוחות" של רכב פנאי), תא הנוסעים מרווח, מעוצב, מאובזר ואיכותי למדי, נוחות הנסיעה מצויינת ואפילו היכולת הדינמית טובה מאוד. החסרונות העיקריים נוגעים למנוע הבנזין שמספק ביצועים פושרים וצריכת דלק גבוה יחסית.

גם המחיר, החל מ-198 אלף שקלים (220 אלף שקלים לגרסת EX הנבחנת) כבר לא אטרקטיבי כבעבר במיוחד כשמיצובישי אאוטלנדר עם 7 מקומות זול ממנו בכמעט 30 אלף שקלים, אך הוא הרבה פחות מרווח. המתחרה הישיר שלו, יונדאי סנטה פה שנמכר רק בגרסאות הנעה כפולה מוצע ב-242 אלף שקלים (225 אלף שקלים לסנטה פה עם 5 מושבים בלבד) ומאובזר פחות ושברולט טראוורס (ב-230 אלף שקלים) מציע אפילו 8 מקומות ישיבה אבל הוא גדול ומגושם יותר, צריכת הדלק גבוהה והוא בעל אופי אמריקאי שאינו מתאים לכולם. בשורה התחתונה עבור מי שצריך קרוסאובר עם 7 מקומות ישיבה אמתיים הסורנטו החדש מהווה את אחת מהאופציות הטובות והאיכותיות ביותר בקטגוריה של מתחת ל-250 אלף שקלים.