רוני נאק
צמד המילים "מכונית אוטונומית" היא ללא ספק יצרנית הבאז הגדולה ביותר בתעשיית הרכב בשנים האחרונות. עשרות אם לא מאות סטארטאפים מתחום האוטוטק הוקמו כדי לטפל במגוון עצום של אתגרים אשר עומדים בפני המכונית האוטונומית המלאה – זו מדרגה 5 שלא דורשת התערבות אנושית כלל ולא מכילה הגה או דוושות – ואלו גייסו מיליארדי דולרים ממשקיעים ויצרניות רכב שרוצים להיות הראשונים על רכבת ההצלחה האוטונומית.
אלא ככל שעובר הזמן, מתגלות ויותר ויותר בעיות ,המורכבות הולכת ומתבררת כגדולה הרבה יותר ואפילו המיליארדים הרבים שהושקעו עד עתה בפיתוח – רחוקים מלהספיק. בדיעה הזו מחזיקים גם בכירים ביצרנית הרכיבים ZF (תיבות הילוכים בין השאר) אשר אמרו בכנס (CAR (center for automotive research כי התעשיה כולה בוחנת מחדש את האסטרטגיה בנושא ובעצם גם את היעדים שאליה היא רוצה להביא את הטכנולוגיה.
למעשה אוטונומיה דרגה 2 – שבה המכונית מסוגלת לבצע פעולות היגוי ובלימה בעצמה אבל נוכחות הנהג במצב עירני מאחרי ההגה היא חובה – היא הרבה יותר נכונה, נגישה וקלה לביצוע ביחס לדרגה 5. לדבריהם כי שרכב אוטונומי דרגה 5 יהיה במאה אחוז בטוח, מאה אחוזים מן הזמן הוא יצטרך מחשבים חזקים יותר פי מיליון ממה שיש היום במכוניות המתקדמות ביותר – וזה רק כדי לזהות הווצרות של מצבים מסוכנים בכביש ולהגיב אליהם באופן בטיחותי.
שילוב של כוח מיחשוב כה עוצמתי לתוך מכונית הוא כיום סופר-יקר וטכנית יצור מערך שלם של אילוצים חדשים כמו שילוב של מערכת קירור נוספת למחשבים. האתגר – לפי ZF – הוא גם איך לאמת, להטמיע ולפעול על סמך מידע שמגיע ממערך חיישנים גדול מאד. ברכב אוטונומי צפויות להיות 11 מצלמות, שמונה מכ"מים ו-5 LIDAR הממפים בלייזר – זה המון מידע שצריך למזג, לעבד ולהבין ממנו איך לפעול בזמן אמת. ועובדה היא שאפילו לדרגה 2 יצרניות רכב מתחרות מאחדות כוחות ומשאבים כדי לחלוק עלויות פיתוח אדירות.